האנוי

By

כבר כמה חודשים שאני רוצה לבקר בהאנוי, גם בגלל שאני מת על אוכל אסייתי, וגם בגלל שמקומות חדשים כאלה תמיד מסקרנים אותי.

אבל איכשהו, עבר עוד ועוד זמן ובכל פעם הביקור שם נדחה.

היו גם כמה פעמים שרציתי להזמין מקום והם היו מלאים, אבל איכשהו הצלחנו סוף סוף להיזכר מוקדם מספיק ולהזמין שולחן ל-4 בשישי בערב.

המסעדה לא גדולה, עם 7-8 שולחנות בפנים, ועוד קצת יותר שולחנות בחוץ. אהבתי את העיצוב, שכולל הרבה שימוש בארגזי פלסטיק מסוגים שונים, גם כחלק מהכיסאות והשולחנות. שילוב מוצלח בין זרוק למוקפד.

המארחת היתה מקסימה, ובזמן שחיכיתי לשאר החברים שיגיעו ולשולחן שיתפנה, היא הוציאה לי כוסית של סאקה, שהיתה קרירה וטעימה.

התיישבנו, וכשקראנו את התפריט, כמעט כולו נשמע לנו מעניין. החלטנו לתת למלצרית לבחור עבורינו את המנות, ואמרנו לה שנחלוק את כולן ושאין לנו ממש הגבלות בדברים שאנחנו לא אוכלים.

בעצתה, הזמנו יותר מנות ראשונות מעיקריות, בשני סבבים, והמנות יצאו די מהר מהמטבח.

ספייסי סולט קלאמרי – קלמרי מטוגן במלח סצ'ואן, פלפלוני צ'ילי, שום, סלרי ובצל ירוק (36 ש"ח) היה מעין סלט עם טבעות וראשי קלאמרי מטוגנים. הקלאמרי טוגנו היטב, בלי שמנוניות מיותרת והשילוב עם הסלט החמוץ-חריף היה מעולה. הקראנצ'יות מהטיגון והקראנצ'יות של הירקות השתלבו מצוין.

האנוי

 

כיסוני הר גאו- מאודים במילוי שרימפס וערמוני מים (24 ש"ח) היו ארבע יחידות בגודל ביס די גדול, של בצק מעט שקוף ודביק (אני חושב שבזכות קמח טפיוקה) עם מילוי טעים ועסיסי של שרימפס. לא הורגשו ערמוני מים, אבל זה היה ביס בהחלט טעים.

האנוי

 

עלי גפן ויאטנמיים – עשויים בגריל במילוי שייטל ולמון גראס (28 ש"ח) היו חמישיה של עלי גפן דקים. הם הרגישו לי יותר כמו מטוגנים מאשר עשויים בגריל, והיו קריספיים ומעט שמנוניים, אולי שמנוניים מדי. המילוי היה עסיסי וטעים, והם היו סוג של חטיף נחמד, אבל לא יוצא דופן.

האנוי

 

סלט ויטאנמי קלאסי- אטריות צלופן, ספרינג רול, חסה, נבטים, אשכולית אדומה, בוטנים ועלים ברוטב קרמל, צ'ילי ולמון גראס עם בקר (48 ש"ח) היה סלט ממש כיפי ומרענן. רצועות הבשר הדקות היו פריכות וטעימות והסלט עצמו היה מעט חריף, עם המון כוסברה שתרמה, ביחד עם פלחי האשכולית, לרעננות. מהספרינג רול לא יצא לי לטעום.

האנוי

 

וונטון סצ'ואן – במילוי עוף ברוטב ג'ינג'ר, בצל ירוק ושמן צ'ילי ביתי (24 ש"ח) היה מאכזב מאוד. הכיסונים הרגישו ממש כמו קרעפלך פשוטים, עם מילוי בטעם כמעט לא מורגש. גם שמן הצ'ילי הרגיש אנמי מדי. סתמי לגמרי.

האנוי

 

רוטי מטאמבה – לחם מלזי פריך במילוי במילוי תרד, כוסברה,שיטאקי ובטנים שבורים (28 ש"ח) היה פריך וטעים. בצק דק ומטוגן (שקצת הזכיר לחלקנו מלוואח) עם מילוי מצוין שהורגש בו בעיקר התרד. ביחד עם רוטב היוגורט הצד, זה היה חטיף מצוין.

