כתית- ארוחת טעימות לחגים

By

אז סוף סוף מצאתי הזדמנות לאכול בכתית. המסעדה מציעה לחודש אוקטובר תפריט טעימות מיוחד לחגים במחיר של 179 ש"ח בצהרים ו-275 ש"ח בערב.

החלטנו ללכת לשם 4 חברים, בצהרי יום שישי של סוכות.

המסעדה היתה מלאה לגמרי אבל למרות זאת נשמרה הרגשה יחסית שקטה בחלל שאכלנו בו. העיצוב של המסעדה יפה ונעים לטעמי. מאוד נקי, הרבה לבן ששולט בחללים ומשרה אוירה יוקרתית מצד אחד אבל חמימה, נעימה ולא מנוכרת מצד שני.

אחרי עיון מעמיק בתפריט היינות, שמאוד התקשנו למצוא בו יין לטעמינו ואחרי התייעצות קלה עם הסומליה (או שאולי היא היתה אחראית המשמרת) החלטנו להזמין יין ווברה (vouvray) של מארק ברדיף (באיזור ה-200 שקלים, לא זוכר את המחיר המדויק). זה אמנם יין לבן יבש, אבל מרגיש מאוד פירותי ואפילו מתקתק ומזכיר יינות חצי יבשים. אני די אהבתי אותו כי הוא היה יחסית קליל ולא התנגש או הפריע לאוכל, אבל הוא לא היה מעניין במיוחד.

כולנו בחרנו את תפריט הטעימות המיוחד שבו מנות קבועות ולכן לא היתה בחירה נוספת שהיינו צריכים לעשות.

ראשון הגיע לשולחן מתאבן קטן, קורמוסקי צ'אי תמרים, מדליון תפוח עץ בקרם תה ירוק שהיה בעצם מין כדור קטן ומטוגן,שמעט הזכיר לי קרוקט עדין והיה ממולא בנוזל חמים בטעם תה. את טעם התמרים לא ממש הצלחתי לטעום, אבל הכדור הקטן היה בכל זאת טעים ביותר והנוזל שבתוכו היה מפתיע ומעניין. הכדור הגיע עם מעט סלט קטן מתפוחי עץ שהיה טעים ומתקתק, למרות שהיה קצת קשה לאסוף את כולו מכלי ההגשה המיוחד.

קורמוסקי צ'אי תמרים, מדליון תפוח עץ בקרם תה ירוק

מעט לאחר מכן הגיע לשולחן סלסילת הלחם שבה היו שני סוגים. לחם מחמצת בהיר וטעים עם תוך רך מאוד וקרום קשיח ומתפצפץ, היו בו גם זרעי כוסברה אבל הם לא ממש הורגשו ולחם כהה ודחוס יותר עם צימוקים, שהיה טעים גם הוא אבל מעט פחות מוצלח ומפני שהטעם שלו היה קצת דומיננטי מדי לשימוש בתור ניגוב לרטבים של המנות. עם הלחם הגיעה גם דיסקית של חמאה רכה וטעימה וקערית קטנה של איולי פלפלים מתקתק וממכר ממש.

אחרי המתנה לא קצרה הגיע המנה הבאה, סשימי טונה אדומה, שומר, סלרי, זרעי רימונים,קרם יוגורט ויוזו, ג'לי דבש, ליקריץ וחרדלים של חורף, במקום טונה אדומה הגיע דג לבן כלשהו אבל בכמות ממש קטנה, כאשר חלקנו קיבלנו רק שתי קוביות קטנות ממנו. שאר המנה היה טעים בתור מין סוג של סלט מאוד עדין טעמים, ובמיוחד קוביות הג'לי שהיו טעימות. רק הגזר הרגיש לי קצת לא קשור בטעמיו האגרסיביים יחסית לשאר הירקות העדינים.

