מסעדת המוציא, ירושלים.

אחרי בוקר של טיול אמצע השבוע בעיר העתיקה ובשוק מחנה יהודה, החלטנו לאכול במסעדת המוציא, שמאוד סיקרנה אותי.

אוכל עדות מאוד אהוב עליי בדרך כלל, ומעולם לא יצא לי לאכול אוכל מהטבח האלג'יראי ממנו מורכב תפריט המסעדה.

כשהתקשרנו בשעות הבוקר להזמין מקום לשלושה, נמצא לנו מקום רק בשעה 15:30, וכשהגענו למסעדה, למרות שעת הצהריים המאוחרת יחסית, המסעדה היתה מלאה עד אפס מקום, ולא מעט אנשים חיכו לשולחנות פנויים.

המסעדה די גדולה, מחולקת לכמה מפלסים, והעיצוב שלה מצליח לשלב בין פשטות אותנטית להשקעה שמרגישה לא מתאמצת מדי (מטבח פתוח די גדול, המון קערות וקופסאות עם ירקות, עוגיות ומאפים שמפוזרות במפלס התחתון וכמה קשתות שמדגישות את יופי המבנה).

התיישבנו בשולחן שנשמר עבורנו, ומלצרית חייכנית ומאוד אדיבה הגישה לנו מיד את התפריטים, ואת מנות הסלט והחלה שמגיעים על חשבון הבית.

הסלטים, שאמנם הוגשו בכמות קטנה, אבל מולאו מחדש בכל פעם שהתרוקנו, היו מצוינים ולא שגרתיים.

היתה שם טחינה ירוקה מתובלת היטב, מטבוחה ביתית וגסה, שהיתה מצוינת וחריפה בדיוק במידה, סלט מנגולד חריף וממכר, סלט חצילים שהיה האהוב עליי, גם הוא מעט חריף, סלט ולימון כבושים וסלט סלק מעולה, ששילב מתיקות עדינה עם חריפות קלה של שום. זו היתה פתיחה נהדרת, והייתי מוכן להסתפק בארוחה שמורכבת אך ורק מהסלטים האלה.

תוך כדי אכילת הסלטים, הזמנו גם 3 מנות עיקריות  בעזרת המלצרית, שהסבירה בסבלנות על כל מנה, על המרכיבים שלה ועל מידת החריפות שלה. חלקנו בין שלושתינו את כל המנות.

דגים בשרמולה- רצועות דגים פריכות ברוטב אלגי'ראי (45 ש"ח) היו פרוסות ארוכות של דג לבן (שכחתי לשאול איזה) מטוגנות במעטפת פריכה ומונחות ברוטב עגבניות חרפרף. מנה פשוטה יחסית, אבל מאוד כיפית. הציפוי יחסית עבה ופריך, והחריפות העדינה של הרוטב ממש ממכרת.

צלי כתף על פתיליה- פרוסות צלי מבושלות בישול ארוך עם בצל (56 ש"ח) היו פרוסות עבות של בשר בקר, שבושלו עד שהיו רכות והתפרקו במגע קל של המזלג. הן בושלו ברוטב שהכיל בצל וזיתים, והיה ומצוין. התלבטנו בין תוספת של קוסקוס או תפוחי אדמה, ובעצת המלצרית קיבלנו חצי מכל אחת מהן. הקוסקוס היה טעים, אבל לא הרגיש ביתי או עדין במיוחד. תפוחי האדמה המתובלים היו טובים הרבה יותר, פריכים מבחוץ ורכים מבפנים.

בולט, מחבת של קציצות אלג'יראיות פריכות על תבשיל כרוב עם בצל (54 ש"ח) היו המנה שהכי אהבתי. 4 קציצות בשר גדולות למדי, שצופו בתערובת פריכה של סולת. השילוב בין פריכות הציפוי לרכות הקציצות היה מצוין, והקציצות עצמן היו מתובלות היטב, ומאוד טעימות. הרוטב, ששילב היטב בין פיקנטיות קלה למתיקות של הבצל והכרוב המבושלים היה באמת מעולה, וניגבתי את כל השאריות שלו עם החלה.

בשלב זה כבר היינו די מלאים, ולכן הזמנו רק קינוח אחד קטן.

יויו- עוגיות אלג'יראיות ממולאות קרם שקדים בציפוי קוקוס (19 ש"ח, אבל בבדיקת החשבון בבית גילית שלא חויבנו עליהן משום מה)- 2 כדורים די גדולים של בצק שקדים מצופה בקוקוס. העוגיות היו חביבות, אם כי מעט יבשות בעיניי, ואת מילוי הקרם לא ממש הרגשנו. נחמד ולא יותר.

ביחד עם בקבוק של בירת דובל (33 ש"ח) ושני בקבוקי קולה זירו (14 ש"ח, יקרים מדי)  החשבון הסתכם ב-216 ש"ח לפני טיפ.

האוכל היה מצוין, והורגשה יד בטוחה וכשרונית במטבח. התיבול של כל המנות הרגיש מושלם, והאוכל הרגיש ביתי, אך מדויק ומושקע.

אני בשמחה אחזור לאכול שם שוב, ולטעום מנות אחרות שסיקרנו בתפריט.