היהלום שבכתר- מסעדה קוריאנית בירושלים

בהמשך לביקור של האורחת הצמחונית מארה"ב, נסענו ביום שישי למוזיאון ישראל בירושלים. הביקור במוזיאון המשופץ היה מרתק ומומלץ מאוד.

כבר כשתיכננו את הטיול ידעתי שאת ארוחת הצהרים נאכל במסעדת היהלום שבכתר, אחרי שקראתי עליה בבלוג של עמית אהרונסון וגיליתי שיש להם גם לא מעט אופציות צימחוניות.

מכיוון שלא ידענו באיזו שעה נגיע למסעדה, הגענו ללא הזמנת מקום (אחרי שבררנו שהם פתוחים). בדיוק כשנכנסנו עזבה קבוצה די  גדולה של קוריאנים את המקום והוא נשאר ריק מלבדנו ומלבד המלצרית וגבר נוסף שלא ממש הבנו מה תפקידו. בהמשך הארוחה הצטרפו עוד שני שולחנות, אבל המסעדה היתה די ריקה רוב הזמן.

על העיצוב אין ממש מה לדבר, הוא די ספרטני, ואפשר לתאר אותו אולי כ"שיפודיה עם מעט מוטיבים אסייתים". דווקא נחמד שהם לא הלכו על המוטיבים האסייתים הקיטשים הרגילים והעמוסים.

מלצרית קוריאנית למהדרין שתקשרה איתנו באנגלית מעט שבורה ערכה לנו את השולחן והגישה את התפריטים שכתובים באנגלית ובעברית וכוללים צילומים של כל מנה, מה שבדרך כלל אני לא אוהב, אבל פה, כשאף מנה לא נשמעה מוכרת,דווקא די עזר. שמנו לב שבעברית יש כמה טעויות בתיאור המנות (כיסונים מאודים תוארו כמטוגנים בעברית) ולכן התמקדנו בתיאורים באנגלית. מלבד התפריט הקבוע קיבלנו גם דף נפרד ובו מנות "עסקיות" כשהעסקית היא בעצם שתייה קלה שכלולה במחיר המנה, חלק מן המנות בתפריט העסקיות הופיעו גם בתפריט הרגיל וחלק לא. בנוסף קיבלנו גם דף שכלל את כל המנות הצמחוניות, ראשונות ועיקריות.

קצת התקשנו לבחור מנות עיקריות ולכן נעזרנו במלצרית, שהיתה חמודה וחייכנית. היא הסבירה לנו בסבלנות מה כוללת כל מנה ואילו מהן חריפות והמליצה לנו על מנות שהיא אוהבת.

הזמנו ראשונות ועיקריות ואז שמנו לב שהמלצרית היא גם הבשלנית. היא נכנסה למטבח והחלה להכין את המנות שהזמנו. במיומנות רבה היא הצליחה גם להגיש לנו לשולחן לכל אורך הארוחה וגם להמשיך לבשל.

לפני המנות הראשונות הוגש לשולחן כלי מוארך ובו שלושה פתיחים מעוררי תיאבון. הראשון היה קימצ'י, סוג של כרוב כבוש וחריף. הוא היה ממכר ממש ובעל טעם מיוחד שעוד לא טעמתי לפני כן. גם אחי, שאינו אוהב חריף, לא הצליח להתאפק ואכל ממנו עוד ועוד. היו שם גם שעועית ירוקה מוקפצת ופריכה במעט סויה ורצועות קולורבי בצ'ילי שהיו קראנציות ומעט פיקנטיות. מיד כשסיימנו את הירקות שהוגשו, המלצרית החליפה את הצלחת באחת חדשה.

תוך כדי כירסום הירקות, הגיעו המנות הראשונות.

צין מנדו (35 ש"ח) הם כיסונים מאודים שממולאים בירקות ובאטריות. חמישה כיסונים בעלי בצק עדין ועם מילוי שהיה טעים מאוד. הירקות בושלו זמן מועט יחסית, היו עדיין פריכים ושמרו על טעמם. הרוטב שהוגש איתן והכיל סויה בתוספת דברים שלא הצלחנו לזהות היה טעים והוסיף עניין לטעמם של הכיסונים.

האמול-פאג'ון (50 ש"ח) הוא פנקייק קוריאני ממולא בבצל ירוק ופירות ים. זו היתה המנה המנצחת בארוחה מבחינתי. מין חביתיה עצומת מימדים בעלת מעטפת קראנצ'ית במיוחד. בתוכה נחו גבעולים של בצל ירוק, שמעט התרככו בטיגון ומעט שרימפסים קטנים ופיסות קלאמרי. מנה ממכרת לגמרי, מעין חטיף פריך, שהיה כיף לטבול באותו רוטב סויה מהמנה הקודמת. אם למישהו יש מתכון או רעיון איך להכין, אני אשמח.

