סלט כרוב וגזר בויניגרט הדרים

בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי אומר לי כמעט בכל תחילת שבוע "זהו. השבוע זה השבוע שבו אכתוב פוסט לבלוג, וסוף סוף אחזור לכתוב יותר מפוסט אחד בחודש. אחשוב על דברים שממש בא לי להכין ולתעד, אצא לקנות את כל המוצרים ואכתוב פוסטים לרוב!". איכשהו, זה אף פעם לא באמת עובד.

בין אם זו העבודה, או הכתיבה במקומות אחרים, שקצת מעייפים אותי, ואיכשהו, דווקא לבלוג שאמור להיות הכי כיפי, לא נשאר לי כוח.

אבל נדמה לי שמצאתי איזשהו פיתרון ביניים, עד שאצליח למצוא מספיק מרץ כדי לכתוב פה יותר: שיתופי פעולה עם חברים! לא רק שזה כיף מאוד לבשל עם אנשים נוספים (אני אף פעם לא הייתי מאלה שלא מוכנים לחלוק את המטבח או את קרש החיתוך), זה גם מציב בפניי דד ליין מאוד קבוע, שאנשים אחרים סומכים עליו, ולכן אני חייב לעמוד בו. אני מרוויח יום כיף, ואתם מרוויחים יותר מפוסט אחד. הכי כיף.

בשבוע שעבר, רחלי ואני ביקרנו בשוק התקווה בתל אביב, אחרי שלא הייתי בו המון שנים, ודי התאהבנו בו. הוא הרבה יותר נעים ומרווח משוק הכרמל, הרבה פחות הומה ממנו, והסחורה בדוכנים נראית מאוד מזמינה. ידענו שנחזור אליו מהר, וכבר למחרת כשרחלי הציעה לי שנכתוב פוסטים על סלטים, במיוחד לכבוד ט"ו בשבט, מיד הסכמתי, וגם שאלתי את מתן אם בא לו להצטרף אלינו, כי אני תמיד נהנה לראות אותו מצלם לבלוג, מזיז כל ירק וכל עלה עד שהם מגיעים בדיוק לזוית האחרונה, ולא מוותר עד שהוא מקבל את התמונה המושלמת, שזה די הפוך ממני, אבל עדיין מרתק אותי. וזה בלי קשר לזה שכל מה שהוא מכין תמיד טעים נורא. אפשר להגיד שזה רק הבונוס.

אז יצאנו לשוק, קנינו בערך חצי ממנו, וחזרנו אל רחלי הביתה כדי להכין את הסלטים. אצל רחלי אתם יכולים לקרוא על סלט האבוקדו והקיווי המגניב שהיא הכינה (שווה לכם, השקדים המקורמלים הם להיט!), ואצל מתן אתם יכולים לקרוא על סלט התרד והתפוחים שלו, שלא הצלחנו להפסיק לאכול.

אני הכנתי סלט כרוב וגזר עם ויניגרט הדרים, שהוא נסיון לשחזור של סלט מעולה שאכלנו במסעדת "מיטבול" בראשון לציון, שלא הייתי בכלל שם לב אליו בתפריט אם רחלי לא היתה זוכרת שפעם אכלה אותו והוא היה מצוין. לא הצלחתי לשים את היד על המתכון של המסעדה, ולכן אילתרתי מתכון שהרגיש לי מספיק קרוב, ויצא מעולה בפני עצמו. יש בו שילוב כיפי של המון מרכיבים קראנצ'יים וכיפים, עם רוטב חמצמץ-מתוק. והכי טוב? הסלט הזה יחזיק לכם כמה ימים במקרר, ואפשר להמשיך לנשנש ממנו בכל פעם שיש חשק.

ט"ו בשבט שמח!

מרכיבים (לקערת סלט גדולה)

חצי כרוב גדול או אחד קטן שלם

2 גזרים קטנים או אחד גדול

חופן גדול של נבטים (אני אוהב את האלפלפה הדקים)

כ-50 גרם חמוציות מיובשות

20 גרם גרעיני חמניה קלופים

30 גרם שקדים פרוסים

חופן עלי פטרוזיליה טריים

לרוטב

1/4 כוס מיץ תפוזים סחוט טרי

1/4 כוס שמן זית

2 כפות חומץ בן יין (אפשר גם חומץ רגיל, אבל לא בלסמי)

1 כף דבש (אפשר גם סוכר חום במקום)

גרידה מקליפת לימון שלם (אפשר גם מהתפוז שסחטנו, אם אין לימון)

1/2 כפית מלח

1/4 כפית פלפל שחור גרוס

הכנה

חותכים את הכרוב לרבעים, ופורסים לפרוסות דקות. מניחים בקערה גדולה.

מקלפים את הגזר, שוטפים אותו, ובעזרת הקולפן "מגלפים" ממנו פרוסות דקות. מניחים כמה פרוסות דקות שכאלה אחת על גבי השניה, וחותכים עם הסכין לרצועות דקות.

חותכים את רצועות הגזר הדקות לשניים או שלושה חלקים (תלוי באורך הגזר) ומוסיפים לקערה.

שוטפים את הפטרוזליה, קוצצים אותה דק, ומוסיפים לקערה.

מוסיפים לקערה גם את הנבטים והחמוציות.

על מחבת יבשה ואש נמוכה קולים את גרעיני החמניה עד שהם משתזפים מעט, ומוסיפים אותם לקערה.

על אותה מחבת קולים גם את פרוסות השקדים עד שהם מקבלות מעט צבע, ומוסיפים גם אותן לקערה.

ניגשים להכנת הרוטב. מערבבים בצנצנת או בכלי אחר עם מכסה את מיץ התפוזים, השמן, החומץ, הדבש, גרידת הלימון, המלח והפלפל, סוגרים את המכסה ומנערים היטב עד שהרוטב אחיד. אל תתביישו לנער בכל הכוח ולהוציא את כל העצבים על זה שאין יותר ימי חופש בט"ו בשבט אחרי שמסיימים את התיכון!

טועמים את הרוטב ובודקים אם צריך להוסיף לו עוד קצת מלח או פלפל. מוסיפים אותו לקערה ומערבבים היטב. אני הכי אוהב לערבב עם הידיים (שטופות היטב!) ותוך כדי גם להפריד את הנבטים שאוהבים להתקבץ בחבורות.

טועמים, מבינים שזה בריא ומנשנשים כאילו אין מחר!