יקיניקו טנקה

על מסעדת יקיניקו טנקה בהרצליה שמעתי כבר לפני כמה שנים מחבר שעבד בה. גם ממנו וגם מעוד אנשים שמעתי על האוכל הטעים והאוירה המיוחדת וגם על המחירים הגבוהים.

לא מזמן, חגגה המסעדה 10 שנים להיווסדה, הישג לא קטן ולא פשוט בנוף המסעדות שלנו.

זמן רב שרציתי לנסות את המסעדה ונמנעתי לעשות זאת בגלל המחיר הגבוה. קופון שפורסם לא מזמן והציע ארוחת טעימות זוגית מלאה, כולל אלכוהול ושתייה קלה במחיר של 220 ש"ח לזוג (במקום 500 ש"ח) שיכנע אותי לנסות את המסעדה.

מיד בכניסה, מרגישים את האוירה המיוחדת של המסעדה. אחרי שעוברים בדלתות העץ הכבדות שבכניסה, מתגלה מסדרון קטן וצר ובשני צידיו חדרונים קטנים ומוגבהים בכמה מדרגות. באויר מתנגנת מוזיקה יפנית עדינה בווליום נמוך  וההרגשה היא שנכנסת למין מלון קטן באיזו עיירה נידחת ביפן, או אולי למין ספא קטן ואינטימי.

המלצרית הראתה לנו את הכניסה לחדר שלנו וביקשה שנחלוץ נעליים לפני הכניסה אליו. החדר מרווח יחסית ויכול בקלות לאכלס שישה סועדים, במרכזו שולחן גדול ונמוך שנבנה סביב לגריל עגול (שעל שמו נקראת המסעדה) שבו צולים את הבשר בארוחה ומסביב לשולחן מושבים מרופדים ורחבים. אז גם התגלתה לנו הסיבה למדרגות בכניסה לחדר- בין השולחן למושבים ישנו חלל עמוק, בו מניחים את הרגליים כאשר יושבים על המושבים ובעצם נפתרת הבעיה של ישיבה במסעדות אחרות ובהן שולחנות נמוכים, כאשר אין איפה להניח את הרגליים בנוחות.

הישיבה במקום  נוחה מאוד, אבל אין משענות או משהו דומה כדי להשעין עליו את הגב, כך שיש אנשים שירגישו לא בנוח לדעתי (קיים גם חדר אחד עם שולחן וכסאות רגילים).

החדרים מופרדים במעין מחיצות דקות מנייר ונוצר מצב מצחיק במקצת שבו אנשים מרגישים שהם יכולים לדבר חזק יחסית כי יש הפרדה, אך בעצם שומעים כמעט כל מה שמתרחש בחדר הסמוך. לנו הדבר לא הפריע במיוחד, ואחרי ששקענו בשיחה משלנו, לא שמנו לב בכלל לקולות מהחדר הסמוך.

הצגנו את הקופון לארוחת הטעימות למלצרית, שהפגינה לאורך כל הארוחה ידע רב בשמות המנות ומרכיביהן וכמו כן מיומנות רבה בכל פעם שנכנסה לחדר, חלצה את נעליה ו"טיפסה" על המושבים, כשהיא מחזיקה צלחות, מגשים וכוסות. נשאלנו אם יש משהו שאנחנו לא אוכלים, כמו פירות ים או חזיר (ענינו שאנחנו אוכלים הכל) והארוחה החלה.

לפתיחה, קיבלנו כוסיות ובהן שיכר שזיפים שאיני זוכר את שמו (לא צ'ויה) שהיה קריר, מתוק ובעל טעם מאוד עדין של אלכוהול והיה פתיחה מעולה וכיפית.

אחריו קיבלנו קערה ובה "קימצ'י מירי", כרוב מוחמץ ברוטב מתקתק, שהיה טעים מאוד וממש ממכר והצליח לפתוח את התיאבון.

סלט החסה שקיבלנו היה טעים, החסות היו טריות ורעננות והרוטב היה טעים גם הוא, אבל לא הרגשתי שהוא באמת שייך לארוחה שכזאת שאמורה להיות מורכבת מאוכל קצת יותר מסורתי ומעניין.

