מסעדת שולחן של עומר מילר

By

החלטנו, חמישה חברים גרגרנים, להיפגש לארוחת ערב במסעדת שולחן החדשה של שף עומר מילר, אחרי שהסתקרנו מהתפריט וממה שקראנו עליה.

כשהגענו בשעה 20:00 ביום ראשון המסעדה היתה כמעט מלאה, ובהמשך הערב היא התמלאה לחלוטין ונשארה מלאה לכל אורכו.

החלל אותו היא מאכלסת השתנה מאוד מאז ימיו כמסעדת "רוטשילד'ס קיטשן" ומרגיש עכשיו מאוד נעים ומעודכן. החלק הפנימי של המסעדה כולל את המטבח הפתוח והחלק החיצוני, שמקורה בזכוכית ובו ישבנו, מרגיש שקט ונעים יותר. המוזיקה שמנוגנת בווליום נכון וסידור השולחנות הלא צפוף מדי יוצרים אווירה כיפית, עם רעש נעים של מסעדה שעדיין אפשר לשמוע בו בקלות את החברים לשולחן.

מיד כשהתיישבנו הגיש לנו המלצר קנקן של מים מסוננים וקרים ואמר שניתן גם לקבל מים מוגזים. מחווה נעימה שכדאי שעוד מסעדות יאמצו, גם אם מעט קשה למזוג מהקנקן העגול וחסר הפיה מבלי לשפוך מים מסביב לכוס. לאורך הארוחה הקנקן מולא בכל פעם שהתרוקן.

החלטנו לחלוק את כל המנות שנזמין, בכמה סבבים. מכיוון שאחד מאיתנו רגיש לגלוטן, ביקשנו מהמלצר להגיד לנו אילו מנות מאילו שנזמין נוכל לחלוק כולם ואילו מכילות גלוטן. ביקשנו גם כפות חלוקה חדשות לכל מנה שתגיע כדי לא להעביר סכו"ם עם גלוטן בין מנה למנה ונעננו בחיוך ובשמחה. לשימחתנו, הרבה מן המנות בתפריט מתאימות לחולי צליאק ולמעשה, למעט מנת ה"ביצה שניצל" ומנת הפסטה, חלקנו בהצלחה את כל המנות.

עם הזמנת הסיבוב הראשון של המנות, הזמנו גם בקבוק יין, סוביניון בלאן של וילה מריה מניו זילנד (160 ש"ח), שהומלץ לנו ע"י המלצר וע"י אחראי המשמרת (אולי הוא מנהל המסעדה?). היין היה נהדר, עם ריח פירותי חזק (לחלק מאיתנו הוא הזכיר גויאבות) וטעם מתקתק ועדין שלא האפיל על האוכל.

 

 

סלק – סלק אפוי במלח, עשבים טריים, גבינת פטה (28 ש"ח)– סלק צלוי, על אף שהפך לקלישאה כבר במסעדות תל אביב, עדיין אהוב עליי וזה שהוגש פה היה מוצלח אם כי לא שונה משאר המנות המוכרות. הסלקים המתקתקים השתלבו היטב עם המלח סביבם, עם הגבינה הרכה ועם המרירות הקלה של העשבים. פשוט וטעים.

סלק אפוי במלח, שולחן

 

 

שרי- סלט עגבניות שרי, איולי בזיליקום, גבינת פטה של המאירי (34 ש"ח)– עוד סלט פשוט וטעים, שקיבל טוויסט כיפי בזכות איולי הבזיליקום המרענן והטריות של המרכיבים. הגבינה המצוינת של המאירי הוסיפה רכות ועושר לסלט.

סלט עגבניות  שרי, שולחן

 

 

טונה אדומה- סשימי "חדר אוכל", סלט ירקות קצוץ דק, יוגורט- (58 ש"ח)– המנה היחידה בארוחה שבה הרגשתי שהמרכיבים לא מתחברים אחד לשני. נתחי הטונה היו יפים והבריקו מטריות, וסלט הירקות היה טרי, אבל תובל מעט באגרסיביות והאפיל לגמרי על טעמו של הדג. בפני עצמו, הסלט היה טעים מאוד, אבל לא הרגשתי שהוא מתחבר איכשהו לדג.

טונה אדומה, סשימי חדר אוכל, שולחן

 

 

טלה- טרטר טלה, שורש סלרי, בזיליקום סגול, שאלוט קצוץ, עירית (42 ש"ח)– בתור חובבי טרטר מושבעים, היינו חייבים להזמין גם את הטרטר הזה. טעמו של הטלה היה עדין מאוד והוא שייחד את הטרטר משאר הטרטרים שאכלתי. הבשר נקצץ גס, כמו שאני אוהב והתוספות והתיבול היו עדינים והחמיאו לו, כמו גם קרם היוגורט העדין שהונח לצידו. המנה הגיעה ללא מקל הלחם שמגיע איתה בדרך כלל, מכיון שביקשנו אותה ללא גלוטן. אכלנו את הטרטר עם הלחם שנשאר ממנת הלחם ונהנינו.

