אואזיס ו-Wine Bar

כמה שרצינו להנות באואזיס. אחרי קריאת היבול הראשוני של הדיווחים והביקורות החשק לבקר שם היה בשחקים.

כל כך רציתי לטעום את האוכל שנשמע כל כך מעניין וייחודי, שהיה קשה לחכות עד שנצליח לאסוף את כל החבורה הקבועה שלנו לאכול שם.

כשכבר החלטנו על תאריך, התקשרתי למסעדה 3 שבועות לפניו כדי להזמין מקום. אמרו לי שהם סגורים כל אותו השבוע בו רצינו להגיע.

כשבחרנו תאריך אחר, התקשרתי שוב להזמין מקום ואז נאמר לי שהם גם סגורים בימי שישי, שבת וראשון, כאשר רצינו להגיע בראשון.

בחרנו תאריך שלישי והצלחנו להזמין מקום ל-5 אנשים, כמעט שבועיים לפני התאריך.

5 ימים לפני התאריך, התקשרתי כדי לנסות להוסיף אדם שישי ששקל להצטרף אלינו. זה כבר לא היה אפשרי, כי אין מקום, אלא אם נרצה לשבת בחוץ. חששתי שיהיה חם ומפויח מדי, אז נשארנו חמישה כמו בהזמנה המקורית. מבאס, אבל לא נורא.

אני הרגשתי שכל תהליך ההזמנה היה מפרך שלא לצורך. לא ברור לגמרי מתי פתוח ומתי סגור, לא תמיד עונים לטלפונים והרגשתי שקצת עושים לי חיים קשים, אבל ניחא.

כמה מבאס היה לגלות שבשולחן הגדול היחיד ישבו 3 אנשים, כאשר אנחנו הצטופפנו חמישה בשולחן של ארבעה, אבל בכל זאת, לא אמרנו כלום והתחלנו בארוחה.

ביחד עם הזמנת המנות הראשונות שאלנו את המלצרית על יין מסוים בתפריט, היא אמרה שתלך להביא אותו כדי שנוכל לראות. המלצרית חזרה אחרי כמה דקות לקחת את ההזמנה שלנו ושכחה לגמרי מהיין. שוב ביקשנו אותו, היא הלכה להביאו ואמרה שמוציאים לה אותו מהמקרר. אחרי שלקחה את ההזמנה למנות הראשונות, לא חזרה עם היין. כשחזרה לערוך את השולחן, הזכרנו לה שוב לגביו, ורק אז היא הביאה לנו אותו והחלטנו להזמין אותו. השירות המבולבל נמשך לאורך כל הערב. היינו צריכים לבקש חלק מהדברים יותר מפעם אחת, לחלק מהמנות לקח זמן להגיע והיתה הרגשה כללית של שירות לא מוצלח.

היין שהזמנו היה ריזלינג של פיטר ג'ייקוב מגרמניה (165 ש"ח) שהיה נהדר, עדין, מעט פירותי, קליל וליווה היטב את האוכל בלי להאפיל על טעמו.

החלטנו להזמין מנות בסבבים קטנים ולחלוק אותן, כדי לטעום כמה שיותר דברים.

סלט זוקיני נא א לה רומה (35 ש"ח) היתה המנה הראשונה שהגיעה וזו היתה פתיחה מצויינת. רצועות דקות של זוקיני נא ברוטב טוב ומרענן שהכיל שמן כמהין לימון והמון גבינת פיקורינו מגורדת. טעמו של שמן הכמהין הורגש במידה ולא השתלט והאיזון בין מליחות לחמיצות היה מצוין. סלט נהדר שפתח את התיאבון.

פורצ'יני מזויפות (58 ש"ח) היתה מנה שהתיאור שלה בתפריט מאוד משך אותי, אבל איכזבה במבחן הטעם. פרוסות של פטריית מלך היער שהושרו למשך יומיים בתמצית פורצ'יני אבל נשארו די חסרות טעם, למעט זה של התיבול. גם המרקם המעט צמיגי שהזכיר קלאמרי שבושל יותר מדי לא היה כל כך נעים. הרוטב והתיבול לעומת זאת היו מצוינים ופה הורגש לראשונה החיסרון בלחם במסעדה. לאורך כל הארוחה הרטבים היו מצוינים ופשוט דרשו לחם שיספוג אותם. חבל שהאופציה הזו לא קיימת ואני לא מצליח להבין למה ויתרו עליו.