האנוי

 

באן מי קלאסי- עוף, עם פטה כבד, מיונז צ'ילי, חמוצים אסייתים, עלים ירוקים (38 ש"ח). רצינו את הגרסא עם החזיר אבל היא אזלה. הכריך היה טעים, במיוחד בזכות ממרח הכבד המפתיע והשילוב שלו עם הירקות והמיונז. הלחמניה היתה סוג של לחמניית באגט די פשוטה. סוג של שדרוג למנת ה"מוקפץ בבאגט" שמוגשת ברבה מקומות של אוכל מהיר. לא מנה שמרגישה אסייתית במיוחד, אבל טעימה בכל אופן.

האנוי

 

פאנג'ב באטר צ'יקן- פרגיות צלויות ברוטב מסאלה עשיר של קשיו ועגבניות, מוגש עם אורז (56 ש"ח) היה באמת תבשיל עשיר וגם טעים. העוף נשאר עסיסי והרוטב היה מעט פיקנטי ומאוד מתובל. לא גאוני כמו המנה הדומה שאכלתי בטאיזו, אבל עדיין מאוד מוצלח.

האנוי

 

ברביקיו פורק-חזיר בגריל, פרוס ומוגש על אורז, בוקצ'וי, ביצה מטוגנת (54 ש"ח) הגיע לשולחן והיה מלוח בצורה קיצונית. קראנו למלצרית והיא החזירה את המנה למטבח ואמרה שיכינו לנו חדשה. המנה החדשה הגיעה די מהר, ונאמר לנו שבאמת נעשתה טעות במנה ונשפך בה הרבה יותר מדי רוטב סויה. המנה החדשה כבר היתה מעולה. החלמון הרך של הביצה הוסיף קצת קרמיות לבשר החזיר הפריך, שהיה ממש מצוין, והאורז עם הבוקצ'יו, שתובלו בלא מעט סויה, היו מצע מצוין. מנה נהדרת, והייתי שמח לקצת יותר בשר בה.

האנוי

 

בשלב זה כבר היינו כולנו די מפוצצים, והחלטנו לא להזמין עוד מנות, וגם לוותר על קינוח, גם כי שמענו שהקינוחים הם לא הצד החזק של המסעדה, וגם כי באמת היינו מלאים.

שתינו עם הארוחה גם שני בקבוקי בירה סינגה (22 ש"ח כל אחד) שהיתה טובה ומרעננת, בירה סינגטאו אחת בפחית (18 ש"ח) שטעמתי ממנה ממש מעט והרגשתי בעיקר את הטעם המתכתי של הפחית וכוס יין אדום אחת (24 ש"ח) שהיה קיאנטי, והגיע בצורה משעשת במין כוס סבתא רגילה של מים.

ביחד עם השתיה, החשבון הגיע ל-420 ש"ח. די זול עבור ארוחה טעימה ומשביעה לארבעה.

האוכל ברובו היה טעים, אבל קצת פחות מהציפיות שלי.

הוא לא היה חריף ובועט מספיק לטעמי, וגם הטעמים ברוב המנות לא הרגישו חדים ואותנטיים מספיק, אם כי זהו בהחלט צעד בכיוון הנכון יחסית למצאי המסעדות האסייתיות שלנו.

גם ההתלהבות של המלצרית לגבי כל מנה שהיא הציעה לנו לגבי כמה היא "מדהימה וחובה להזמין אותה" הרגישה קצת מיותרת, אם כי חוץ מזה היא היה ממש מקסימה, חברותית ונעימה.

אני בשמחה אחזור לאכול שם, כי באמת היה טעים ולא יקר, אבל ציפיתי לאוכל קצת יותר מרגש ומעניין.

 

 

4 Comments
  1. bob68 6 שנים ago
    Reply

    למרות שחלק מהמנות שאכלנו שונות, נראה לי שבסיכומו של דבר חוות הדעת שלנו דומות.
    טוב לקרוא על המנות האחרות.

    גם אני חשתי שכיסוני ההר גאו לא היו מספיק מיוחדים. לדעתי מדובר בבצק האורז שנותן למנה את הדביקות. גם לטעמי טעם ערמוני המים אינו מודגש. ככל הנראה הסיבה היא בחומר הגלם שמגיע לארץ בשימורים שמעמעמים את טעמו.

    בעניין הבאגט, למיטב ידיעתי, זה אחד המאפיינים של ההשפעה הצרפתית שחלחלו בהודו-סין בכלל ובווייטנאם בפרט.

