ברלין – כמה טעימה את! חלק א'

*אזהרת מסע מראש: יצא לי פוסט ארוך למדי, אז הוא חולק לשניים, גם הם לא ממש קצרים… אני מקווה שלמי שמתעניין או עומד לבקר בעיר תהיה סבלנות לקרוא אותו והוא באמת יעזור, או לפחות אפשר יהיה קצת להנות מהתמונות.

(לינק לחלק ב')

אחד הדברים שאני הכי אוהב בטיולים לחו"ל הוא ההכנות שלפני. אין לי באמת מושג למה, אבל אני מאוד נהנה לשבת מול האינטרנט, לחקור אתרים ופוסטים של אנשים אחרים, להכין לי רשימת המלצות למקומות מעניינים, אתרים לבקר בהם, וכמובן גם המון מקומות טעימים לאכול בהם. אני מכין לי רשימה ארוכה של מקומות, תוך כדי ידיעה שלא אבקר בכולם, אבל בשביל שתהיה לי אופציה קרובה בכל מקום בעיר שבו אהיה ואחפש מה לאכול.

אולי הכיף של זה נובע בעצם מזה שככה הטיול מתחיל עוד הרבה לפני שבאמת עולים על המטוס, ואני כבר קצת מרגיש חצי בחו"ל עם כל הקריאה על המקומות השונים, ואולי זה סתם בגלל שאני אוהב לקרוא על חוויות של אנשים אחרים, ולראות איך הם חוו את העיר או המקום שאליו אני מתכוון לנסוע.

הנסיעה הזו לברלין הגיעה אחרי הרבה זמן שלא יצאתי לחופשה בחו"ל (בעיקר מסיבות עבודה ותקציב), וכנראה בגלל זה עשיתי עבורה הרבה יותר תחקיר ממה שאני עושה בדרך כלל (וגם זה לא מעט בכלל). אני מודה שרוב התחקיר שלי היה על אוכל ומסעדות, אבל גם לא מעט על מקומות מעניינים לבקר בהם.

במקום להודות בכל המלצה למי שהמליץ עליה, מה שיהפוך את הפוסט למסורבל במיוחד, אני פשוט אפנה אתכם לפוסטים המוצלחים של החברים עליהם התבססתי, וככה תוכלו להרכיב גם אתם רשימת המלצות מקיפה לטיול שלכם, בתקווה שאתם נהנים מכל המחקר הזה כמוני.

הפוסט הזה של טוניס שולחן הוא טרי יחסית, מטיול שמתן והינשוף עשו ממש לפני שלושה חודשים, וגם הפוסט של שביתה איטלקית נכתב ממש באותו זמן וכולל כמה המלצות טריות, כולל המלצות ספציפיות של הצדיקה, שאני סומך עליה בעיניים עצומות 🙂 הפוסט של שאלוטס בעיר הגדולה ענייני ומועיל עד מאוד, בפוסט של עוגיו.נט יש לא מעט המלצות שוות, ולבסוף, צמד הפוסטים של טל, שאחד מהם חשוב במיוחד אם אתם חובבי קפה טוב, שקשה למצוא בעיר הזו. חוץ מהפוסטים בבלוגים, תודה לרוני, דביר, אורלי, יערה, סיוון ועוד כל מי שעזר וייעץ לי, אתם נהדרים!

תוך כדי הטיול מצאתי גם את הבלוג המקומי הזה, באנגלית, שאפשר למצוא בו מידע וביקורות על רוב המסעדות בעיר. יש לו גם רשימה של המסעדות המומלצות בכל קטגוריה, ומפה אינטראקטיבית של העיר עם כל המסעדות שהוא כתב עליהן (שלמרבה הצער לא עובדת בטלפונים ניידים, אז אי אפשר להשתמש בה בזמן אמת כשמחפשים משהו קרוב).

