ברלין – כמה טעימה את! חלק ב'

הפוסט הזה הוא המשך לפוסט חלק א' על הטיול לברלין. אפשר ישר לגשת לעניינים ולהמשיך לספר על המסעדות שאכלנו בהן, אבל לפני כן, עוד שני בלוגים מקומיים שנתקלתי בהם תוך כדי כתיבת הפוסט, ואולי יעזרו לכם. הראשונה, Foodie in berlin, כבר עזבה את העיר (ופתחה בלוג חדש על ברצלונה), אבל עדיין מדובר במאגר שווה במיוחד.  והשניה, Stil in berlin, מאגדת לא רק ביקורות על מסעדות ואוכל, אלא בכלל על מקומות שווים בעיר (החל ממאפיות ועד גלריות לאומנות ומספרות), וכדאי להציץ שם.

בפוסט הקודם גם קיבלתי בקשה לכתוב על הדירה שישנו בה, אז בבקשה, זה הלינק אליה. מדובר בדירה שמתאימה לשני זוגות או לשני חברים/ות שרוצים לישון בחדרים נפרדים. היא הרבה יותר נעימה ומרווחת ממה שהתמונות מראות, ומצוידת בכל מה שצריך (חוץ מטלויזיה, אבל זה לא באמת נחוץ בטיול). אלה, המארחת, היא צעירה סופר נחמדה והיה מאוד קל לתקשר איתה ולשאול שאלות, ותוך כדי הסתבר שהיא גם מדברת קצת עברית וחיה פה בארץ כמה שנים. המיקום של הדירה נהדר, עם תחנת שכוללת שלושה קווי תחתית, וכמה וכמה קווי אוטובוס וחשמלית ממש במרחק 100 מטר (גם קווי הלילה מגיעים לשם), סופר מרקט גדול של REWE במרחק 5 דקות הליכה והמון חנויות חמודות, מאפיות, מסעדות ובתי קפה במרחק הליכה קצר, ורחובות ראשיים של שכונת MITTE במרחק הליכה קצת יותר ארוך של רבע שעה.

יאללה, נמשיך עם האוכל:

Gorki Park

עוד מקום שהיה לנו ממש טעים בו, אבל חלק מהשירות היה הזוי למדי, כך שההמלצה קצת בערבון מוגבל. רצינו ללכת לארוחת בוקר ב-Daluma המגניבה, אבל תפריט הבוקר כלל בעיקר פודינג צ'יה, אז ויתרנו, ועברנו לגורקי שנמצאת ממש ממול. למרות שהיו מקומות פנויים, הברמנית אמרה לנו שהם עמוסים מאוד ושכדאי שנלך למקום אחר (מי אומר דבר כזה ללקוחות?) אבל ידענו שיש לנו קצת סידורים וחיפושים מה לעשות באותו היום, אז התיישבנו בכל זאת. שאר הצוות היה נחמד מאוד, אבל הברמנית צעקה על לקוחות, עשתה פרצופים, ומתישהו גם קיבלה מצב רוח טוב והתחילה לשיר בקולי קולות. הזויה משהו. אבל באמת שהיה טעים מאוד, ורצינו לחזור גם לארוחת ערב, מה שלא קרה בסוף. הזמנו ארוחת בוקר Worker and farmer זוגית שהיא חגיגה של נוסטלגיה לכל מי שגדל בבית רוסי עם בליני, לביבות תפוחי אדמה עם סלמון וחזרת, לביבות גבינה מתקתקות, בלינצ'ס מגולגלים עם שמנת חמוצה, נקניק ביתי ועוד כל מיני פינוקים. יחד עם ארוחה נוספת ליחיד שכללה חביתה ענקית עם נקניק ותפוחי אדמה וסלסלת הלחמים השווה שמגיעה, לא הצלחנו להשתלט על כל האוכל למרות שהיינו ארבעה ובאמת חיכינו לא מעט לאוכל. 35.30 יורו לגמרי משתלמים, למרות הברמנית המשוגעת.

Transit

אל המקום הזה הגענו די במקרה (אל הסניף ב-mitte), אחרי שהלכנו לשני מקומות אחרים ברשימת המסעדות שהיתה איתי, וגילינו ששניהם נסגרים ביום ראשון ממש מוקדם (ובאף מקום לא ממש רשום את זה). כמה טוב שגם טרנזיט היתה ברשימה שלי, ושבסוף נכנסנו לפה. מדובר במקום מאאגניב במיוחד, כולל קהל צעיר מאוד (נשבע שהיינו היחידים מעל גיל 30 שם) ויפה עד כאב (אולי במקרה סיימו לצלם ליד איזה קטלוג אופנה וכל הדוגמנים/יות הגיעו לאכול או משהו). טוב, חזרה לאוכל. מדובר בסוג של טאפאס אסייתי, כשרוב המנות עולות 3 יורו, וחלק קטן 8. אפשר להשתגע ולהזמין המון דברים שונים, וזה בעצם הכיף. לא מדובר באוכל הכי אוטנתי שתמצאו, אבל כל מה שאכלנו היה טעים ממש, כולל סלט אטריות שעועית קצת חריף, ברווז ברוטב שזיפים, קלמארי מטוגן, ספייריבס ברוטב חמוץ מתוק, ושיפוד גאוני של בשר חזיר קצוץ עטוף בעלים ירוקים ומטוגן. החשבון לארבעה מורעבים אחרי שהיו אחרי לא מעט שיטוטים הסתכם ב-47 יורו משתלמים במיוחד. בדיוק מסוג המקומות שהייתי רוצה עוד מהם בארץ.