עם סלט החסה הגיע "צ'יזימי", מין בלינצ'ס-חביתה יפני פריך, כשבתוך הבצק מתחבאות פיסות קטנות של ירקות שונים. הוא הוגש עם רוטב מבוסס סויה שהחמיא לו מאוד והגיע פרוס לפיסות קטנות ונוחות לאכילה בעזרת הצ'ופסטיקס. ביחד עם הרוטב, היה כיף מאוד לאכול את הצ'יזימי שלא היה לא ממש טעם מודגש כלשהו, אבל הוא היה פריך מספיק כדי לספק מצע טוב לרוטב המיוחד.

המלצרית שאלה אם נרצה סאקה קר או חם, בחרנו בחם וקיבלנו קנקן קטן וחמוד ושתי כוסיות קטנטנות. הסאקה היה נעים מאוד לשתייה וליווה אותנו לאורך כל הארוחה.

מיקס פירות הים, הגיע רוחש לשולחן והכיל פיסות סלמון, טבעות קלאמרי ומספר שרימפסים ברוטב סמיך ומעט מתוק ופיקנטי. פירות הים בושלו בדיוק במידה והיו טעימים וקפיציים והדג היה רך, אך טעמו היה מעט אנמי ובעיקר הורגש טעמו של הרוטב, שהיה טעים. גם הירקות עליהם הונחו פירות הים היו טעימים מאוד לאחר שספגו את הרוטב ובושלו מעט בחומה של הצלחת.

לאחר פינוי וניקוי השולחן, נכנס מלצר והדליק את הגריל שבמרכז השולחן. הוא הסביר לנו שהגריל מצויד במערכת שאיבת אויר ולכן לא מורגש עשן הצלייה בחללי המסעדה.

הצלחת הראשונה ובה הבשרים לצלייה הייתה צלחת ה"עופות" ובה היו נתחים קטנים של חזה עוף במרינדת שומשום ובצל ירוק ופרוסות של חזה אווז במרינדת שום, מלח ים ופלפל. המלצרית הסבירה לנו שאת העוף כדאי להניח במרכז הגריל, היכן שהחום גבוה יותר ואילו את פרוסות האווז יש להניח בקצוות הגריל, כדי שנוכל להיזהר בקלות רבה יותר מצליית יתר של פרוסות האווז הדקות. ניגשנו לעבודה בעזרת המלקחיים שסופקו לנו והשתעשנו לנו עם מלאכת הנחת הבשרים וצלייתם.

את חזה האווז אכלנו עוד לפני שהעוף היה מוכן. בדרך כלל אני לא משתגע על חזה אווז ועל הטעם הדומיננטי שלו, אבל המרינדה שבה הוא הושרה החדירה בו טעם חזק וטעים של שום והוא נאכל בהנאה רבה.

חזה העוף, שהצליח להישאר גם הוא עסיסי, כנראה בזכות המרינדה, היה טעים גם כן וטעם השומשום ניכר בו היטב והוסיף עניין לנתח שיכול להיות משעמם.

לאחר הפסקה קצרה, הגיעה לשולחן צלחת הבשרים האדומים. המלצרית התנצלה ואמרה שנגמר בשר החזיר במטבח ושקיבלנו במקומות סוג נוסף של בקר. אני שמחתי, בעיניי בשר בקר כמעט תמיד יהיה טעים יותר מבשר חזיר. המלצרית הציגה לנו כל סוג של בשר והנחתה אותנו לצלות ולאכול אותם לפי סדר כיוון השעון, ובעצם בסדר עולה של איכות הבשר. הנתחים היו : פילה בקר, שהיה רך ועדין מאוד בטעמו. פרוסות שורט ריב שהיו טעימות ובעלות טעם בשרי חזק יותר מהפילה. פרוסות שורט ריב מובחר (קיבלנו אותם במקום החזיר, אבל לא ממש הבנו מה ההבדל בינן לבין השורט ריב הרגיל חוץ מאשר העובדה שהו היו פחות שומניות) שהיו טעימות גם כן. אחרונות חביבות היו פרוסות הקובה ביף שהיו אמנם משוישות בשומן הרבה יותר מכל אנטריקוט שראיתי, אבל לא ממש התקרבו לרמת השיוש שראיתי בתמונות של נתחי קובה אמיתיים. עדיין, הבשר היה טעים מאוד, רך מאוד וכמעט שלא היה צריך ללעוס אותו. עם הבשר קיבלנו גם קערות אישיות ובהן היו מלח גס ורוטב נוסף על בסיס סויה, אבל הבשר היה כל כך טעים שלא השתמשנו בשניהם.

