במזללה של מאיר אדוני- ביקורת ארוחת פורום ביקורת מסעדות

רק יומיים אחרי הסדנא שעברתי עם מאיר אדוני במטבח של מאיר השמן זכיתי לאכול במסעדת "המזללה" של מאיר אדוני שנפתחה ממש עכשיו ברחוב נחלת בנימין. היינו שולחן של חברי פורום ביקורת מסעדות בתפוז. את הארוחה אירגנו מנהלות הפורום וזכו להשתתף בה כאלו שענו על חידות שהוצגו בפורום עצמו (כן, סוף סוף זכיתי במשהו!). קיבלנו מגוון של מנות לטעימה על פי בחירתו של מאיר אדוני, השף.
המזללה היא המסעדה השניה של אדוני. לעומת המסעדה האחרת שלו "כתית" שבה מוגש אוכל עילי, מאתגר ויקר, המזללה מכוונת להיות מסעדה פשוטה יותר, עממית יותר ובעיקר זולה יותר. האוכל שמוגש בה הוא אוכל פשוט יחסית, מנחם ולמרות זאת, רוב המנות מצליחות להיות מעניינות ולחדש קצת.

לא הצלחתי לצלם את המנות לצערי, המקום שישבתי בו היה חשוך מדי… כן הצלחתי לצלם את התפריט למי שירצה לעיין בו.

מי שרוצה לראות תמונות של המנות שאכלנו יכול לראות אותן כאן, בתמונות אותן העלה מיתר44 המקסים לפורום (צריך לדפדף בשירשור וללחוץ על כל שם של תמונה כדי לראותה).

האווירה במקום היתה עליזה למדי, המקום יחסית מואר (ברובו) והמוזיקה נשמעה ברקע, אבל היה קשה לזהות בדיוק מה נוגן, הדיבורים מכל השולחנות מסביב וגם משלנו היו די רמים והצליחו להתגבר על המוזיקה. הקהל היה מגוון מאוד, החל מצעירים במכנסיים קצרים וכפכפים ועד זוגות מבוגרים ומחויטים.

המלצרים הגישו לשולחננו שני בקבוקי יין, אחד אדום ואחד לבן, טעמתי רק את האדום שיהיה שיראז אוסטרלי של "מילטון פארק" שהיה טעים, עדין ומאוד קל לשתייה.

מים הגיעו בקנקנים צוננים עם קוביות קרח.

ראשונים הוגשו לשולחן מגוון הלחמים של המסעדה. את לחם מחמצת לבן וזרעי כוסברה, לחם שיפון וצימוקים, מוג שעם איולי פלפלים וחמאה (18 ש"ח) לא טעמתי, אבל נאמר לי שהיו מצוינים ושאלו הלחמים שאדוני השאיל מ"כתית", מסעדת האם.
חלת שום קלאסי, קרם סלק ושמנת של פעם (18 ש"ח) היתה חמודה להפליא. דומה לחלה של שבת בתבנית קטנה. החלה היתה די מתוקה וטעמו של השום לא ממש הורגש.היא היתה טעימה מאוד, אבל לא בטוח שמתאימה לניגוב עם האוכל. את קרם הסלק והשמנת לא אהבתי, הוא הזכיר לי את הבורשט הרוסי שלא אהבתי עוד כשהייתי ילד, למרות שמסביב אנשים אחרים מאוד נהנו ממנו ונגבו את הפנכות עד תום.
"הקובנה של צביה" אפוייה בסמנה, עגבניות גריל מרוסקות ופלפל ירוק חריף (18 ש"ח) היא הבחירה שלי לפחמימה המצטיינת. הקובנה היתה קראנצ'ית מבחוץ ורכה וחמאתית מבפנים והיתה טעימה לאכילה בפני עצמה. היא גם הצליחה לספוג היטב את הרטבים הטעימים של שאר המנות. העגבניות המרוסקות עם הפלפל היו טעימות מאוד גם כן והזכירו לי את רסק העגבניות שמכינים לג'חנון.
ביחד עם הלחם קיבלנו גם ירקות שוק ליד הלחם (9 ש"ח), קערה עמוסה בירקות טריים, כמו צנוניות, קולורבי, כרובית ופלפל חריף. ניסיתי לטעום מהכרובית ולא אהבתי את טעמה של הכרובית הלא מבושלת. צלחת קצת מיותרת לטעמי.
לאחר מכן החלו להגיע בקצב מהיר המנות הראשונות.
סביצ'ה יילו טייל, סלט אטריות שקופות, שעועית ירוקה, מלפפון, צ'ילי, ג'ינג'ר, רוטב דגים וליים (59 ש"ח)– היתה מנה טעימה מאוד, אם כי גם חריפה מאוד. טעמו של הדג קצת נבלע בתוקפנות של הרוטב וחבל. אבל אם לא מתייחסים לזה, מאוד נהנתי מהסלט ומהניגוד בין הרכות של האטריות לקראנצ'יות של המלפפון והשעועית ואני מכור לטעמים התאילנדים שהסלט הזה מזכיר. מנה מושלמת בעיני לחלוק בין כמה אנשים מכיוון שהיא מעט אגרסיבית מדי לאכילה לבד.
נתחי סלמון נא, תרד בלאדי, סלק צלוי, יוגורט, לימון כבוש, חלמון נא (63 ש"ח)– את נתחי הסלמון לא הספקתי לטעום, אבל את השילוב בין שאר המרכיבים מאוד אהבתי. היה כיף לנגב עם הלחם את החלמון, היוגורט והלימון הכבוש. המחיר קצת גבוה מדי לטעמי, אבל אולי זה בגלל שלא טעמתי את הסלמון עצמו.
טרטר "פלשתיני", שייטל קצוץ, טחינה גולמית, צנוברים, יוגורט, קרם חצילים שרופים וכמון- (49 ש"ח)– מנה מצויינת! אהבתי מאוד את התיבול של הטרטר שהגיע בשלוש ערמות חמודות. אמנם הוא היה יותר מתובל ועז טעם מטרטר קלאסי אבל אני אהבתי אותו ככה. השילוב של הבשר עם הטחינה והחצילים היה מעולה, כמובן, ונוגב היטב עם הקובנה הטעימה.
צלחת נקניקים (76 ש"ח)– על צלחת גדולה הגיעו כמה סוגים של נקניקים מסוגים שונים ופרוסה עבה של פטה כבד, עם פרוסת ביצה בתוכו ומעליו שכבה של ג'לי יין. אני לא מתחבר כל כך לנקניקים במסעדות והפטה היה רק חביב ולא יותר ולכן בעיניי המנה היתה קצת מיותרת, במיוחד לאור התמחור הגבוה שלה.
ארטישוק, רוקט, פרמזן, ביצה כבושה, איולי סיזר (67 ש"ח)– עוד מנה שמתומחרת גבוה מדי לטעמי. הכל היה טעים מאוד, במיוחד הארטישוקים הקטנים שהיו חמצמצים ועזי טעם, אבל במחיר הזה אני מצפה למנה מאוד מיוחדת וזו היתה פשוט טעימה ותו לא.

