מסעדת איוטאיה

על מסעדת איוטאיה התאילנדית, שנמצאת בהוד השרון, שמעתי לפני כמה חודשים, ומאז די שכחתי ממנה.

כשחיפשתי מקום לאכול בו בשישי בצהריים עם המשפחה המצומצמת, נזכרתי במסעדה, שנמצאת לא רחוק מהבית של ההורים, והחלטנו לנסות אותה.

המסעדה, שנמצאת בתחנת דלק, לא מעוררת רושם ראשוני נהדר כשמביטים בה מבחוץ, אבל מיד כשנכנסים, היא מעלה זכרונות מהמסעדות המעט מצועצעות והכל כך נפוצות בתאילנד. העיצוב, ובמיוחד הטלויזיה שחוברה למחשב והקרינה קליפים של שירי פופ תאילנדים מיד העלו חיוך על פניי.

התפריט די רחב, וכולל לא מעט מנות שמחולקות לקטגוריות על פי סוג התבשיל ולא בהכרח על פי גודלן כראשונה או עיקרית. בעזרתה של המלצרית (ואני חושב שהיא גם הבעלים, תאילנדית שהגיעה לארץ לפני 20 שנה) בחרנו לעצמנו מנות ראשונות ועיקריות ובעצתה גם לקחנו רק שלוש מכל סוג למרות שהיינו ארבעה, כי המנות גדולות. למרות אהבתי לחריף, שאר המשפחה לא ממש אוהבת, ולכן הלכנו בעיקר על מנות לא חריפות.

ראשון להגיע היה סום טאם (35 ש"ח) , סלט הפפאיה ההכרחי. הוא היה טרי ורענן. הירקות והפפאיה היו קראנצ'ים כמו שצריך (במיוחד גזרי השעועית הירוקה הארוכה) והרוטב הכיל את השילוב המדויק בין מלוח-מתוק-חמוץ. כמובן שהייתי שמח אם הוא היה חריף יותר, אבל הוא הגיע רק מעט חריף כי ככה ביקשנו אותו.

אגרול מאודה Poh-Pea Sod- כרוב, חסה, בצל, גזר, נבטים, טופו, עוף, קולורבי(35 ש"ח)  היו שני ספינגרולים גדולים מאוד, מנייר אורז מאודה, שמולאו בירקות ופיסות של עוף, נחו ברוטב צ'ילי די קליל והגיעו חתוכים לפרוסות. הטריות של הירקות (והכוסברה שלא הוזכרה) השתלבו מצוין עם הרוטב ויצרו מנה קלילה וכיפית לאכילה.

לאב בקר טחון- בצל, כוסברה, נענע, פלפלים חריפים (55 ש"ח) היה המנה השלישית שחלקנו. מעין סלט חמים של כרוב עם בשר טחון והמון בצל וכוסברה שהגיע מופרד וערבבנו אותו. הבשר היה חריף ונהדר, הבצל החי שהתרככך רק מעט מהחום של הבשר הוסיף פריכות והכרוב עזר להילחם מעט בחריפות. מעל הסלט פוזרו גם פירורי אורז קלוי שהוסיפו טעם נהדר.  סלט מצוין, פותח תיאבון, שהייתי אוכל שוב בשמחה.

אחרי המתנה קצרה הגיעו גם שלושת העיקריות שהזמנו.

pla mung chup peng tod- קלאמרי מטוגן (60 ש"ח) היו מאוד שונים מהקלאמרי המטוגנים שמוגשים ברוב המסעדות בארץ. הציפוי היה די קשה ומאוד פריך, ומנוקד בהמון נקודות של שום מטוגן וקצת פלפל שחור, מה שיצר מנה מאוד "שומית", אבל מצוינת וממכרת.

קאו פאד קונג (עם שרימפס) 55 ש"ח היתה מנת אורז מטוגן גדולה, עם כמות נאה של שרימפס פשוטים אבל לא כאלה שבושלו יותר מדי. טעמי החריכה באורז היו מצוינים, אבל בסך הכל זו מנה די פשוטה, שמבוצעת היטב, אבל היא לא הייתה מעניינת מספיק בעיניי.

קואי טיו קאנג עוף- אטריות אורז רחבות, כרוב, גזר, בצל, גמבה, בזיליקום (45 ש"ח) היו אטריות נעימות וחלקלקות, עם פיסות עוף וירקות ברוטב מאוד עדין וקרמי שכלל ממש מעט מחית קארי, חלב קוקוס וטעמו העיקרי היה של ציר עוף. מנה עדינה, אבל מאוד טעימה ולא שגרתית אל מול הטעמים הדי אגרסיביים של שאר המנות.

למרות שכבר היינו די מלאים, לא יכולנו לוותר על הקינוחים והזמנו שניים.

סטיקי רייס עם מנגו (35 ש"ח) הוא הקינוח התאילנדי האהוב עליי, וכמעט לא עבר יום כשטיילתי שם שלא אכלתי אותו. כאן הגיע כמות עצומה של אורז בחלב קוקוס, עם לא מעט פרוסות של קוקוס. האורז היה מעט לא מספיק מתוק לטעמי, והמנגו (שבתאילנד הוא זה שמספק את רוב המתיקות למנה) לא היה מספיק מתוק גם הוא. בכל זאת, מאוד נהנתי מהמנה, והתוספת של הקוקוס והשומשום הקלוים מעליה הוסיפו פריכות מתבקשת.

תאי רוטי בננה וגלידה (45 ש"ח) היתה מנת הבננה לוטי הכי דומה למקור שיצא לי לטעום בארץ וגם היא היתה ענקית כמו מנת הסטיקי רייס. הבצק היה פריך מבחוץ ורך מבפנים, והרוטב של החלב הממותק היה מושלם. לעומת זאת, הגלידה היתה מיותרת לגמרי, היא היתה תעשייתית ולא טעימה, וכדאי לוותר עליה ועל עשרת השקלים שהיא מוסיפה למחיר המנה.

שני הקינוחים היו ענקיים, והיינו בקלות יכולים להסתפק רק באחד מהם.

כולל שלושה בקבוקי קולה זירו ובירת סינגה אחת בבקבוק (20 ש"ח) החשבון הגיע ל-421 ש"ח לפני טיפ. בהחלט לא יקר במיוחד לארוחה מלאה לארבעה.

השירות היה נחמד וחביב לאורך כל הארוחה, ולמעט זה שהקינוחים יצאו (ע"י אחת מעובדות המטבח) ללא סכו"ם או מפיות, הוא היה בסדר גמור.

האוכל היה מאוד טעים, והרגיש לי כמו הבישול התאילנדי הפשוט שהייתי אוכל בביקורים שם. לא מפואר או מתכחם, אבל מאוד מדויק.

כיף למצוא פנינה חבויה כזו, ואני מקווה שהמסעדה תצליח ותשמור על הייחוד שלה.

אני בשמחה אחזור לשם שוב, גם כדי לטעום את המנות היותר חריפות בתפריט, שנשמעו לי מעניינות.