סשימי דג לבן, שומר, סלרי, זרעי רימונים,קרם יוגורט ויוזו, ג'לי דבש, ליקריץ וחרדלים של חורף

שוב המתנו לא מעט למנה הבאה שהיתה קלאמרי קונפי, אספרגוס בגריל, בצל בויון, חלמון  מעושן בויניגרט מיצי מוצרלה ושמן בזיליקום. זו כנראה המנה שהכי אהבתי בארוחה. ריחה העדין של המוצרלה והבזיליקום היה נהדר. פצעתי את החלמון (שבאמת היה לו טעם מעושן עדין, איך עושים את זה?) ועירבבתי אותו עם כל שאר המרכיבים. הקלאמרי היו צרובים במדויק ומאוד טעימים וגם כל הירקות היו נהדרים, במיוחד האספרגוסים וקוביות הארטישוק הירושלמי שלא צוינו בשם המנה. היו שם גם חצאי במיות טריות שלא היה להן טעם מיוחד, אבל הן הוסיפו מרקם פריך ומעניין.  הרוטב היה כל כך נהדר שהזמנו מנת לחם נוספת (ללא חיוב), שהגיעה לוהטת מהתנור, רק כדי לנגב אותו עד תום.

קלאמרי קונפי, אספרגוס בגריל, בצל בויון, חלמון  מעושן בויניגרט מיצי מוצרלה ושמן בזיליקום

מרענן החך שהגיע לפני המנה העיקרית היה סורבה יוזו, קוביות קליפת ליים, דבש ושמן בזיליקום. בתור סורבה מעניין הוא היה מוצלח, בתור מרענן חך קצת פחות, בעיקר בגלל הטעם הדי אגרסיבי של קוביות קליפות הליים, שבסופו של דבר השאירו את טעמם המריר בפה. בשילוב עם הסורבה החמצמץ המרירות הזו היתה דווקא נעימה, אבל בסופו של דבר רק טעמה נשאר בפה.

סורבה יוזו, קוביות קליפת ליים, דבש ושמן בזיליקום

המנה העיקרית היתה תבשיל לחי ביין אדום וערער, ירקות שורש מקורמלים, טורטליני במילוי חבושים והל. בשר הלחי היה רך מאוד והתפרק מיד בנגיעת המזלג, לא היה שום צורך בסכין. היה לו טעם עמוק של בישול ארוך בציר מתקתק והוא היה נהדר. הירקות שאיתו היו מצוינים גם כן ושמרו כל אחד על טעמו. טעימה במיוחד היתה הכרישה שספגה מצוין את הרוטב. הטורטליני היו מעניינים, אם כי המילוי שלהם היה קצת מתוק מדי לטעמי והם הרגישו כמעט כמו קינוח. בכלל, המנה כולה היתה מתוקה יחסית ומעט חד גונית בטעמיה. היא הוכנה למופת, אבל היתה מעט משעממת.

תבשיל לחי ביין אדום וערער, ירקות שורש מקורמלים, טורטליני במילוי חבושים והל

לקינוח קיבלנו צלחות זוגיות של מבחר פטיפורים. היו שם מרשמלו ענניים בטעם ורדים עם עלה ורדים מסוכר ומעט חסר טעם, ג'לי ריברבר שהיה מצוין, מעט מתוק ומעט חמוץ, מילפיים קטנים עם קרם פטיסייר דבשי, בצק עדין ופריך ופרוסות דקות של תותים, סוכריות על מקל עשויות ממוס שוקולד עדין בציפוי שוקולד מריר ובוטנים וקוביות קטנות של שוקולד מריר ומוס שוקולד לבן. קינוח כיפי וקליל בסך הכל.

מבחר פטיפורים

לאורך כל הארוחה השירות היה מוצלח למדי, למרות שזמני ההמתנה בין המנות היו ארוכים מדי (כנראה בגלל העומס) והארוחה ארכה כמעט 4 שעות. אחרי כל מנה הוחלפו כל הכלים, השולחן נוקה מפירורים וכוסות המים שלנו מולאו מחדש בכל מפעם שהתרוקנו, מבלי שביקשנו. שירות קשוב ומדויק, מבלי להיות מעיק מדי.

ביחד עם היין החשבון  יצא כ-230 ש"ח לאדם לפני שירות.

בסיכומו של דבר הארוחה היתה מאוד טעימה, אבל מעט מאכזבת. כל המנות היו טעימות לכשלעצמן, אבל אף אחת מהן לא ממש התרוממה לכדי משהו באמת מיוחד, אולי חוץ ממנת הקלאמרי. הרבה טעמים כמו היוזו והליקריץ' או השומר חזרו על עצמם ברוב המנות. לא יודע אם זאת אשמת התפריט המיוחד שלא היה מלוטש דיו, אבל הביקור הראשון שלי בכתית השאיר אותי עם רגשות מעורבים. מצד אחד האוכל היה טעים, אבל בסכום שכזה לארוחת צהריים, ובמיוחד אחת בכתית, ציפיתי לאוכל מעניין יותר. ואולי בכלל זו בעיה של ציפיות גבוהות מדי?