לאחר הפסקה קצרה, הוחלפו לנו הצלחות והסכו"ם והמנות העיקריות החלו להגיע.
כבד עוף צרוב, פולנטה, פטריות יער, אספרגוס בחמאה ומרווה (53 ש"ח)– למרות שבדרך כלל אני לא אוהב כבד, מאוד אהבתי את המנה הזאת. הכבדים היו רכים מאוד וכמעט משחתיים. הרוטב שהם שהו בו היה חום כהה ובעל טעם בשרי חזק ועמוק שהפטריות רק הוסיפו לו עוצמה וטעם. מתחת לכל אלו התחבאה פולנטה סמיכה שספגה היטב את הרוטב המצוין שהיה כוכב המנה. גם פה היה כיף מאוד לנגב את הרוטב עם הלחם. מנה מאוד ממולצת לאוהבי הכבד והרטבים הכבדים וגם המחיר שלה ממש שווה בתמורה.
נתח קצבים, טחינת אל ארז, תבשיל עגבניות וחומוס- (49 ש"ח)– לצערי, עד שהמנה הגיע אליי כבר לא נשאר בה בשר, אבל הרוטב שהכיל טחינה, עגבניות וחומוס, היה טעים בפני עצמו. מסביב נשמעו קולות הנאה מהבשר, כך שאני מניח שהוא היה טעים מאוד.
קבב דג ים, רציפת חצילים וגבינת עיזים, ויניגרט ירקות בגריל, ג'ינג'ר וצ'ילי- (48 ש"ח)– אני לא מחובבי הקבב מדגים וגם המנה הזאת לא הצליחה לשנות את דעתי, הקבב היה חביב אבל מעט יבש לטעמי (עדיין לא טעמתי קבב דג שלא חשבתי שהיה יבש, אז אולי הבעיה אצלי דווקא). לי זאת נראית כמו דרך לקחת דג וקצת להרוס אותו.
בורי צלוי בגריל, עגבניות קיץ, מוצרלה ולחם אבוד (77 ש"ח)– את הלחם האבוד לא הצלחתי לטעום כי לא נשאר, אבל הדג היה מעולה. רך ועסיסי והעור היה קריספי וטעים. העגבניות עם המוצרלה הוסיפו עוד רעננות למנה הקלילה הזאת.
בטן חזיר בבישול איטי צלוי בוויסקי ובמייפל, תירס חלב, סלרי וג'ינג'ר בחמאת ברביקיו- (82 ש"ח)– המנה האהובה עליי בכל הארוחה. בטן החזיר היתה רכה ושומנית והבשר/שומן ממש נמסו בפה. מעליהן היתה שכבה דקה וקריספית של שומן צלוי, ממש כמו קרקר טעים ופציח. בשר מושלם והכמות היתה נדיבה ביותר. מתחת לבשר חיכה סלט תירס מדהים ששילב היטב בין הטעם המעושן של רוטב הברביקיו למתיקות של התירס. הרוטב הוכתר על ידי כמה מאיתנו כרוטב הטעים ביותר לניגוב עם הלחמים.
נקניקיות חזיר בערער, שפצאל, בייקון, כרוב כבוש וחרדל דיז'ון (67 ש"ח)– הנקניקיה נראתה יפה ומאוד מגרה, בהירה, שמנמנה ועם שיזוף קריספי בצד אחד. אבל הבשר שלה היה מעט שומני וספוגי מדי לטעמי. מאיר אמר שהם עוד עובדים על המנה הזאת ואולי ישנו את הרכב הנקניקיה. השפצאל, שהם מעין בצקניות קטנות שמבושלות ואז מטוגנות היו טעימות מאוד, אבל קצת חסרו את הקראנצ'יות שהן אמורות לקבל בטיגון. מנה עם פונטציאל טוב שקצת פוספסה.