עוד לפני שסיימנו את המנות הראשונות, הגיעו אלינו גם העיקריות.

דולסוט-ביבים-בפ (60 ש"ח) היא הגרסא הצמחונית למאכל שכנראה הכי מזוהה עם המטבח הקוריאני. בקערת אבן לוהטת מונח אורז, עליו כמה סוגי ירקות ומעליהם ביצת עין. המלצרית הניחה את המנה על השולחן והחזיקה ביד השניה שני בקבוקי רטבים. היא אמרה שאחד מהם חריף והשני לא. אחרי שהוסיפה את זה הלא חריף, היא תפסה שתי כפות והחלה לערבב במרץ את תוכן הקערה. האורז והירקות רעשו וגעשו כאשר פגשו את דפנות הקערה הלוהטת והפיצו ריח מצוין. חלק מהאורז הפך פריך בזכות המפגש עם קערת האבן ובכלל זו היתה מנה נהדרת. קלילה, טעימה ומאוד מיוחדת, כנראה הזכות הרוטב שאני ממש לא יודע מה הכיל.

גאב-צ'א (50 ש"ח) הם אטריות שקופות (כנראה אטריות שעועית) עם בשר בקר טחון וירקות. המנה היתה טעימה מאוד. היא הכילה גם אורז בנוסף לאטריות. טעמי החריכה של הקפצת האטריות ניכרו בה היטב ושוב, היה לרוטב שלה טעם די יחודי ומעניין. מין סוג של מוקפץ משוררג וטעים.

רצועות חזיר ברוטב חזיר מתוק עם אורז (60 ש"ח) היתה המנה שאני הזמנתי ואת שמה הקוריאני לא רשמתי. החריפות ברוטב היתה מאוד עדינה והורגשה רק לאחר אכילת כמות די גדולה. כמו שתי המנות העיקריות האחרות, לרוטב היה טעם די ייחודי וקשה לתיאור, אבל כמותן, גם מנה זו היתה טעימה מאוד ונדיבה מאוד בגודלה, לא הצלחתי לסיים את כולה, כנראה גם בגלל המנות הראשונות הגדולות.

בזמן שאכלנו את המנות העיקריות, הגישה לנו המלצרית קערות קטנות ובתוכן מרק חום בעל מראה מעונן. היא אמרה לנו שזה מרק סויה צמחוני. למעט הנוזל, היו במרק פרוסות דקות של בצל ירוק ומעט קוביות זעירות של מה שנראה כטופו. אף אחד מאיתנו לא ממש אהב את טעמו של המרק. הוא היה מעט חמוץ והזכיר קצת טעם של סויה מותססת אבל לא עדין כמו של מרק מיסו.

סיימנו את הארוחה שבעים ומלאים לגמרי ואפילו לא הצלחנו לחשוב על קינוח, אבל ראינו בתפריט יש בסך הכל שתי אופציות למשהו מתוק, גלידה ללא פירוט איזו ב-15 ש"ח ועוגת אורז עם פרחים אכילים ב-10 ש"ח. החלטנו להזמין את עוגת האורז רק מתוך סקרנות. על צלחת קטנה הגיעו מעין 2 חביתיות שטוחות עם צנוברים ועוד משהו שלא הצלחנו לזהות, ומעט רוטב מייפל בצידי הצלחת. עוגות האורז לא היו ממש מתוקות, ובעצם לא היה להן הרבה טעם. ביחד עם הצנוברים ורוטב המייפל היה להם טעם של בצק עם צנוברים ומייפל, לא יותר. פרחים אכילים לא ראינו שם. מצחיק ומעניין.

החשבון לשלושתנו יצא 265 ש"ח לכמות די עצומה של אוכל (השתייה, כאמור, היתה כלולה במחיר העיקריות).

השירות מאוד הזכיר שירות במסעדות אסייתיות בחו"ל. המלצרית הגיעה אלינו רק כדי להגיש את האוכל. היינו צריכים לקרוא לה כדי לפנות לנו את הצלחות, ולקרוא לה שוב כדי לשאול על הקינוח. כל הצלחות, כולל אלו של המנות הראשונות נשארו על השולחן עד סוף הארוחה (את הקינוח אכלנו אחרי שפינו את השולחן).  בסך הכל, לי זה ממש לא הפריע ודווקא הוסיף לחן המיוחד של המקום.

זו היתה חוויה מעניינת וטעימה מאוד ברובה. כיף לראות מסעדה כזאת בנוף המסעדות הממוחזרות למוות אצלנו. נקווה שהיא תחזיק מעמד עוד הרבה זמן ושאולי ייפתחו עוד מסעדות ייחודיות כמוה.