מסעדת פופינה

By

התכנון הראשוני שלנו היה ללכת למסעדות סולה, שנשמעה מאוד מסקרנת ומעניינת.

כמה דיווחים לא ממש מחמיאים מהזמן האחרון גרמו לנו לשנות כיוון, ולהזמין מקום בפופינה החדשה בנווה צדק. התפריט של המסעדה נשמע מעניין ומסקרן, ושונה מאוד מהתפריטים הדי משוכפלים של רוב המסעדות.

הגענו בשעה 21:30 למסעדה שהיתה מלאה לחלוטין. רוב החלל נשלט ע"י בר גדול, ובתוכו המטבח הפתוח, ושולחנות פזורים סביבו. המסעדה מעוצבת בקו נקי ומודרני יחסית, וגם מוארת היטב. טיפה רועשת מדי, אבל לא בצורה מוגזמת, וניתן לנהל שיחה מבלי לצעוק.

קיבלנו את התפריטים, והמלצרית, שהיתה חביבה להפליא והפגינה הכרה טובה מאוד של התפריט והמנות, עזרה לנו לבחור מנות. התפריט לא מחולק לקטגוריות של מנות ראשונות/עיקריות/אחרונות אלא לחמישה חלקים, על פי טכניקות הכנה שונות : כבישה/אידוי/אפייה/צלייה/בישול איטי. בכל חלק יש כמה מנות ראשונות ועיקרית אחת או שתיים, וניתן לזהות ביניהן בעיקר בעזרת המחיר. לכל חלק יש גם קוקטייל שמותאם לשיטת ההכנה, וקינוח שמוכן באותה השיטה.

היינו שלושה, והזמנו 3 מנות ראשונות, מנת לחם ושלושה קוקטיילים בתור התחלה.

מנת הלחם (16 ש"ח) כללה שני סוגי לחמים. אחד לבן שהיה טעים, עם תוך רך וקרום פריך, ואחד כהה יותר שהכיל צימוקים והיה מעט דחוס ומעולה. החמאה היתה רכה וקלה למריחה. בהמשך הערב ביקשנו עוד פעמיים מנות לחם ולא חויבנו עליהן בנוסף לחיוב של המנה הראשונה.

פופינה

 

טרטר ג'ין טוניק- קוביות אינטיאס, קולי ירוק, שאלוט, מלפפון, טוביקו ווסאבי וקוביות ג'ין וטוניק (58 ש"ח) הגיע ראשון, מקטגוריית הכבישה. מאוד אהבתי את שילוב הטעמים הרענן והמאוד "ירוק". קוביות הג'ין והטוניק נראו כגימיק, אבל הוסיפו מרירות נעימה שאיזנה את החמיצות. הטוביקו והמלפפונים הוסיפו פריכות. דווקא הקציפה (שגם הופיעה בגרסאות שונות בעוד מנות) לא תרמה כלום, גם לא מבחינת טעם. לא מנה מפתיעה או מיוחדת, אבל מאוד טעימה.

פופינה

 

בצל וגבינה כחולה- בצל במילוי תרד, גבינה כחולה, וצנוברים על קרם כרובית (44 ש"ח) מקטגוריית האידוי. המילוי של הבצל היה מצוין, עם שילוב נהדר בין התרד, האגוזיות של הצנוברים והחריפות העדינה של הגבינה הכחולה. קרם הכרובית ופרחי הכרובית הצלויים היו טעימים גם הם. אני לא בטוח בקשר בין הבצלים והמלוי לבין הכרובית, אבל המנה היתה טעימה.

פופינה

 

פיצת פירות ים- פיצה שחורה עם קרם גבינת עיזים, שרימפס קצוצים, סקאלופס, טימין וצ'ילי אדום (74 ש"ח) מקטגוריית האפייה נראה מאוד מיוחד, וגם היתה טעימה עד מאוד. הבצק היה דק, אבל יציב ופריך, וגם פירות הים השתלבו מצוין עם גבינת העיזים שהיתה עדינה ולא אגרסיבית. מנה מצוינת, שרק גודלה הקטן, או מחירה הגבוה, קצת מעיבים.

פופינה

 

הקוקטיילים ששתינו היו:

מרגריטה סלק- טקילה, ג'ינג'ר, כוסברה (42 ש"ח) שהיתה טעימה ולא מתוקה מדי, אבל הרגישה "רגילה" ופשוטה מדי ביחס לתיאור.

פופינה

 

מרטיני אננס וגזר- וודקה ליים ודבש (39 ש"ח) היה נחמד ומתוק, אבל במידה. הוא כלל גם פרוסת גזר מגולגלת עם כמה פניני טפיוקה בתוכה.

