זכאים- בוטיק טבעוני אורגינל.

הביקור השנתי של הבת דודה מארצות הברית הוא תמיד הזדמנות מצוינת לנסות מסעדות צמחוניות או טבעוניות שאני בדרך כלל לא מבקר בהן.

הביקור שלה השנה הביא עימו ארוחה קלילה בסניף קינג ג'ורג' של בית הקפה The streets. התפריט הצבעוני שלהם די נרחב וכל מה שהזמנו היה טעים, קליל ולא יקר, ואלמלא שירות חמוץ במיוחד ולא ממש נחמד, זו היתה ארוחה קלה וטובה.

כמה ימים לפני כן, אכלנו ארוחת ערב במסעדת זכאים, שכבר במשך כמה חודשים אני רוצה לנסות אותה.

המסעדה, שממוקמת בצידו של בניין ברחוב אלנבי, מעוצבת כמיטב מסעדות ה"שוק" שכל כל נפוצות פה בזמן האחרון, עם המון ארגזי ירקות פזורים בכל מקום, ועיצוב אקלקטי למדי (שלא לומר שוק פשפשי למדי) שכולל שולחנות וכיסאות שכולם שונים אחד מהשני, גם בדרגות הנוחות. ביחד עם המוזיקה, גם היא מאוד אקלקטית ונעה על כל סקאלת המוזיקה העברית לסוגיה נוצרת אווירה היספטרית למדי, אבל לא בצורה מעיקה.

אחרי שמצאנו לנו כיסאות נוחים והתיישבנו, קיבלנו את התפריט, שחלק ממנו כתוב בצורה קצת "אייל שני"ית (אחד הבעלים עבד אצל שני, וכנראה משם ההשפעה, אבל למה פיצוחים נקראים בתפריט מכשירים? מי אמור לנחש את זה?), ורובו נשמע מאוד מעניין ולא צפוי יחסית. התמקדנו על כמה מנות שנראו לנו מעניינות ובעזרת המלצרית הזמנו ארבע מהן שלוש קטנות יותר ואחת גדולה. לזכותה של המלצרית ייאמר שרצינו להזמין מנה נוספת, והיא אמרה שלדעתה זה יותר מדי אוכל וכדאי שנוותר. אמרה וצדקה, וכל הכבוד לה תשומת הלב.

המנות יוצאות לפי סדר ההכנה שלהן מהמטבח (מתי כבר יפסיקו עם המנהג המעצבן והעצלני הזה?) ודי מהר הגיעה הראשונה.

סלט לידו- קולורבי, אבטיח, קשיו קרמל חריף (39 ש"ח) השילוב, שנשמע די בלתי אפשרי, סיקרן אותי מאוד והייתי חייב להזמין אותו. הסלט אכן היה מפתיע, אבל מאוד מוצלח וכיפי. פרוסות דקות של קולורבי נא, קוביות קטנות של אבטיח מתוק, ופיסות של קשיו מצופה בשכבת קרמל דקה וחריפה למדי, ברוטב עדין וחמצמץ. שלושה מרכיבים עם סוג שונה של קראנצ'יות, ששילבו בצורה מושלמת חריפות-מתיקות-חמיצות. סלט ממכר בהחלט!

פולנטה טרייה- על הסכין, סלק צלוי וחריף קצוץ (39 ש"ח) היתה פולנטה מצוינת מתירס טרי, שאיכשהו, החוסר בחמאה ופרמז'ן כמעט ולא הורגש בה. הסלק הצלוי בשלמותו היה רך ומתקתק, והרטיב את הפולנטה ברוטב מצוין, והשילוב עם הפלפל החריף היה נהדר ולא שגרתי.

צ'יפס קרוע ביד וקטשופ שהכנו לבד (29 ש"ח) היתה ערימה די עצומה של פלחי תפוחי אדמה צלויים (אני לא חושב שהם טוגנו בשמן עמוק כמו צ'יפס) שהיו פריכים מאוד וטעימים מאוד. דווקא מהקטשופ הביתי לא התרשמתי, והוא היה מעט אנמי וחסר טעם. בהחלט מנה טעימה וכיפית, אבל אני חושב שהכתרים הרבים שנקשרו לראשה קצת מוגזים. בסופו של דבר, אלו תפוחי אדמה אפויים, שפשוט עשויים באמת היטב.

פריקה, קישואים וסוכריות מאיראן- חיטה ירוקה שרופה ליד תבשיל קישואים, אגוזים ותמרים, בצל אפוי ועגבנייה בחום שאורי. וגם טחינה חריף ולימון שכבשנו בבית (52 ש"ח) היו בעצם שני תבשילים על אותה צלחת. תבשיל של פריקה שהוכן בסגנון מג'אדרה, עם המון בצל מטוגן ומתקתק, ומעין תבשיל של קישואים, אגוזים ותמרים, שהיה גם הוא מתוק, כבד וטעים (קצת הזכיר לי צימעס של פעם). הטחינה הצליחה לחבר ביניהם בצורה מפתיעה, והעגבניה והבצל שלם הצלויים היו טובים גם הם. בסך הכל מנה טובה מאוד, שמרגישה מאוד "בשרית" למרות שאין בה שום דבר שכזה.

בשלב זה הודנו בינינו למלצרית על שעצרה אותנו, כי היינו מפוצצים למדי, ולכן גם הזמנו רק קינוח אחד, כי בכל זאת חייבים משהו מתוק.

פודינג שקדים (26 ש"ח) היה פחות פודינג ויותר קרם שקדים סמיך ומרציפני, שהשילוב שלו עם ריבת שזיפים חמצמצה היה מאוד מוצלח, ומילא היטב את הצורך במתוק בסיום הארוחה, בלי להכביד מדי.

חוץ ממים קרים שמולאו בכל פעם שהתרוקנו, שתיתי אני ערק שקדים (39 ש"ח), שהיה פשוט מעולה. סמיך מאוד, עם טעם מרציפני וגם מעט תמרים. בהחלט משקה מעולה לחובבי האניס והמרציפן. ממול, וודקה אבטיח (39 ש"ח) היתה טעימה גם היא (ודי נדיבה בכמות הוודקה), אבל פחות מיוחדת.

החשבון יצא 263 ש"ח לפני טיפ, ובסך הכל, זו היתה ארוחה מוצלחת מאוד ולא שגרתית. האמת היא שגם די הופתעתי מכמה שנהנתי מהאוכל בסופו של דבר.

המסעדה לא תתאים לכל אחד, ומי שחייב בשר בארוחה שלו לא ימצא פה את מבוקשו, אבל כיף לדעת שיש מקומות שמשקיעים ויודעים להכין אוכל טבעוני, שמצליח להיות מעניין, טעים ולא שגרתי.