טרטר טלה, שולחן

 

עם הסבב הראשון הזמנו גם מנת לחם (12 ש"ח) שכללה כמה פרוסות של לחם בהיר וכמה של לחם כהה יותר. טעמתי רק את הכהה, שהיה טרי ובעל קרום דק ופציח. הלחם לווה בשלושה מטבלים: שמן זית מתובל בפלפלים חריפים, שלא היה חריף במיוחד, קרם חצילים טעים ופסטו אורגנו מצוין שהיה מקורי ומרענן. שוב יצוין לטובה, שנאמר לנו שהמטבלים מועברים לצלוחיות בעמדת הלחם ולכן הם לא בטוח נקיים מגלוטן וקיבלנו צלוחיות נוספות ונפרדות, שיצאו ממיכלים חדשים ולא עברו ליד הלחם.

הזמנו מיד סבב נוסף של מנות, כולן עדיין מגזרת הראשונות (או "פותחים שולחן") בתפריט, למעט מנת הקלאמרי.

ביצה – "ביצה שניצל", גראם מסאלה, קריספי שאלוט, בצל ירוק, ויניגרט תאילנדי (28 ש"ח)– מנה שכבר דובר עליה רבות בכל הביקורות על המסעדה. הזמנו שתיים כאלה. מעין ביצה עלומה שטוגנה בפירורי טמפורה, מונחת על ערימה נדיבה של פרוסות בצל מטוגנות ורוטב ויניגרט בסגנון תאילנדי, עם ריח שאני מאוד אוהב, של רוטב דגים. ההוראות של המלצר היו לפצוע את הביצה ולתת לחלמון הנוזלי לצפות את הבצל המטוגן וכך עשינו. השילוב של הבצל הקריספי, החלמון הקרמי והרוטב המעט פיקנטי היה מצוין וכיפי.

ביצה שניצל, שולחן

 

 

פילה דניס על ארטישוקים וקרם פטריות (58 ש"ח)– מנה מהספיישלים שנכתבו על הלוח. פילה הדניס, שבתחילה נראה כאילו היה צרוב מדי, אבל הצליח להיות קריספי מצד אחד ורך מצדו השני, הונח עם כמה ארטישוקים חמימים וקרם פטריות סמיך. השילוב הלא צפוי של טעמו הימי של הדג עם הטעמים המאוד אדמתיים של הארטישוק והפטריות היה מצוין. גם השילוב של הרכות של הקרם עם הקריספיות של הדג היה נהדר. מנה מאוזנת וטעימה.

פילה דניס, שולחן

 

 

קלמרי- קלמרי צרוב, רוטב תמרינדי- דבש- ערק, יוגורט כבשים, כוסברה (68 ש"ח)– מנה מהעיקריות. השילוב הלא שגרתי במנה היה מאוד מעניין ומוצלח בעיניי. גופי הקלמרי שנצרבו בדיוק במידה והיו טריים, רכים ומעט מעושנים מהצריבה השתלבו היטב עם הרוטב המתוק-חמוץ ועז הצבע  שהתמרינדי והדבש שלטו בו באיזון, עם מעט חריפות הפרוסות הפלפל החריף. מנה עם טעם מאוד מיוחד שאולי לא יהיה חביב על כולם, אבל רובנו אהבנו אותה מאוד.

קלמרי צרוב, שולחן

 

 

אחרי הסבב הזה הזמנו בקבוק יין נוסף, פינו גריג'יו של לה רוסה, איטליה (150 ש"ח).  הוא היה טעים, מעט חמצמץ, עם סיום בעל מרירות עדינה. פחות אהבתי אותו מהיין הראשון, אבל הוא היה טוב.

טומאסי, שולחן

 

 

החלטנו להזמין לסבב המנות השלישי רק שתי עיקריות, כי כבר היינו די שבעים.

דניס- דג שלם, תפוחי אדמה "ראטה", מולים, חלב שקדים, עירית (ניתן גם עם פילה מוסר) (108 ש"ח)– הזמנו את המנה עם פילה מוסר מכיוון שלא היה לנו כח להתעסק עם דג שלם. עוד מנה מצוינת ממש, עם שילוב טעמים לא שגרתי. הרוטב הבהיר היה בעל טעם שקדים עדין והחמיא מאוד לתפוחי האדמה הנהדרים שהיו צרובים קלות ולדג שנצרב במדויק. את המולים לא יצא לי לטעום, אבל אני גם ככה לא מעריץ גדול שלהם.

פילה מוסר, תפוחי אדמה ראטה

 

 

אונטריב וצוואר- פטוצ'יני חלמונים, בולונז טלה ועגל, קרם סלרי, פרמז'ן (72 ש"ח)– הפסטה היתה מצוינת ונעשתה בדיוק אל דנטה והראגו היה טעים, עם טעמים עמוקים של בשר שבושל זמן ארוך. קרם הסלרי תרם מעט קלילות ורעננות למנה הכבדה יחסית.