ביחד עם הבשר האדום, המלצרית הביאה קערת אבן עמוקה ולוהטת ובתוכה "טקי קומי", מין תבשיל אורז עם בשר טחון וירקות. היא הוסיפה לקערה ביצה חיה והחלה מערבבת את האורז במהירות. מחום האבן הביצה התבשלה והפכה לנטיפים קטנים שפוזרו בתבשיל. המלצרית העבירה לכל אחד מאיתנו כמות קטנה מן האורז בקערה אישית ואמרה שקערת האבן הגדולה תישאר חמה לעוד שעה לפחות והאורז שבתוכה יהפוך לקריספי וטעים יותר כל שיעבור הזמן. התבשיל היה טעים והזכיר לי מאוד מנות של אורז מטוגן מתאילנד ואכן, כשלקחנו תוספת מקערת האבן הגדולה טעמו של האורז התשבח, נוסף לו מין טעם חרוך קל וגם קצת קריספיות מענגת.

אמנם בתמונות כמות האוכל לא נראית גדולה במיוחד, אבל בזכות כמות המנות וההפסקות הקלות באמצע, היינו מלאים לגמרי, ואפילו לא סיימנו את כל האורז.

לאחר שהצלחות פונו והגריל כובה בטקס קטן נוסף שכלל גם את הכיסוי שלו, הסבירה לנו המלצרית שהארוחה כוללת כמה כדורי סורבה בטעמי פירות לקינוח, ושנוכל לשדרג לכל אחד מהקינוחים האחרים בתפריט בהנחה של 10 שקלים ממחירו. רוב הקינוחים האחרים בתפריט נשמעו סטנדרטיים לגמרי (סופלה שוקולד, עוגת גבינה) והחלטנו לנסות את היחיד שנשמע מעניין יותר. 3 כדורי גלידה בטעמים יפניים: תה ירוק, שומשום וסורבה סאקה ושזיפים בתוספת של 35 ש"ח (45 ש"ח בתפריט). קראתי על גלידת תה ירוק (גלידת MACHA)  בכל מיני מקומות והייתי סקרן מאוד לנסות אותה.

כדורי הגלידה המכובדים בגודלם הגיעו מקושטים במאפה שומשום פריך שהזכיר במקצת את ריבועי השומשום של פעם, רק הרבה יותר פריך והרבה פחות דביק ובכמה ענבים אדומים קפואים שהיו שיחוק מגניב וטעים.

גלידת התה הירוק היתה מאוד מוזרה בטעימה הראשונה. טעמה היה דומה בדיוק לטעמו של תה ירוק ללא תוספות. אחרי כמה טעימות נוספות מתרגלים לטעם ונותנים למרקם הרך להתפזר בפה. גלידה מאוד מיוחדת שבטוח אנסה שוב.

גלידת השומשום היתה טעימה מאוד גם כן, מתוקה מאוד, אבל לא יותר מדי ודי ממכרת.

הגלידה הטעימה ביותר היתה סורבה הסאקה והשזיפים. טעמם של השזיפים היה הדומיננטי והיה מדויק ואילו טעמו של הסאקה היה עדין והוסיף עניין בסיום כל ביס. אחלה קינוח וסיום מצוין לארוחה כיפית.

הארוחה ארכה כשעתיים וחצי שבסיומם סיכמנו שהיה כיף מאוד. האוכל היה טעים מאוד, ללא אף נפילה או מעידה, השירות היה מקסים, והחוייה הכוללת היתה מעולה.

האם הייתי מוכן לשלם על הארוחה את המחיר המלא של 500 ש"ח? שאלה קשה, ואני לא בטוח שאני יודע להגיד את התשובה עליה, אבל במחיר של 255 ש"ח (כולל התוספת על הסורבה) מדובר בעיסקה מצוינת.