    אינני חושב ש"האנוי" היא מסוג המסעדות המתיימרות לצור את אפקט ה- wow שאולי מקבלים ב-"טאיזו" או ב- "צפרה".
    בעשייה שלהם ובכתבות שנכתבו על המקום הודגש שהם מנסים לתת את חווית אוכל הרחוב. לי זה בלט במחירים, בעיצוב, בסוג ההגשה, בכלים, במבחר היין ואפילו בכוס הזכוכית הפשוטה ליין.
    אז נכון שלא מדובר בדוכן אלא במסעדה אבל הציפיות עדיין צריכות להיות בהתאם.

    תודה על הדיווח.

    • גיל- מבשל ואוכל 6 שנים ago
      Reply

      נכון שמדובר על חוייה שקרובה יותר לאוכל רחוב ופחות למסעדה של ממש, אבל איכשהו רציתי קצת יותר "קיק" למנות, או טעמים יותר נועזים.
      לא חיפשתי את אפקט הוואו מבחינת כל החוויה, אבל כן מבחינת הטעמים, והוא הרגיש לי קצת חסר.
      ברוב הכתבות שנכתבו קראתי כמה מנסים לשמור שם על אותנטיות ופחות על התחנפות לחיך הישראלי, ולא הרגשתי שבאמת הלכו שם על זה עד הסוף.

      לגבי הבאגט, גם אני יודע על ההשפעה מצרפת, אבל עד כמה שידוע לי, באן מי קלאסי מוגש בבאגט אמיתי ודק, ולא בלחמניה פשוטה כזו שמזכירה לחמניה מהמכולת.

      אבל בסופו של יום, זו באמת היתה חוויה חיובית וטעימה. בטח אם לוקחים בחשבון את המחיר המשתלם.

  2. אור 6 שנים ago
    Reply

    איזה קטע, הזמנת 95% ממה שאני הזמנתי כשהייתי שם (אם כי אנחנו היינו חמישה). מנת הסלט עם האשכוליות לטעמי היתה המנה הכי מיוחדת בארוחה: מרעננת, מעניינת ומאוד מאוד טעימה. הבעיה העיקרית שלי עם המסעדה הייתה גם מאוד דומה לבעיה שלך: האוכל לגמרי לא בועט מספיק. את מנת הקלמארי (ואנחנו הזמנו גם את גרסת העוף) לא אהבתי בכלל. היא הייתה מלוחה מדי והייתה לה תחושה "גסה". הבאן מי היה טעים מאוד (הזמנו בלי הפטה כי הבנזוג לא אוכל), וגם כשאנחנו רצינו עם חזיר זה נגמר. אגב, ממה שראיתי באן מי אכן מכינים בבאגט סטנדרטי ויחד עם מרק הפו, זו אכן תולדה של הקולוניאליזם הצרפתי. ואם מנות תמיד נגמרות, למה לא מכינים יותר? (יאמר להגנתם שהיינו בשבת בערב, ואין אספקה בשבת).
    באופן כללי, הרבה מנות שרצינו מהתפריט (חמש! שונות!) לא היו, מה שהיה מאוד מעצבן. אנחנו דווקא כן אכלנו קינוחים: מנת הקוקילידה נחמדה מאוד ומגיעה עם רוטב קרמל טעים אבל היא קצת סטנדרטית. יש מנה (שאני לא זוכרת איך קוראים לה) של גלידה מטוגנת במין ציפוי סולת עם רוטב שהייתה בעיני קצת excessive, אבל היא כן מאוד שונה ממנות קינוח במסעדות "רגילות" ודי מעניינת. במסגרת "המנות שלא היו שם" לא טעמתי את הוון-טון שוקולד כי לא היה, למרות שזו מנת הקינוח שהרבה מבקרים המליצו עליה.
    אה, ואם אתה שם שוב: מסתבר שקפה וייטנאמי זו השתייה הקרה הטעימה ביקום. מומלץ בחום (אפשר גם להכין לבד: מכינים קפה קר מאוד מאוד חזק בכוס גבוהה ומוסיפים שליכטה נדיבה של חלב מרוכז לכל כוס).

    • גיל- מבשל ואוכל 6 שנים ago
      Reply

      לגבי הבאן מי, אני חושב שזה אמור להיות בבאגט אמיתי ודק, ולא לחמניית באגט כזו כמו מהסופר, שקצת השתלטה יותר מדי על הטעם. אבל עדיין היה טעים 🙂
      קפה ויאטנמי זה טעים, אבל לא כמו תה תאילנדי!! 🙂

Leave a Comment

Your email address will not be published.

You may also like