אונטריב וצוואר, פטוצ'יני חלבונים, שולחן

 

 

בשלב זה החלטנו לקחת הפסקה קצרה ולעבור לקינוחים אחריה.  בגלל שדיברנו על היינות ששתינו, וגם החלפנו רשמים לגביהם עם אחראי המשמרת, נאמר לנו שנקבל לטעום גם יין נוסף, שנין בלאן של בושנדל, דרום אפריקה (110 בתפריט). בסופו של דבר קיבלנו את כל הבקבוק על חשבון הבית, אבל טעמתי ממנו ממש מעט ואני לא זוכר את התרשמותי (בכל זאת, היה צריך לנהוג הביתה).

רושנדל, שולחן

 

 

אחרי התלבטות קלה מאוד ואחרי שהבנו שנוכל לאכול את כל ארבעת הקינוחים שמוגשים במסעדה ללא חשש מגלוטן, החלטנו להזמין את ארבעתם.

תותים (36 ש"ח) – קערה מכובדת של תותים בקרם מסקרפונה. מנה מאוד פשוטה, אך מאוד טעימה. התותים היו מצוינים ומלאי טעם וקרם המסקרפונה היה עשיר ומושחת במידה.

קינוח תותים, שולחן

 

 

שוקולד (36 ש"ח)– עוגת שוקולד קטנה אשר היתה שקועה בקרם פרלינה אגוזי ומעט קצפת. מעל לכל מזג המלצר קרם שוקולד חם. במבט ראשון נראה כאילו המנה תהיה מתוקה מדי, אבל טעמיה היו דווקא די מאוזנים, והיא הצליחה לא להיות תוקפנית מדי במתיקות ובשוקולדיות שלה.

קינוח שוקולד, שולחן

 

 

מלבי רוזטה (36 ש"ח)– המלבי היה הקינוח החלש מבין הארבעה, טעמו היה מעט אנמי וטעם השקדים של הרוזטה כמעט ולא הורגש, אבל הסילאן והתמרים שמעליו הצילו אותו במעט. חביב ולא יותר.

מלבי רוזטה, שולחן

 

 

כבשים (36 ש"ח)– הקינוח הכי לא שגרתי וזה שגם הכי אהבתי (בעצם כולנו אהבנו אותו). מעין קרם מגבינת כבשים, דומה במרקם למלבי או פנקוטה, עם טעם די דומיננטי של חלב כבשים, מעליו דבש מתובל, פיסטוקים וכמה עלים של טימין (שבהתחלה זיהינו כזעתר). החמיצות של הקרם, המתיקות המתובלת והמעט מלוחה של הדבש והטעם המפתיע של הטימין יוצרים קינוח מפתיע, מיוחד ושכמעט אינו מתוק. הביס הראשון מרגיש קצת מוזר, אבל הביסים שאחריו מעניינים וכיפיים הרבה יותר. שיחוק אמיתי!

קינוח כבשים, שולחן

 

 

לאורך כל הערב השירות היה קשוב ונעים. צלחות וסכו"ם הוחלפנו לנו בין סבבי המנות וכל בקשה שלנו מולאה במהירות יחסית.

החשבון יצא 990 ש"ח לפני שירות. סכום הוגן למדי עבור ארוחה כמעט מלאה לחמישה עם שני בקבוקי יין.

מאוד נהננו מהארוחה. האוכל היה טעים, מעניין ומקורי ברובו והאווירה כיפית ונעימה. יש עוד מנות שמצאו חן בעיניי בתפריט ואני אשמח לחזור ולנסות גם אותן.

תפריט מסעדת שולחן של עומר מילר
תפריט מסעדת שולחן של עומר מילר
3 Comments
  1. bob68 7 שנים ago
    Reply

    זהו הדיווח הראשון על המסעדה שעושה לי חשק להגיע לשם.

    כל הכבוד לאנשי המסעדה על הגישה המחבקת ותשומת הלב לרגישות לגלוטן.
    גם לכם מגיע כל הכבוד על שתיית היין בארוחה.

    השילוב בין הסשימי הטונה לסלט הירקות (!?) באמת נראה מוזר.

    תג המחיר מתון ואם מצרפים לכך ארוחה טובה וחברה נעימה, אני בהחלט יכול להבין את הצלחתו של הערב.

    • גיל- מבשל ואוכל 7 שנים ago
      Reply

      היי בוב,

      שמח שהצלחתי לעשות חשק ולהעביר את ההנאה שלנו.
      באמת כל הכבוד להם על תשומת הלב לרגישות לגלוטן, זה לא מובן מאליו ותורם מאוד להנאה.

      אני חושב שצריך לעשות קצת תיאום ציפיות לפני ההגעה למסעדה. לא לצפות לזיקוקי דינור וחדשנות, אלא למנות טעימות, שחלקן מגיעות עם טוויסט קטן ואז אפשר להנות הרבה יותר.

  2. נועה 7 שנים ago
    Reply

    נשמע ונראה מעולה. ללכת לאכול עם בעלי רגישות לגלוטן זה כמעט כמו ללכת לאכול עם מי שלא אוכל פירות 😉
    גם אני טעמתי את הסוביניון בלאן שמזכיר גויאבות (לדעתי זה אפילו היה ברטשליד'ס קיטשן) רק שכאמור, אני פחות מחבבת את הז'אנר הזה…

Leave a Comment

Your email address will not be published.

You may also like