לאחר שכבר היינו מפוצצים, פינו לנו את הצלחות ועברנו לשלב הקינוחים. את המחירים של הקינוחים אני לא יודע, כי הם לא מופיעים בתפריט.
דואט שוקולדים היה הקינוח שהכי אהבתי וגם היה הקינוח הכי שוקולדי. בקערה אחת שדמתה לעציץ קטן נחה עוגת שוקולד קטנה ולידה מין מבחנת פלסטיק קטנה ובתוכה קולי (רוטב) תותים שצריך להזריק לעוגה. העוגה היתה מצוינת, דחוסה ושוקולדית מאוד. בקערה נוספת וגדולה יותר נח לו פוס פרלינה מאגוזי לוז ומעליו קרם שוקולד מריר. פשוט שלמות. המוס היה עשיר מאוד וכל כך טעים שממש נלחמנו על כל ביס.
באבא או רום בסירופ לימון וג'ינג'ר, עם בננות מקורמלות בסוכר דקלים והל– שתי עוגות ספוג בסגנון "סברינה" של פעם, מעט יבשות מדי מפני שלא הושקו במספיק רוטב. הבננות המקורמלות שהוגשו בתור חצאים בתוך קליפתן היו טעימות, אבל העוגות היו מעט יבשות וחסרות טעם.

קרם ברולה עם פיסטוק, גלידת הל ואניס ותאנים צלויות– קרם הברולה הגיע ירוק מצבעו של הפיסטוק, אבל טעם הפיסטוק היה די עדין, אני יותר הרגשתי טעם של שקדים ומרציפן, שאהבתי. הגלידה היתה מעניינת וקצת מוזרה, אני הרגשתי בעיקר את טעמו של ההל, לידי הרגישו רק את האניס, אבל היא היוותה ניגוד טוב למתיקות של הקרם והתאנים היו טעימות, אבל הייתי יכול להסתדר בלעדיהן.
צורוס בחמישה תבלינים– לא ממש הבנתי מהם חמשת התבלינים, אבל הצ'ורוס היו מצופים בסוכר וקינמון. הם היו קצת רכים ושמנמנים מדי ולא מספיק קראנצ'יים אבל עדיין טעימים. איתן הגיעה קערה עם שערות חלבה טעימות ומתחתן קרם שוקולד שהיה טעים מאוד, אבל חבל שלא היה יותר נוזלי כדי שאפשר יהיה לטבול בו את הצ'ורוס. הגיעה גם קערה של מלבי שלא טעמתי.
מרק טפיוקה, פירות טרופיים עם סורבה– אני אוהב קינוחי טפיוקה, הם קלילים ופירותיים ומזכירים לי את תאילנד, גם את הקינוח הזה אהבתי ובמיוחד את כל הפירות ששחו בו, ענבים ואפרסקים בעיקר. את טעם הסורבה לא הצלחתי לזהות. קינוח קליל וקיצי.

אחרי כל האוכל הזה כולנו כבר היינו מפוצצים לגמרי.
אסכם בכך שהאוכל ברובו היה טעים מאוד, ולדעתי הצד החזק של האוכל הוא ברטבים ובתוספות של המנות העיקריות. התמחור של המנות קצת מוזר בעיניי, כך שהרבה מהמנות הראשונות יקרות יותר מהרבה מהמנות העיקריות, אבל אפשר בקלות לבנות ארוחה לא יקרה במיוחד (אם כי לא ממש זולה), במיוחד אם חולקים את המנות הראשונות, שהיו לא קטנות בכלל.
אני בטוח עוד אחזור, אנסה עוד מנות בתפריט שנראות מעניינות ולא טעמנו.