ברנדד צרפתי אמיתי (48 ש"ח) היתה מנה טובה. גראטן של דג בקלה ותפוחי אדמה שהוגש עם ארבעה טוסטונים מרוחים בשמן זית. תפוחי האדמה עידנו את טעמו של הדג והיה כיף למרוח את הגראטן על הלחם הפריך. חבל שלא מגישים אותו גם עם מנות נוספות.

אחרי התלבטות קצרה, הזמנו סבב שני של מנות ראשונות, כאשר בזמן ההמתנה קיבל כל אחד מאיתנו שוט של בלאדי מרי טוב, מתובל היטב ופיקנטי. אני נהנתי ממנו, אחרים קצת פחות.

טרטר של בקר נא (62 ש"ח) כמה מאיתנו הם אוהבי טרטר אמיתיים ולכן היה ברור שזו מנה שנזמין. הטרטר הגיע על גבי ערימה של עלי נענע, כוסברה ובזיליקום שעליהם פוזר סורבה קפיר ליים שהיה קצת חסר טעם. בתחתית הצלחת היה רוטב נהדר ומלוח במידה שהכיל נאם פלא (רוטב דגים) וצ'ילי, אבל גילינו אותו רק אחרי שכמעט סיימנו את הטרטר, שהרגיש קצת חסר תיבול בלעדיו. גם במנה הזאת הורגש מאוד החוסר בלחם וחבל שלא ביקשנו את הטוסטונים ממנת הברנדד. בסך הכל, טרטר חסר ייחוד ודי סטנדרטי.

תפרחות זוקיני (62 ש"ח)  מנה יפיפיה, שקצת הפתיעה אותנו בקוטנה יחסית למחיר שלה. שני פרחי זוקיני קטנים ממולאים בגבינת פונטינה עזת טעמים היו טעימים, אבל בקושי הספיקו לביס לכל אחד מאיתנו. נכון שהיא לא אמורה להתחלק בין 5 אנשים, אבל הכל זאת היא הרגישה קטנה מאוד. שני הזוקינים הקטנים היו פריכים וטעימים והאומלט נענע הרגיש פשוט כמו חביתה מעט קרה. את הוויניגרט של אבקני הדבורים בכלל לא הרגשנו. מנה מאכזבת.

שנגאחי דאמפלינגס (58 ש"ח) היו עוד מנה שידעתי שנזמין מהרגע שראיתי אותה בתפריט. כנראה שלא הבנו את תיאור המנה. ציפינו לדאפלינגס מבצק, אבל אלו הגיעו בציפוי כרוב, שחשבנו שהוא אחד ממרכיבי המילוי. המילוי שהיו בו בשר לבן ושרימפס הרגיש כמו מילוי בשרי דחוס מדי, ללא טעמם של השרימפס. הציר שהם הוגשו בו היה נהדר, עם טעמי סויה וגי'נג'ר כיפיים ושתינו אותו בעזרת הכפות ושוב הצטערנו שאין לחם. חבל שהדאמפלינגס עצמם הרגישו כמו גרסא משעממת ויקרה לכרוב ממולא פשוט.

בשלב הזה החלטנו להזמין שתי מנות עיקריות ובקבוק יין נוסף ואז להחליט איך נמשיך. חיכינו הרבה יותר מדי זמן למנות, מעל עשרים וחמש דקות, וקצת התחלנו לאבד סבלנות מהשירות המבולבל. אחרי שכבר התחלנו לנוע באי נוחות בכיסאות, הגיעו המנות.

ויאטנם (95 ש"ח) פילה דניס ברוטב יוצא דופן (לפי התפריט). הדג הגיע מעט יבש, מה שהפריע לי פחות מלשאר יושבי השולחן כי הרוטב שלו היה באמת מצוין. הוא הכיל שאלוטס, למון גראס, קרמל ופלפל שחור והיה באמת נהדר, עם טעם עמוק של קרמל. סלט הירקות האביבים והעשבים הריחניים (שוב, לפי התפריט) הכיל מעט קיווי, הרבה נבטים, ואטריות זכוכית ונהנה גם הוא מהרוטב, אבל לא היווה תוספת פחממתית מספקת לדג. מנה מוצלחת בסך הכל, חבל שקצת יובשה.

טוקיו (110 ש"ח) פרוסות צרובות של נחת קצבים הוגשו על אטריות סובה בציר דאשי שהיה מאוד מוצלח, עם מעט אצות וואקמה ואפונת שלג פריכה. הבשר היה מוצלח ותובל במין תערובת פיקנטית שהחמיאה לו. אטריות הסובה נהנו מהציר הטעים והיו כיפיות לאכילה גם כן. זו היתה מנה טעימה מאוד, אבל היה חסר בה איזה ברק או שפיץ שיהפוך אותה למעניינת באמת.