Bandol sur mer

המסעדה הכי יקרה שאכלנו בה בטיול, אבל גם הארוחה הכי שווה ומעניינת. התלבטנו רבות לאיזו מסעדה חגיגית ללכת לכבוד ראש השנה, ובסוף החלטנו עליה (היה נדמה לי שהיא תהיה קצת זולה יותר ממה שיצא בסוף, לא בדקתי את המחירים המעודכנים באתר). המראה של המסעדה מאוד מטעה, היא נראית מאוד בסיסית וקז'ואלית, לא ממש בהתאם למחירים בה, אבל זה חלק מהחן שלה. העיצוב די מוזר, עם מסכי טלויזיות ישנות שתלויים בחלל, מגירות מפוזרות ועוד כל מיני אלמנטים לא ממש קשורים, אבל החלל הקטן (5 שולחנות) והמטבח הפתוח משרים אווירה נעימה, והמלצרית הבודדת עושה עבודה מעולה, מסבירה על הכל, והיתה ממש חביבה וידענית. המסעדה מציעה שני תפריטים, אחד מבוסס בשר ואחד מבוסס דגים ופירות ים, שניהם כוללים 5 מנות (כולל קינוח) ועולים 74 יורו לאדם, כשהתפריט מתשנה מפעם לפעם. אפשר גם להזמין מנות בנפרד או לבנות תפריט טעימות של יותר מ-5 מנות, הם מאוד גמישים. אנחנו לקחנו שני תפריטים בשריים ושניים של דגים, כך שיצא לנו לטעום מהכל. אני לא אפרט על כל האוכל כי זה ייקח פוסט שלם וארוך בפני עצמו, רק אציין את הלחם המעולה שלא הפסיק להגיע, עם חמאה חומה ומלוחה שהיתה טעימה באופן קיצוני.

וכל המנות היו טעימות, חלק יותר וחלק הרבה יותר, אבל הרגשנו שתפריט הדגים יצירתי ומעניין יותר. הוא כלל גרסה מקומית של בויאבז מצוין, מנה אדירה של שרימפ ענק ברוטב מתקתק של סלט וריברבר ומנה יפיפיה ממש של חלמון "מושלם" (כזה שבושל 30 דקות ב-65 מעלות) עם ירקות ירוקים וקפה.

תפריט הבשר היה טעים גם הוא, אם כי מעניין קצת פחות, אבל הטרטר עם גילוחי כבד האווז והעיקרית של כתף החזיר עם הפטריות היו מעולות בהחלט.

דווקא בגזרת הקינוחים, הקינוח של תפריט הדגים היה פחות טוב (אם כי עדיין מעולה). טקסטורות שונות של שוקולד בלגי, עם קצת נענע ועם גרניטת ג'ינג'ר מעולה. הקינוח של תפריט הבשר, לעומתו, היה אחד הקינוחים הטובים שטעמתי. רובו התבסס על דלעת, והוא כלל גלידת דלעת, כדורי דלעת קטנים ממותקים, טראפלס של שוקולד לבן ממולאים בקרם דלעת ועוד כל מיני. יחד עם שוקולד לבן, קצת דבש ואבקת ליקריץ' היה מדובר בקינוח מרענן ומושלם. יחד עם החשבון קיבלנו גם מרמלדת אפרסק, טראפל שוקולד לבן ופירות יער ומדלן שקדים.

האם שווה את המחיר? בעינינו, בתור ארוחה אחת מפנקת היה שווה בהחלט (יום למחרת שילמנו על כרטיסים למופע 65 יורו, והארוחה היתה בילוי לא פחות כיפי).