מבחינת אתרים, מוזיאונים ומקומות לראות, אני אצמצם בהמלצות, גם מכיוון שבכל זאת מדובר בבלוג אוכל, אבל בעיקר כי רוב ההמלצות בכל אתרי הטיולים מכסות את כל המקומות המעניינים, ואין הרבה מה לחדש. אני כן אמליץ לקחת איזה סיור או שניים בעיר, אותם קל עד מאוד לאתר ולמצוא, והם יעזרו לכם להכיר קצת את שכונות העיר, האתרים שלה, ואיך הכל מתחבר יחד. כן, מדובר במשהו תיירותי נורא, אבל לעזאזל, אנחנו באמת תיירים ולפעמים זה חלק מהכיף. אנחנו לקחנו סיור אחד משער ברנדנבורג (פשוט הגענו והצטרפנו לאחד מהסיורים הרבים שיוצאים משם) שעבר דרך רוב אתרי ההיסטוריה החשובים בעיר. לקחנו אותו ביום הראשון שלנו בעיר, וזו היתה אחלה דרך להכיר מיד את ההתמצאות בה.

סיור אחד נוסף לקחנו מאלכסנדרפלאץ והוא נקרא "הסיור האלטרנטיבי" (הוא יוצא מהרחבה שליד הסטארבאקס מתחת למגדל הטלויזיה כל יום בשעות 11:00, 13:00, ו-15:00 והוא עבר בעיקר באתרי גרפיטי מעניינים ומקומות בילוי שווים. קחו בחשבון שרוב הסיורים האלה מפורסמים כ"חינמיים", אבל מצפים מכם להשאיר טיפ בסכום של 10-15 יורו לכל משתתף.

ועוד המלצה אחת שלא קשורה באופן ישיר לאוכל: אל תוותרו על ביקור בשוק הגדול שמתרחש ב-Mauer park בימי ראשון. חוץ מהשוק עצמו, שהוא מגניב למדי, ומצאתי בו לא מעט שמעטס לקנות הביתה, יש בפארק עצמו עשרות הופעות מגניבות של להקות, לוליינים, זמרים וזמרות, ואפשר להעביר שם כמה שעות קסומות ממש בהאזנה למוזיקה טובה, או בצפייה בהופעות המתחלפות באמפי הגדול שם. באמת חוייה כיפית מאוד, במיוחד בימי ראשון שהם קצת "מתים" בחלקים אחרים של העיר. ובשביל לקשר לאוכל בכל זאת: יש במרכז השוק מתחם אוכל די גדול, עם לא מעט דוכנים שונים, כולם נראו מגניבים, אבל כבר הגענו לשם אחרי ארוחה.

מרכז ברלין מחולק לכמה שכונות שתלמדו להכיר תוך יום או יומיים, כל אחת עם האופי שלה, והמקומות המאפיינים אותה. אנחנו ישנו בשכונת מיטה, Mitte, הבורגנית (ויש שיאמרו, פלצנית, מנומנמת ויקרה) בדירת Airbnb מקסימה ולא יקרה, והרבה ממקומות הבילוי והטיול היו במרחק של כמה תחנות תחתית או חשמלית בודדות, ולפעמים אפילו מרחק הליכה לא נוראי, כך שהכי חשוב לבחור חדר או מלון שקרובים לתחבורה הציבורית, ואז רוב הסיכויים שיהיה לכם קל להגיע כמעט לכל מקום.

אם כבר נגעתי בעניין התחבורה הציבורית, די קל להסתובב איתה בכל העיר ולהגיע ממקום למקום (ויש גם אחלה קווי לילה אם יצאתם לבלות באמצע השבוע. בסופ"ש הרכבות ממשיכות לפעול גם בלילה), ומצאתי שקל עד מאוד להגיע ממקום למקום עם האפליקציה של Google maps. כותבים את השם של המקום שאתם רוצים להגיע אליו, והאפליקציה כותבת לכם בדיוק איך להגיע לשם, כמה ללכת עד לתחנת האוטובוס או הרכבת, כמה תחנות לקחת ולאיזה כיוון (לפעמים היא קצת שוכחת להגיד לאיזה כיוון, ואז צריך קצת לבדוק) ואפשר גם להגדיר בה אם רוצים פחות הליכה, יותר חשמליות, יותר רכבות ומה לא. אפשר גם להוריד את האפליקציה של חברת התחבורה הציבורית BVG, והיא עושה את העבודה גם כן בצורה טובה. כפועל יוצא מהצורך בשימוש באפליקציה, אני ממליץ בחום לשלם מראש בארץ על חבילת גלישה מהמפעיל הסלולרי שלכם. זה פשוט עושה את החיים הרבה יותר קלים ונוחים, ומונע המון תסכולים.