רובנו כבר שבעו בשלב זה, למרות שלא הזמנו יותר מדי מנות, כנראה בגלל זמן ההמתנה הארוך, שתרם לתחושת השובע. כנראה שגם האכזבה מרוב המנות עשתה את שלה. החלטנו לוותר על הקינוח וביקשנו חשבון מהמלצרית שהגיעה לשאול אם נרצה קינוחים. אחרי כ-10 דקות שאלנו אותה איפה החשבון והיא אמרה שלא שמעה שביקשנו. הפעם הוא הגיע די מהר.

התחלקנו שווה בשווה בחשבון על סך 693 ש"ח לפני שירות (כ-140 ש"ח לאדם). רק כשהתחלתי לכתוב את הדיווח בבית, שמתי לב שחוייבנו בטעות רק על בקבוק יין אחד ולא על שניים. מחיר הארוחה לא נשמע גבוה במיוחד אבל בהתחשב בזה שאכלנו רק 6 מנות ראשונות ו-2 עיקריות, הוא גם לא נמוך במיוחד.

זו לא היתה ארוחה גרועה במיוחד, אבל היא הרגישה די סתמית וממש לא עמדה בציפיות. ביחד עם השירות המעצבן וחוסר האוירה הכללי במסעדה, הרגשנו די מאוכזבים. ציפינו לארוחה מצוינת, מיוחדת ומעניינת ורוב המנות לא קיימו את ההבטחה הזאת.

כשיצאנו , החלטנו שלושה מאיתנו להמשיך לקינוח במקום אחר. התקדמנו לעבר רחוב נחלת בנימין והחלטנו לשבת ב-WINE BAR, בשולחן בחוץ שהיה פנוי.

אחרי שהתיישבנו, אמרתי לחברות שאני מרגיש עוד טיפה רעב ובלי הרבה ויכוחים הזמנו מהמלצרית המקסימה מנה של ברוסקטות טרטר (44 ש"ח). 4 ברוסקטות כשעליהן הטרטר עם עגבניות, זיתים שחורים, בצל ירוק ופטרוזיליה. הוא תובל היטב, כשהעסיסיות של העגבניות והמרירות של הזיתים מחמיאה לו מאוד. מנה מצוינת ונדיבה ביחס למחיר. לצערי נזכרתי לצלם רק ברוסקטה אחת.

כשהמלצרית חזרה, אמרנו לה שאנחנו מעוניינים בקינוח שלשמו באנו. היא שאלה מאיפה הגענו וסיפרנו לה בקצרה על אואזיס. התלבטנו בין שני קינוחים, כנאפה ומוס שוקולד ובסופו של דבר בחרנו את מוס השוקולד. אחרי כ-10 דקות, המלצרית הגיעה עם שני הקינוחים ואמרה שהוציאה לנו גם את השני כי ראתה שהתלבטנו.

מוס שוקולד (33 ש"ח) היה ערימה גדולה וחיננית של מוס דחוס, עם שברי ערמונים ופירורי קראמבל פריכים מעליו. הוא היה כל כך עשיר וטעים, שהרגיש יותר כמו גנאש מוקצף היטב מאשר מוס. גן עדן שוקולדי היישר לוריד, אם כי מעט מתוק מדי לטעמי.

את הכנאפה (36 ש"ח, אבל הגיעה על חשבון הבית) אהבתי עוד יותר. היא היתה חרוכה מעט ומאוד קראנצ'ית בקצוות בזכות זה, עם מילוי רך וטעים של מוצרלה וגבינת עיזים שאני לא זוכר את שמה. המילוי היה הרבה יותר עדין מגרסאות אחרות של המנה, בזכות טעמה הנייטרלי של המוצרלה. עם סירופ לא מתוק מדי ושברי פיסטוקים לתוספת קראנצ'יות, זו היתה כנאפה נהדרת.

ביחד עם בקבוק סודה קטן החשבון היה 86 שקלים. החלטתי שאחזור לביקור נוסף, הפעם לארוחה מלאה. השירות והאוירה היו כל כך נעימים כיפיים, והעובדה שהמלצרית החליטה לצ'פר אותנו, למרות שהזמנו רק ראשונה וקינוח, הביאה את הערב לסיום מוצלח, שאני אשמח לשחזר שוב.