ברטי

לברטי הגענו לאחר התלבטות בין כמה מקומות, למפגש עם עוד שלושה חברים שלא ראיתי די הרבה זמן. בסופו של דבר, אחרי שקראתי כמה ביקורות על המקום, החלטנו לנסות אותו.

כשהגענו, המקום לא היה מלא במיוחד, כנראה בגלל שזה היה ערב של תחילת השבוע, ויכולנו לבחור שולחן בעצמנו. החלטנו לשבת בפנים, שם פחות הרגשנו את החום של תחילת הקיץ התל אביבי.

העיצוב הנעים והפשוט והמוזיקה הלא שגרתית (קצת ערבית קלה, קצת יוונית ועוד כל מיני כאלה) הכניסו לאווירה נעימה וכיפית.

המלצרית המקסימה (גילי על פי החשבון) היה נהדרת ממש, עזרה לנו בבחירת המנות עם המלצות טובות  והיתה מאוד ידידותית וחייכנית.

החלטנו להזמין לנו בקבוק ערק לפי שיטת הערק מטר שלהם (בקבוק "אל סולטן" מסומן בשנתות של סנטימטר אחד וכל סנטימטר עולה 9 שקלים). וביחד איתו קיבלנו כוס קרח, שמולאה בכל פעם שרוקנו אותה.

גם קנקן המים הקרים שקיבלנו מולא בכל פעם שהתרוקן, מבלי שביקשנו.

רוב המנות בתפריט נשמעו מעניינות והיה קשה לנו לבחור את הארבע שבחרנו בסוף.

בורקס "טולום", תרד טורקי וחלמון ביצה (57 ש"ח) אמנם הופיע בתפריט בחלק של המנות העיקריות, אבל הוזמן כראשונה בעצת המלצרית שאמרה שזו יכולה להיות ראשונה, מעט גדולה.  הבורקס, שהוגש עם מלפפון חמוץ ורסק עגבניות, היה נהדר, עם בצק פריך וחמאתי, אבל לא שומני מדי ומילוי עשיר, שבו המליחות של הגבינה והקרמיות של החלמון ממש החמיאו לתרד.

מרק סרטנים עם לפת צלויה (52 ש"ח) לא היה מוצלח. הוא הגיע בכמות מכובדת, אבל היה כל כך כבד ומרוכז, שקשה היה לאכול ממנו יותר מכמה כפות. הטעמים היו נכונים ומעניינים, אבל  צורת ההכנה שלו הרבה יותר תאמה הגשה בכמות של שוט, ובצורת מרק היה כדאי להכין אותו קצת יותר קליל ופחות מצומצם.

ספיחה- בשר בקר ותמרהינדי על מאפה בצק אלים (38 ש"ח) שתי יחידות של בצק עלים חמאתי, דומה לזה של הבורקס, שמעליהם מעין כדורי בשר טעימים וחמצמצים מהתמרהינדי, הוגשו עם טחינה ושני חצאי ביצה קשה, עם חלמון מעט רך ונהדר. השילוב של חמאתיות הבצק והחמיצות הקלה של הבשר היה מעולה.

תמנון טרי וכרוב כבוש על פחמים (58 ש"ח) התגלה כמין סלט קטן ונהדר של פיסות תמנון שניצלו על הגריל, שתרם להם טעמי חריכה נהדרים, עם פרוסות פלפל חריף שהוסיפו מעט עוקצנות. הכרוב שכיסה את המנה הוחמץ ממש קלות והוסיף בעיקר פריכות למנה. המרקם של התמנון היה נהדר ולא לעיס מדי וזו היתה מנה מצוינת ומקורית יחסית.

עם הראשונות הזמנו גם מנה אחת של לחם (15 ש"ח) . 5 פרוסות של לחם כהה וטרי שהוגשו עם זיתים מרירים וטובים, שמנת חמוצה שלא היתה חמוצה מדי ועבדה טוב עם הלחם והעריסה הפיקנטית שצורפה גם היא.

את העיקריות הזמנו רק אחרי שסיימנו את הראשונות, והתלבטנו רבות מה להזמין. אני ועד חבר התלבטנו בין שתי מנות: שקדי עגל, עדשים ותפוחי אדמה לבין נתח קצבים ובצל ממולא. המלצרית אמרה לנו שנוכל להזמין מנה מעורבת של שתיהן ורק נצטרך לבחור את אחת התוספות. שנינו הסכמנו ובחרנו את תוספת הבצל הממולא שנשמעה מעניינת יותר.

מעורב של שקדי עגל, נתח קצבים ובצל ממולא (98 ש"ח) המנה היתה לא גדולה, אבל בהחלט משביעה. שקדי העגל היו רכים וטעימים, פרוסות נתח הקצבים היו עסיסיות ומלאות טעם, אבל הכוכבים האמיתים של המנה היו בעיניי הבצל הממולא והרוטב המתקתק. הבצל היה נהדר, עם מילוי שכלל בשר ומעט אורז והתחבר נהדר עם הרוטב המתקתק ומלא הטעמים. הרוטב גם החמיא מאוד לנתחי הבשר וגם לשקדים שבכלל הגיעו ממנה אחרת. מנה נהדרת שאשמח לאכול שוב.