לפני שאגיע להמלצות עצמן, רק אספר שאין ספק שהתאהבתי בעיר הזו, ואני בטוח שלא יעבור עוד הרבה זמן עד שאחזור אליה שוב (ושוב, ושוב…). נכון שיש בה לא מעט היסטוריה לא פשוטה שנדחפת בפנים (ומתחת לרגליים) לא מעט, ויש אנשים שלא פשוט להם עם זה (אני דווקא מעריך את היכולת הזו של הברלינאים לא לטאטא דברים מתחת לשטיח ולחיות עם ההיסטוריה שלהם ושל משפחותיהם מדי יום ביומו), אבל יש בה משהו סוחף ומשחרר לגמרי. אולי זו הכמות הגדולה של הצעירים והמהגרים מכל העולם, אולי גם השפעה של ההיסטוריה שלה, החיבור של שני החלקים שלה והרצון של המקומיים להיות עיר מיוחדת, אבל יש בברלין משהו שלא פוגשים בהרבה בירות אירופיות אחרות, וזה סוג של כיף זול ומשוחרר שלא מרגיש אירופאי ממש וקשה לשים עליו בדיוק את האצבע. אז נכון שהיא לא קלאסית או יפה כמו בירות אירופאיות אחרות (למרות שגם בה יש בהחלט כמה וכמה מבנים ורחובות מרשימים), אבל זה חלק גדול מהקסם שלה, ההרגשה העכשוית הזו, של עיר שעוד לא ממש החליטה מהי.

טוב, נראה לי שחפרתי לא מעט, ואפילו לא התחלתי לכתוב על המקומות הטעימים שאכלנו בהם בטיול, אז here goes! (כל שם של מסעדה הוא לינק לאתר או לעמוד הפייסבוק שלה, אם מצאתי). בכל המסעדות,למעט אם כתבתי אחרת, המחירים שציינתי הם לארבעה סועדים שהיינו אנחנו.

Yumcha Heroes

את הארוחה האמיתית הראשונה שלנו בעיר אכלנו במסעדה הסינית הקטנה הזו, שמתמחה בעיקר בדים סאם וכיסונים שונים. המחירים, כמו בהרבה מסעדות אסייתיות בעיר, מתונים מאוד, אבל חלק מהמנות די קטנות. כיף להזמין לא מעט, בכמה סיבובים קטנים, עד שמתמלאים ואין יותר מקום. אנחנו אכלנו מנה של נתחי רוסטביף דקים ברוטב נהדר של צ'ילי ושמן שומשום, כמה וכמה סוגי כיסונים שהיו טובים כולם (מומלצים במיוחד הכיסונים השחורים עם הבקר וכיסוני הבאו-זי המטוגנים), מנה קטנה וטעימה של ספייריבס מזוגגים ומנה יקרה מדי של ארבעה שרימפס ענקיים מטוגנים בבלילה. שתינו תה ירוק מצוין שגם נמכר שם בסופרמרקטים ושייק קצת מוזר על בסיס ליצ'י. החשבון לארבעה מורעבים הסתכם ב-70.80 יורו, ואלמלא מנת השריפס היקרה היה נמוך עוד יותר.