 

6 Comments
  1. ששת שצ 7 שנים ago
    Reply

    צילומים מרהיבים כרגיל, אולם הם מדגישים את המנות המיניאטוריות אבל נראה לי שאתה כבר שבוי בקונצפט של מאיר אדוני ( כמו שאני ביואב בר )

    • גיל- מבשל ואוכל 7 שנים ago
      Reply

      תודה, ששת.
      לא יודע אם אני שבוי בקונספט שלו, אבל אני כן אוהב הרבה ממה שהוא עושה. יש לי הרגשה שהתפריט הזה פשוט לא היה מוצלח מספיק.
      המנות אמנם היו קטנות יחסית אבל לא מיניאטוריות לגמרי, אם הן היו מספיק מעניינות, אז פחות היה מפריע לי הגודל שלהן.

  2. רוני 7 שנים ago
    Reply

    אם הארוחה שאכלתם שם קרובה איכשהוא בטעמים ובביצוע למה שקיבלתי ב"מזללה" שלו, אז לא, זה לא שווה את הכסף.
    במזללה הייתי פעמיים. פעם אחת קיבלתי אוכל גרוע ושירות עוד יותר גרוע – למעשה, הכי גרוע שקיבלתי באיזושהיא מסעדה בתל אביב מעולם. בפעם השניה הלכנו כדי לקבל חוויה מתקנת, ואכן היה נחמד, אבל בשום אופן לא מסעיר.
    נראה לי שמאיר אדוני יותר אוהב את עצמו מאשר אוכל. זה העניין.

    • גיל- מבשל ואוכל 7 שנים ago
      Reply

      כמו שאפשר לראות, הארוחה שאכלנו לא היתה גרועה בשום קנה מידה. האוכל היה טעים ולא היתה שום נפילה, גם לא בשירות. היא פשוט לא היתה מסעירה כמו שציפיתי.
      אני גם לא מסכים לגבי הקביעה בנוגע למאיר אדוני. עברתי איתו סדנת בישול והוא הצטייר שם כאדם נחמד מאוד שמאוד אוהב אוכל. לא ממש ראיתי אהבה עצמית יוצאת דופן. גם אכלתי במזללה ומאוד נהנתי שם, ואני מכיר כוד אנשים רבים שנהנו שם אבל שמעתי באמת הרבה ביקורות על השירות שם, שיש בו הרבה בעיות. לא יודע איזו מסקנה להסיק מזה, אבל לא נראה לי בכל מקרה שהמסקנה היא שהוא מאוהב בעצמו.

  3. יעל 7 שנים ago
    Reply

    קודם כל, ממה שהבנתי, אדוני העביר את המושכות לאחרונה לעוזר שלו, שהוא בעצם כרגע הטבח הראשי.

    גם אני הייתי שם לראשונה לפני כשבוע, אבל הלכנו על עסקית סטנדרטית – כזו שכבר נוסתה לא מעט על הקהל (:
    גם בה היה את אותו מרענן חיך, ודעתי עליו היתה כשלך. בעסקית הרגילה מומלץ ללכת על שתי ראשונות ולא על ראשונה ועיקרית – מעט זול יותר, והראשונות יותר מוצלחות (מה גם שמבחינת גודל לא תמיד ההפרש משמעותי). יש גם אפשרות לראשונה וקינוח. מוכרחה לומר שהשירות היה מהטובים שפגשתי.
    הביקור בכתית קצת מתעתע. זו יותר חוויה מארוחה. זה היה לא שגרתי ומעניין מאוד, אבל כדברים לא שגרתיים כל כוחם הוא שהם חד פעמיים ולא עניין בשגרה לביקורים תכופים…

    • גיל- מבשל ואוכל 7 שנים ago
      Reply

      הבנתי מחבר שמרענני החך שם הם תמיד קצת עזי טעם מדי 🙂
      כנראה שבאמת צריך לנסות גם את העסקית הרגילה. הבעיה בארוחה היתה שהיא היתה יחסית (עם דגש על היחסית) שיגרתית ופחות מעניינת ולכן לא בטוח שהעבירה כמו שצריך את "הרוח" של כתית.

Leave a Comment

Your email address will not be published.

You may also like