דג ים, עלי גפן וקרם שום (מחיר השוק, 135 ש"ח באותו היום) דג הים באותו יום היה פרידה והפילה נצלה היטב ובמדויק, העור היה קריספי והדג עצמו נשאר עסיסי. הדג הונח על מעין תבשיל של אורז ועלי גפן קצוצים שהיה טעים ומתחתיו קרם שום שהוסיף מעט פיקנטיות. מנה טובה, אבל למרות שפרידה הוא דג יקר, אני חושב שהיא היתה מעט קטנה מדי ביחס למחיר. גם כמות התוספת היתה מעטה יחסית.

סינטה 500 גרם על העצם (129 ש"ח) הסטייק העצום, שהגיע עם עצם קטנה יחסית והיה ברובו בשר היה נהדר. מעט לעיס ועם טעמי בשר חזקים. תפוחי האדמה שליוו אותו והגיעו גם הם בכמות נכבדה היו לא פחות מצוינים, עם צריבה יפה שהפכה אותם לקריספיים במיוחד והזכירו לי מיד את תפוחי האדמה שסבי ז"ל היה מכין. מתחת לסטייק האימתני היו גם עלי תרד מאודים שהוסיפו מעט "בריאות" למנה. זה היה אחד הסטייקים הטובים שיצא לי לטעום בזמן האחרון וזו מנה שמהווה תמורה נהדרת לכסף בעיניי.

כשהגיעו המנות העקריות לשולחן התברר שחלה אי הבנה כשלהי בין המלצרית למטבח והובן שהזמנו רק מנה אחת של ה"מעורב". המלצרית התנצלה ואמרה שמכינים את המנה השניה והיא תצא בקרוב. היא חזרה אחרי כדקה עם מנה ראשונה נוספת, כדי שיהיה למי שלא קיבל את המנה מה לאכול בינתיים.

סינטה פרוסה עם גבינת גרקו (על חשבון הבית, 54 ש"ח בתפריט הספיישלים) הייתה מנה שהתלבטנו אם להזמין לראשונות, וכשקיבלנו אותה על חשבון הבית שמחנו שלא הזמנו אותה לבסוף. קצת קשה להתלונן על מנה שלא שילמנו עליה, אבל המנה, שבעצם היתה קרפצ'יו סינטה, הוצפה בכמות כה גדולה של שמן זית, שהיה טעים אבל עז טעם כל כך שלא הורגש בה שום טעם אחר. גם טעמו של הבשר וגם זה של הגבינה פשוט נבלעו בטעמו האגרסיבי של השמן. חבל, אבל היה נחמד מאוד מצד המלצרית להוציא אותה והמנה שהתעכבה הגיעה פחות מחמש דקות לאחר מכן, כך שגם העיכוב לא היה נורא בכלל.

גם מול תפריט הקינוחים התלבטנו ולבסוף החלטנו על שניים. בזמן שהמתנו להם, ניגשה המלצרית ואמרה שהם מזמינים אותנו לצ'ייסרים לבחירתנו והרמנו איתה כוסית בשמחה.

מלבי, קונפיטורת ורדים ושערות קדאיף (38 ש"ח) אני לא חובב גדול של שערות קדאיף בקינוחים (למעט בכנאפה, וגם שם זה לא תמיד אטריות קדאיף בדיוק) וגם פה הן הרגישו לי מעט מיותרות. חוץ מהן המלבי היה מצוין. קרמי ועשיר מאוד וסירופ הוורדים היה יחסית עדין בטעמו ולא השתלט.

מוס שוקולד מריר, עוגיית תבלינים ורוטב קפה לבן (38 ש"ח, אבל עם קבלת החשבון התברר שגם אותו קיבלנו על חשבון הבית) היה קינוח הרבה יותר מעניין מהמלבי. מעל מוס השוקולד שהיה עשיר אבל מעט אוורירי מדי לטעמי ולא מספיק דחוס, הונחה עוגייה שדווקא לא הורגשו בה תבלינים והיא הזכירה לי מאוד עוגיית פלורנטין משקדים וקרמל. רוטב הקפה לעומת זאת היה עמוס בתבלינים. אני זיהיתי הל וציפורן ונראה לי שהיו שם עוד דברים. הרוטב עזר למתן את המתיקות של העוגיה והמוס, והפך את הקינוח הכל כך בנאלי למשהו מיוחד ומעניין.

ביחד עם 13 ס"מ ערק שהצלחנו לחסל, כמעט בקבוק שלם (117 ש"ח), ובקבוק סאן פלגרינו אחד (23 ש"ח) עמד החשבון על 881 ש"ח. בסך הכל, לא מאוד יקר לארוחה טעימה ומלאה כולל אלכוהול, אבל בכל זאת יצאנו עם הרגשה קלה של תמחור מעט גבוה בחלק מהמנות (למעט מנת הסינטה שתומחרה מאוד נמוך יחסית לתמורה).

אבל בכל זאת, היה לנו ערב נעים, טעים וכיפי, גם בזכות האוכל וגם בזכות השירות הנעים, ואני אחזור לשם בשמחה לנסות מנות נוספות מהתפריט.

מצורף גם צילום התפריט שהוגש באותו הערב, בפתק הקטן בצד מופיעים הספיישלים.