Shiso burger

מזללת המבורגרים בסגנון אסייתי, צעירה ומעודכנת, שמגישה את כל המנות שלה בסלסילות אידוי, בלי סיבה אמיתית, אבל זה איכשהו כיף. התפריט די מצומצם וכולל תשעה סוגי המבורגרים (שניים מהם צמחוניים), וכמה תוספות. אני הזמנתי את המבורגר הבולגוגי, שעשוי מבקר המושרה במרינדה קוריאנית ומוגש גם עם רוטב מיונז-צ'ילי קוריאני בלחמניה, והוא היה מעולה. מסביבי נאכלו הצ'יזבורגר והמבורגר הצ'ילי-לימון שהיו מצוינים, והמבורגר הטונה שהיה קצת פחות מוצלח (וגם הכי יקר בתפריט), בעיקר מכיוון שהטונה לגמרי הלכה לאיבוד בין כל הרטבים והלחמניה.

לתוספות לקחנו את שלושי סוגי הצ'יפס שהתפריט מציע, רגיל, בטטה ומסולסל על מקל, ושלושתם היו מעולים ושווים ביקור בפני עצמם, במיוחד צ'יפס הבטטה שהיה מצופה בציפוי כלשהו שהפך אותו לפריך במיוחד. קינחנו עם גלידת מאצ'ה (תה ירוק יפני) מצוינת ויחד עם שתיה שכללה שתי בירות, תה יסמין ומילקשייק מעולה של אננס-מנטה, הגיע החשבון ל-49.60 יורו. לגמרי שווה.

markthalle neun

אם יש מקום אחד שאסור לאף פודי לפספס בעיר, בעיניי מדובר במקום הזה, שוק אוכל הרחוב של ימי חמישי (בשאר ימות השבוע מדובר בשוק מקורה סטנדרטי למדי). מדובר בחגיגה ענקית של עשרות דוכני אוכל שונים, חלקם ממסעדות בעיר (ויוכלו אולי לחסוך לכם ביקור בהן), וחלקם פשוט מייצגים מטבחים שונים מהעולם, או סתם מנות מעניינות. קל מאוד להסתחרר מהמבחר, וקל עוד יותר להתמלא ממש מהר, עוד לפני שהספקתם לטעום את כל מה שרציתם, אז העצה הכי טובה היא לחלוק, לחלוק, לחלוק ואף פעם לא להזמין שניים מאותו הדבר. מכיוון שהיינו ארבעה, יצא לנו לטעום לא מעט דברים, ועדיין נשארו לא מעט שעוד רציתי לנסות. בין השאר אכלנו כריך מעולה ממש עם בטן חזיר פריכה בדוכן הברביקיו האמריקאי (שהבאתי ממנו גם בקבוק של רוטב הברביקיו שלהם בהמלצת חברה, ועוד לא ניסיתי אותו), מין לאפה הודית מגולגלת עם צ'יקן מסאלה חריף ומצוין, סביצ'ה פרואני קצת יקר אבל טעים ברמות על, עם בטטה ותירס פריך, באן ממולא בחזיר מפורק, גיוזות צמחוניות ובאו צרובים ממולאים בבקר, ארפה ונצואלית ממולאת בצ'וריסו, חזיר צלוי עם תבשיל כרוב ואולי גם עוד משהו. קינחנו בשתי עוגות מופלאות בדוכן של Princess cheescake, טארט קרמל וטארט לימון, שהיו בדיוק שתי העוגות עליהן המליצה עוגיו.נט בפוסט שלה (ובצדק! טארט הלימון היה מעולה וטארט הקרמל אלוהי ממש), וכך חסכנו לנו נסיעה אל הסניף שלהם. בדוכן המגניב של התה שתינו תה מאצ'ה קר ומצוין (כן, אחי ואני מכורים לגמרי לאבקה הירוקה הזו!), ויש גם דוכן בירות נהדר במרכז החלל. רוב המנות יעלו לכם בין 3-8 יורו, שזה לא יקר מאוד, אבל מצטבר אם אוכלים הרבה, אבל תאמינו לי, זה לגמרי שווה! עוד המלצה קטנה: השוק פתוח מ-17:00 עד 22:00, ובסביבות שמונה כבר מתחיל לגמרי להתמלא, אז אם תקף אתכם רעב מוקדם, תגיעו לפה ותהנו מחוויה הרבה יותר מרווחת ופשוטה.