פופינה 8

 

BMP- בורבון, דלעת, מייפל (44 ש"ח) היה המוצלח ביותר, עם טעמים עמוקים ומיוחדים. היה קשה לזהות דלעת או מייפל, אבל הוא היה מעניין.

פופינה

הקוקטיילים היו חביבים, אבל בעקבות הדגש שהם מקבלים בתפריט, ציפיתי מהם ליותר.

תוך כדי שהתלבטנו מה להזמין לעקריות, עבר בין השולחנות מי שהסתבר לנו שהוא אחד הבעלים של המקום. הוא היה חביב ביותר, ועזר לנו (ובעיקר לי) בהתלבטויות.

לחי עגל- בבישול ארוך, פולנטה קריספית וקולי עגבניות (98 ש"ח) (נחשו מאיזו קטגורייה) היתה מנה טעימה, אם כי מעט שגרתית. הבשר היה רך וממש התפרק במגע מזלג והרוטב היה עשיר וטעים. הפולנטה האפויה לא היתה ממש קריספית, בגלל הרוטב, אבל היתה טעימה בתור הפחמימה התורנית. את הסלט הקטן לא טעמתי. בסך הכל טעים ומנחם, אבל די רגיל.

פופינה

 

רביולי ריבת דלעת- אמרטו שקדים, כבד אווז וקציפת כמהין (78 ש"ח) מקטגוריית הבישול האיטי היתה מנה מאוד טעימה, עם טעמים חזקים, שהצליחו להשתלב היטב. הבצק היה עשוי נהדר, והמילוי היה מתוק וטעים. כבד האווז עזר למתן את המתיקות עם מעט מרירות נעימה, והקציפה בהחלט הוסיפה טעם חזק של כמהין, שלא היה אגרסיבי מדי. הבעיה היחידה של המנה היתה הגודל שלה, או בעצם הקוטן. שלושה רביולי, טעימים ככל שיהיו, לא הצליחו להשביע את מי שאכל אותה. קצת בעייתי בתור מנה עיקרית, והיה עדיף אם היו מגדילים אותה, גם אם זה אומר שצריך להעלות את מחירה. אבל, שילוב הטעמים המוצלח גורם לי בכל זאת לחבב אותה.

פופינה

 

פילה מוסר ים צלוי -פטוצ'יני ארטישוק, קצפת עגבניות וציר עוף שחום (108 ש"ח) מקטגוריית הצלייה היתה העיקרית שאני לקחתי והיא גם היתה המוצלחת ביותר.  הדג נצלה במדויק, עם עור פריך ובשר רך ועסיסי וציר העוף היה עשיר ועמוק בטעמיו, והשתלב באופן מפתיע עם הדג. גם הפסטה המיוצרת במקום היתה טעימה, עם כמה חתיכות של ארטישוק (שהרגיש טרי ולא משומר) ואפונת שלג שהוסיפו פריכות. מנה מצוינת, שמאוד נהנתי ממנה.

פופינה

 

הקינוחים נראו מעניינים כולם,  ובעזרת מלצרית נוספת, שהיתה גם היא חביבה ומאוד ידידותית, בחרנו שניים.

טארט תפוחים צלויים- בצק עלים וגלידת קורנפלקס (46 ש"ח) היה טארט קטן אבל מספק. הבצק הרגיש בייתי בצורה חיובית והמילוי היה נהדר ולא מתוק מדי. השיחוק האמיתי היה גלידת הקורנפלקס, או בעצם חלב קורנפלקס. היא היתה חלקה, עשירה והטעם שלה פשוט גאוני. אני מכיר מתכון של MOMOFUKU  MILK BAR מניו יורק לגלידה מחלב שהישרו בו קורנפלקס והבנתי שפה משרים שיבולת שועל צלויה כדי להגיע לטעם דומה.

פופינה

 

עוגת מסקרפונה מאודה- תותים במשרה גבינה וקציפת פירות יער (38 ש"ח)– היתה גם היא טעימה ולא שגרתית. עוגת הגבינה הזכירה עוגה אפויה, אבל היתה פחות דחוסה וכבדה והשילוב הקלאסי של תותים, פירות יער וגבינה הוא תמיד טעים. המרקמים השונים הם שייחדו את המנה והפכו אותה למוצלחת במיוחד.