 Mogg

למסעדה הזו קראו עד לא מזמן Mogg and Melzer על שם שני השותפים שהקימו אותה, אבל Melzer עזב ועכשיו נשאר רק Mogg. שעות הפתיחה התצמצמו והמקום כבר לא פתוח בבוקר, מה שעדיין לא מעודכן באתר שלהם (אבל כן בעמוד הפייסבוק, ולכן קישרתי אליו). מדובר בדלי קטן וחמוד, שמתמחה בכריכי פסטרמי מעולים, כמו בדלי ניו יורקי – יהודי טיפוסי. הגענו בשעת בוקר מאוחרת לבראנצ' וגילינו שזו ממש השעה שבה נפתח עכשיו המקום (11 בבוקר) ולכן עוד היה ריק, אבל יש שמועות על תורים ארוכים בשעות העומס. כריך הרובן באמת היה מעולה, עם המון בשר טוב, וגבינה מותכת מעל, אבל דווקא הכריך השני, עם חזיר מפורק, אבוקדו ורוטב צ'יפוטלה הבריק במיוחד. בשר שהיה גם עסיסי וגם קצת קראנצ'י, רוטב פיקנטי מעולה ואבוקדו שהוסיף עוד קצת עושר, היו שילוב פשוט מושלם. הכריכים הגיעו גם עם חמוצים וסלט קוסלואו עדין בצידם. עוד הזמנו גם בריוש עם פטריות וביצה עלומה שהיה נהדר גם הוא, במיוחד בזכות הפטריות הצלויות והבשרניות. לא זול פה (כריך הרובן עולה 14.5 יורו, כריך החזיר 9.5), אבל בהחלט היה טעים ובסופו של דבר יחד עם שתיה קלה (גזוז תפוח שמכינים במקום) וקפה החשבון הסתכם ב67.5 יורו לארבעה.

 District mot

זו היתה הארוחה האחרונה שלנו בעיר, והתלבטנו רבות איפה לאכול אותה, ובסוף הוחלט לחזור למסעדה הויאטנמית הזו, שהיתה סוגרה כשהגענו אליה ביום ראשון. העיצוב הצבעוני והמוגזם פה נראה לגמרי אוטנתי, כולל גלילי נייר הטואלט הארוזים בפלסטיק על השולחנות (ואם כסאות פשוטים מפלסטיק ללא משענת עושים לכם רע, זה אולי לא המקום בשבילכם).

התפריט עצום מימדים, ויכול בקלות לבלבל את מי שלא בקיא במטבח העשיר הזה. הוא כולל כמה מנות לא שגרתיות במיוחד כמו תולעי משי, רגליים של עוף וכאלה, אבל אנחנו (קצת לצערי) הלכנו על מנות סטנדרטיות יותר.  כמובן שהזמנו קערה (עצומה!) של מרק פו עם שני סוגים של פרוסות בקר וכמה כדורי בשר קטנים, והקערה המתבקשת בצד של נבטים, עלים ירוקים וליים. הפו היה מצוין, עם ציר עדין וטוב ואטריות חלקלקות וכיפיות. היו גם צלעות חזיר מעולות ממש  שהגיעו עם שני סוגים של אטריות ומין לביבות ירק טובות ומנה שנקראית Bun cha והיא בעצם תבשיל שמשלב קציצות חזיר עם רצועות בשר ברוטב קצת שמנוני אבל מעולה שהכיל לא מעט שום והיה פיקנטי-מתוק-חמוץ והלך מצוין עם אטריות האורז הדקות שהגיעו בצד. אל תוותרו על המנה הזו, בעיקר בזכות הרוטב. המנה היחידה שלא היתה טובה היתה לחמניית באן מאודה שמולאה בבשר עוף והזמנו בהמלצת המלצר. המילוי היה אנמי וחסר טעם כמעט לחלוטין.

קינחנו עם סטיקי רייס ומנגו, שהיה שונה לגמרי מהגרסא התאילנדית שאני מכיר, למרות המראה הראשוני, והכל בתוכו אורז שחור ודביק במיוחד, עם המון פיסטוקים ובוטנים. לא שגרתי, אבל טעים. שתינו גם כמה משקאות ויאטנמיים מצוינים כמו הקפה הקר והחזק מאוד שלהם, ושייק אננס וחלב קוקוס, וסך הכל זו היתה ארוחה מוצלחת מאוד, והחשבון הסתכם ב-48 יורו לארבעתנו.

זהו, אלו המקומות שאכלנו בהם ונהננו בהם, והיו עוד המון שלא הספקתי לבקר ורציתי, במיוחד שוק האוכל התאילנדי של סופי השבוע שנקרא Thai park ב- Fehrbelliner Platz ונשמע נהדר. אם יוצא לכם לבקר שם, אשמח לשמוע איך היה.

נראה לי שדי קשה לתאר עד כמה התאהבתי בעיר, ברחובות הכיפיים שלה, בסצינת המסעדות הנהדרת, באווירה שלה בערבים ובכלל, ואין ספק שאחזור אליה בקרוב, ואולי גם אכתוב מדריך נוסף. מקווה שבינתיים המדריך הזה יוכל לעזור למי שייבקר בה, ואשמח לשמוע בתגובות אם יצא לכם להשתמש בו.