Yaam

חברה המליצה על המקום הזה, שהוא סוג של מרכז תרבות, הופעות ואוכל אפריקאי, דווקא לביקור להופעה ונשנושים בערב, אבל אחד הסיורים שלקחנו (האלטרנטיבי) הסתיים ממש פה בשעת צהריים, וכבר נשארנו לנשנש, למרות שרוב דוכני האוכל לא היו פתוחים עדיין.

בדוכן שבו עמד מבוגר חביב במיוחד הזמנו צלחת שהוא קרא לה "מיקס" והיא כללה צ'יפס מבטטה, תפוחי אדמה ופלנטיין (שהיה קצת קשה מדי), תבשיל שעועית על ערימת אורז אדמדם, כנפי עוף מטוגנות ברוטב חמאת בוטנים ועגבניות ורוטב לא שגרתי של אנשובי בצד. בהחלט צלחת לא שגרתית, אבל אחלה נשנוש משביע ב-7 יורו.

Burgermeister

אחד המקומות המוכרים והטרנדיים בעיר, שכמעט כל אחד ימליץ לכם עליו, ודי בצדק. מדובר בדוכן המבורגרים ששוכן במה שהיה פעם תא שירותים ציבורי מתחת לפסי הרכבת העילית, ויש בו תור תמידי כמעט, אבל כזה שזז מהר וביעילות, כראוי לגרמנים.

התפריט הקטן כולל 5-6 סוגי המבורגרים, שלושה סוגי צ'יפס (רגילים, עם גבינה, ועם צ'ילי וגבינה) וזהו בעצם. ההמבורגרים טעימים במיוחד, אבל גולת הכותרת בעיניי היו הלחמניות המצוינות, שהצליחו להיות גם רכות וגם פריכות בו זמנית, והיו ללא ספק לחמניות ההמבורגר הטעימות שיצא לי לאכול. גם הצ'יפס עם הגבינה היה לא רע בכלל. הפעם היינו רק שלושה והחשבון יצא בסביבות ה-30 יורו לכולנו (איכשהו שכחתי לצלם אותו בשביל הסכום המדויק).

Kuchen Kaiser

חייבים קצת אוכל גרמני בטיול בגרמניה, וזו המסעדה שבחרנו בה כדי לייצג את המטבח הקצת משעמם וכבד הזה. האוכל היה מצוין ממש, אבל השירות המעצבן שכלל המתנה של מעל 40 דקות לאוכל ומלצרית שעשתה הכל כדי להתעלם מהשולחנות שלה וגם לא ממש הצליחה לעזור לנו בפיענוח חלק מהמנות בתפריט (-מה זו המנה הזו של העוף? -זה עוף. -איזה חלק של עוף, חזה, רגליים? -זה פשוט עוף). אבל כשהאוכל הגיע, הוא כמעט היה שווה את זה. שניצל וינאי מעגל היה מעולה ממש, עם ציפוי חמאתי ועשיר במיוחד, ותפוחי אדמה מטוגנים מעולים שהזכירו לי את תפוחי האדמה שסבא שלי ז"ל היה מכין וכמעט העלו דמעות, שניצל חזיר שהיה טעים לא פחות, עם סלט תפוחי אדמה קר (שני השניצלים גם הגיעו עם רוטב חמוציות כייפי), תבשיל של חזיר צלוי עם כרוב כבוש וכופתאות גדולות שהזכירו לנו מצהברייט של פסח ומנה של שתי נקניקיות, אחת מכבדים ואחת נקניקית דם שהיו מצוינות ולא נוראיות כמו שהן נשמעות. קצת קשה לי להמליץ בפה מלא על המקום בגלל השירות, אבל אם זה פחות מפריע לכם, האוכל היה באמת נהדר. פה היינו חמישה (הצטרף אלינו חבר מקומי) והחשבון יצא 89.5 יורו כולל בירות ויין. קחו גם בחשבון שהמנות ענקיות ואפשר בקלות לחלוק אותן ולא להזמין כל כך הרבה כמו שהזמנו.