פופינה

 

לאחר הקינוחים המלצרית מזגה לנו כוסיות קטנות של יין מוסקטו מתקתק, שהיה סיום מוצלח. באותה הזדמנות גם דיברנו איתה על חלק מהמנות, ובמיוחד על מנת הרביולי שהייתה קטנה מדי לטעמנו. היא הקשיבה בסבלנות והיה נראה שבאמת מעניין אותה ואת המקום לשמוע. היא הסבירה שבגלל המרכיבים הכבדים הם הגיעו למסקנה שהגודל מספק ושכמות גדולה יותר תהיה כבדה וקשה לאכילה. אמרנו שאולי כדאי לפחות להדגיש ללקוחות שזו מנה קטנה ואולי אף להציע גרסא יותר גדולה שלה בתוספת מחיר.

את הארוחה ליווינו גם ביין שהבאנו איתנו. מירון של יקב הרי גליל שהיה מעולה, עם טעם עמוק, לא כבד מדיי והוא הצליח לא להאפיל על האוכל. דמי חליצה של 35 ש"ח סבירים לחלוטין.

על שלוש מנות ראשונות, שלוש עיקריות, שני קינוחים, שלושה קוקטיילים, מנת לחם, בקבוק פלגרינו גדול (24 ש"ח) ודמי חליצה, שילמנו 744 ש"ח לפני שירות. לא זול, אבל גם די ממוצע לארוחת ערב מלאה במסעדה תל אביבית.

הארוחה היתה מוצלחת, האוכל היה טעים ומוקפד והשירות היה מצטיין.  המנות יצאו בזמן, למרות שהמסעדה היתה מלאה לגמרי, המלצריות היו מקסימות והפגינו הכרה טובה של התפריט. ממש לא הורגש שהמסעדה עובדת רק כמה שבועות, והיתה הרגשה של מקום שעובד ומתפקד כמו שצריך. הבעיה היחידה היתה השולחן הקטן שבו הושיבו אותנו. הוא לא ממש התאים לשלושה סועדים, ולא היה בו מקום לכל הכוסות והצלחות ונאלצנו לתמרן ולסדר מחדש בכל פעם שהגיעה צלחת. את בקבוקי המים והיין הנחנו על אדן החלון שישבנו לידו.

בכל זאת, אולי בגלל הציפיות הגבוהות, היה חסר לנו סוג מסוים של "שפיץ", של ייחוד, כדי שנצא באמת נפעמים. עם עוד קצת כיוונונים קלים, והפחתה של כמות הקציפות במנות, זו יכולה להיות מסעדה נהדרת. ביינתים, היא טובה מאוד וגם זה לא עניין של מה בכך.

11 Comments
  1. יאיר 6 שנים ago
    Reply

    כשכמעט בכל מנה יש קצף זה כבר מרגיש מאולץ ומיותר.
    התמונות שלך ממש מוצלחות וחלק מהמרכיבים במנות עושה חשק לנסות את המסעדה.
    יפה שתוספת לחם מגיעה ללא תוספת תשלום.

  2. אור 6 שנים ago
    Reply

    זה ממש עצוב שארוחת שלוש מנות "ממוצעת" בתל אביב לשלושה אנשים עולה יותר משמונה מאות שקל (אחרי שירות, מן הסתם). הקוקטיילים נראים יפה, ונשמעים מאוד טעימים (קוקטייל עם מייפל? למה אין יותר כאלו?) – אבל עד שלא אמכור את הסטארט-אפ הלא קיים שלי, אין סיכוי שאני מציבה את רגלי במקום כזה.
    ומה בקשר לביקורות האמביוולנטיות על סולה? בפעם האחרונה שבדקתי, כולם היו עסוקים בליפול מהכיסא בגללה. מה הלך הרוח עכשיו?

    • גיל- מבשל ואוכל 6 שנים ago
      Reply

      יאיר- מסכים לגבי הקצף, אני לא אוהב אותו, וגם מבחינת מראה הוא לא ממש מגרה או מעניין אותי. לפחות ברוב המקרים באמת היה לו טעם והוא הוסיף משהו 🙂
      תודה על המחמאה, אני זוקף אותה לזכות העדשה היקרה שקניתי 🙂

      אור- מסכים שזה עצוב, אבל זה המצב. רוב המסעדות ה"טובות" מתומחרות ככה, אם לא גבוה יותר.
      אני, בכל מקרה, מעדיף לאכול ארוחה כזאת פעם בחודש, מאשר 3 ארוחות מבאסות או משעממות ב-120 או 150 ש"ח.

      לגבי סולה, בשבועות האחרונים מתגברים הדיווחים על מנות שחסרות, שירות לא נעים, עיכובים גדולים בהוצאת מנות ועוד כל מיני דברים שהוציאו לי את החשק.
      אפשר לקרוא בלינק חלק מהן, וזה עוד לא כולל ביקורת קטלנית וטרייה מהיום ב"מאקו".
      http://www.mathamim.co.il/wt/wtsubqrylist.asp?key_m=40835

  3. טליה 6 שנים ago
    Reply

    היה ממש כיף לקרוא והתמונות נראות מדהימות, למרות שמראה כל הקצף הזה קצת הורס לי את החשק לנסות מנות שתיארתן כ"כ טוב – אבל זה כמובן לא באשמת התמונות :-).

  4. bob68 6 שנים ago
    Reply

    הביקור שלי במסעדה היה מוצלח.
    הערכתי את ההשתדלות שלהם, החום האנושי, התפריט המעניין, התנהלות המטבח ואת רוב התוצאות על הצלחות.
    כפי שגם אתה ציינת (בפורום) גם אני פחות הסתדרתי עם גודל השולחן. גם אנחנו היינו שלושה אנשים.

    לי לא הפריע הקצף.
    אני רואה בו צד חיובי. אפילו אם תרומתו הקולינרית שולית/זניחה, הוא בעל תרומה פסיכולוגית. הוא נותן תחושה של קלילות, כאילו המנה צפה או מרחפת.
    כמו כן הטאץ' הסופי (קרי הקצף) נעשה סמוך להגשה ויכול לתת הרגשה של הכנה במקום וטריות.

    ביקור נוסף כבר תוכנן.

    תודה על הדיווח
    שבת שלום

    • גיל- מבשל ואוכל 6 שנים ago
      Reply

      טליה- תודה על המחמאות 🙂

      בוב- לי הקצף עושה אסוציאציות לא ממש מעוררות תיאבון. לא נעים להעלות על הכתב מה זה מזכיר לי 🙂 מספיק לומר שאם ראית מה קורה כשתינוק אוכל קצת יותר מדי…
      מה גם, שלפעמים זה מכסה ומסתיר את כל היופי והמרכיבים של המנה. לדוגמא בעוגת הגבינה, או בטרטר, שראיתי במקומות אחרים תמונות שלו ללא הקצף והוא היה נראה מעורר תיאבון הרבה יותר.
      ההשתדלות והחום שהוקרן מהצוות ומהבעלים באמת ראויים לציון. נראה שעשו שם עבודה נהדרת של ניהול ובחירת נותני השירות.
      אני חושב שזה משהו שמגיע מהיותם ירושלמים במקור. רוב המקומות שביקרתי בהם בירושלים ניחנו בשירות מצוין.

  5. אפרת 6 שנים ago
    Reply

    ביקורת מעניינת וצילומים מעולים,
    כיף לקרוא אותך 🙂
    שבת נעימה

    • גיל- מבשל ואוכל 6 שנים ago
      Reply

      תודה, אפרת 🙂
      אם רק היה לי כח לעצב ולצלחת ככה גם כשאני מצלם בבית…

  6. אורלי כהן 6 שנים ago
    Reply

    פוסט מצוין, עם ביקורת כמו שאני אוהבת 🙂
    המנות יפייפיות, והמרכיבים ממש מיוחדים, כולל שילובים לא טריוויאליים. מסקרן לנסות.
    בטרנד של הקצף שוטף ומקציף את העיר… אני אוהבת וזה כיף בפה, אבל לא צריך להגזים עם זה.
    הבעייה היחידה שלי עם המקום: המחיר – יקר מאד! כמעט 300 שקל לאדם כולל שירות. אולי ליום הולדת, או יום נישואין.

    • גיל- מבשל ואוכל 6 שנים ago
      Reply

      תודה, אורלי.
      נכון שלא זול שם, אבל אם מסתכלים על המחיר של כל המנות בנפרד, הוא לא גבוה במיוחד, או לפחות לא גבוה יחסית למסעדות באותה רמה (ואפילו הרמה נמוכה יותר) בתל אביב.
      108 למנת דג או 98 למנת בשר הם לא מחירים בשמיים (חבל שזה ככה, אבל זו המציאות).
      לצאת למסעדות טובות לארוחת ערב הפך לעסק יקר באופן כללי, וזה באמת מבאס…

  7. […] היו פריכים, הפטריות רכות, והקציפה, שבניגוד לקציפות בפופינה שהיו אוריריות מדי, היתה כמו רוטב סמיך ועשיר עם טעם […]

Leave a Comment

Your email address will not be published.

You may also like