קומת האוכל של KADEWE

ה-KADEWE הוא הכלבו הגדול ביותר באירופה, והוא לגמרי שווה ביקור, ולו רק כדי לסייר בקומות הקניות שלו ולהתפעל בעיקר מהמחירים המופרכים והמשעשעים. הקומה השישית של הכלבו היא קומת האוכל, שהיא סוג של מבוך ענק שכולל עשרות דוכני אוכל, ועוד יותר חנויות קטנות שמוכרות כמעט הכל. לא משנה כמה תיארו לי שהמקום גדול, לא הייתי מוכן לכזה גודל ובלאגן, ואני חייב להודות שהעומס והכמות קצת הכריעו אותי (וגם את בני המשפחה), והתקשנו לקנות משהו, ואפילו לבחור איפה לאכול.

בסופו של דבר קניתי רק מרציפן מעולה שהצדיקה המליצה עליו בפוסט של שביתה איטלקית, ואכלנו נקניקיות בדוכן הגרמני שהיו טעימות למדי (תוותרו על זו שמבושלת במים, היא הכי פושטית בעולם), ושני כריכים קטנים, אחד עם נתחי סרטנים ברוטב מיונז ואחד עם קציצות דגים שהיו חביבים ולא יותר. הקומה השביעית של הבניין היא סוג של בופה גדול שכולל המון אוכל מהרבה סוגים, שם אכלנו שתי עוגות לא ממש מוצלחות (פאי רוברב ועוגת מוצרט) עם קפה, שעלו הרבה יותר מדי כסף, אפשר לגמרי לוותר על הקומה הזו. אם מבוך כזה של עושר מוצרים ומאכלים לא מבלבל ומשגע אתכם (אני יצאתי משם עם כאב ראש עצום), בהחלט שווה ביקור.

Kimchi Princess

מסעדה קוריאנית חמודה לאללה, עם צוות באמת מקסים, אווירה רועשת ומגניבה ולא מעט עשן בזכות מנות הגריל הקוריאני, שהן המנות הכי פופולריות פה. צריך לקחת בחשבון שיש להם חוקים ממש נוקשים לגבי מנות הגריל, וחייבים להזמין מינימום פעמיים את אותה מנת גריל, כך שאם אתם רק שניים, אתם חייבים להזמין שניכם את אותה המנה. כן, קצת מבאס כי זה מצמצם את המגוון. בעצת המלצרית הזמנו את מנת ה- So Bolgogi מאיזור הגריל, שהסתבר שזו המנה היחידה אותה מכין המלצר מולכם ולא מכינים אותה לבד, אבל היא בכל מקרה היתה מצוינת.

אכלנו גם ביבימבאפ שהיה מצוין (וחריף!), עם אורז שהפך לקראנצ'י בתחתית הקערה הלוהטת אחרי כמה דקות (טיפ קטן: כשאתם מערבבים הכל לפני האכילה, תשאירו קצת אורז לא מעורבב בתחתית הכלי, ככה יהיה הרבה יותר אורז פריך לריב עליו). המנות העיקריות גם מגיעות עם כמה מנות פתיחה קרות שכוללות בעיקר חמוצים טעימים במיוחד. קינחנו עם מוס מאצ'ה ופירות יער שהיה קצת מוזר ומשהו שנקרא Melona והתגלה כארטיק מלון פשוט מהסופר, אבל טעים. החשבון לארבעה הסתכם ב-76.60 יורו, כולל בירות ומשקה אלוורה מגניב.

בחלק ב' , עוד המלצות על מסעדות וקצת על הדירה שישנו בו.

יש לכם עוד המלצות לספר להם? השתמשתם באחת ההמלצות שלי ונהנתם? או חס וחלילה היה ממש גרוע? אני אשמח לשמוע על כך בתגובות!