עולי ציון

By

מפגש עם כמה חברים ביום שישי בשעה 15:30 וחיפוש אחר מקום שעוד לא אכלנו בו וגם כזה שלא יהיה יקר מדי הוביל אותנו לאכול במסעדת "עולי ציון" החדשה.

המסעדה, שניר צוק הוא אחד המשקיעים בה אבל על המטבח אחראית נטלי שחף, קמה בחלל אותו איכלסה מסעדת שקוף בעבר.

רוב מקומות הישיבה הם סביב הבר הגדול, שמקיף את המטבח הפתוח וישנם גם כמה שולחנות מסביב.

העיצוב מרגיש די "יפואי" ואקלקטי, עם הבר הגדול והמואר, התמונות השונות שתלויות על הקירות (שחלקם ורודים) והכלים השונים המפוזרים במסעדה.

היינו ארבעה והתיישבנו על אחת מפינות הבר, שערוכה משני הצדדים ולכן מתאימה לישיבה של ארבעה, שניים מול שניים.

התפריט מצומצם יחסית ונעזרנו במלצר החביב כדי לבחור מה לאכול.

עוד לפני האוכל שהזמנו, הגיעו לשולחן שתי קעריות קטנות, אחת עם זיתים מרירים וטעימים והשניה עם חמוצים מרעננים, שהיה כיף לנשנש אותם.

זיתים וחמוצים, עולי ציון

לחם עם חציל (18 ש"ח) היו כמה פרוסות של חלה רכה, עם קערית קטנה של שמן זית וחצי חציל קלוי, שהיה ממש טעים, אבל הרגיש קצת לא קשור ללחם, אותו היה הרבה יותר כיף לאכול עם החומוס שהזמנו.

לחם עם חציל, עולי ציון

חומוס (15 ש"ח), קערית של חומוס חמים שנטחן גס בעלי ומכתש, מעליו פוזרו שמן זית וקצת כמון היה מצוין, וכמו שכתבתי, היה כיף לנגב אותו עם הלחם. המרקם הגס היה נהדר והחומוס שמר על טעמם של הגרגירים, כנראה בגלל שלא הוספה אליו טחינה (או שהוספה מעט מאוד). קיבלנו גם על חשבון הבית קערה קטנה של מטבוחה פיקנטית שהרגישה מאוד ביתית והיתה גם היא טעימה.

חומוס, עולי ציון

למנות עיקריות הזמנו:

מקלובה (55 ש"ח) ממיוחדי היום. המקלובה היתה מתובלת בעדינות וטעמיה לא היו אגרסיביים מדי, הורגש שם בעיקר הל, וגם קצת קינמון אם אני לא טועה. הירקות הרבים (גזר, חצילים, תפוחי אדמה, פלפלים) היו רכים וטעימים והעוף נשאר עסיסי. מנה משביעה וביתית.

מקלובה, עולי ציון

שרימפס חריף של יפו (44 ש"ח) הוזמנו לא חריפים ולכן היו קצת אנמיים לטעמי, אני מאמין שעם החריפות שאמורה להגיע, המנה תהיה מעניינת יותר, אבל מי שאכלה אותם נהנתה. כ-8-10 שרימפסים שטבלו ברוטב עגבניות, שהכיל גם קוביות עגבניה רכות ופרוסות שום. הרוטב נוגב מצוין עם הלחם שנשאר.

שרימפס חריף של יפו, עולי ציון

נקניקיה בולגרית (17 ש"ח)  היתה בעצם זוג נקניקיות צלויות שבתוכן שולבו חתיכות קטנות של גבינה. הן היו עסיסיות וטובות. איתן הגיעו 2 רבעי עגבניה צלויים, חרדל עדין וסלט כרוב טרי.

נקניקיה בולגרית, עולי ציון

בתור תוספת לנקניקיה הוזמן סלט תמר (29 ש"ח), שחשבנו שנקרא כך על שם עגבניות התמר שבו, אבל הוא הכיל פלחי עגבניות רגילות ופרוסות שומר על יוגורט חמצמץ והיה טעים, טרי , מרענן וטובל היטב.

סלט תמר, עולי ציון

אני הזמנתי סינטה צלויה (65 ש"ח) ממיוחדי היום. 2 פרוסות של סינטה (אני מאמין שכל אחת היתה בסביבות ה-120 גרם) שהוכנה מדיום כמו שביקשתי היו טעימות ולעיסות, כמו שסינטה אמורה להיות והבשר הרגיש איכותי יחסית, במיוחד בהתחשב במחיר. פירה הבטטה שודרג ע"י מריחה נדיבה של סחוג ירוק וחריף למדי שעקץ בלשון והיה נהדר. כיף של מנה.

סינטה צרובה, עולי ציון

אחרי שסיימנו את העיקריות והצלחות פונו המשכנו לפטפט ולשבת, ולא הורגש שום לחץ מצד המלצרים להקים אותנו. אחרי זמן די ארוך, החלטנו בכל זאת להזמין קינוח אחד והתלבטנו ביחד עם המלצר בין קראמבל תפוחים ומוס השוקולד, כאשר בסופו של דבר החלטנו להזמין את המוס. ביחד איתו הגיע על חשבון הבית גם הקראמבל.

מוס השוקולד (28 ש"ח) היה נהדר. הוא היה דחוס, עשיר ומאוד שוקולדי. שבבי השקדים הוסיפו קראנץ' כיפי ומאוד נהננו לאכול אותו.

מוס שוקולד, עולי ציון

קראמבל התפוחים (ע"ח הבית) היה טעים גם הוא אבל לא השתווה למוס. פרוסות תפוחי העץ הושרו באלכוהול והיו רכות וטעימות. פירורי הקראמבל הרגישו יבשים מעט בטעימה ראשונה, אבל ביחד עם תפוחי העץ הרכים וספוגי הנוזל והקצפת, הם השתלבו נהדר.

קראמבל תפוחים, עולי ציון

ביחד עם הארוחה שניים מאיתנו שתו מיץ רימונים סחוט (18 ש"ח) ושניים מאיתנו ערק רימונים (32 ש"ח), שניהם בהמלצת המלצר ושניהם היו טעימים. מיץ הרימונים היה חמצמץ ומרענן והשילוב של החמיצות שלו עם הערק היתה מאוד מוצלחת והיוותה תחליף מרענן למיץ האשכוליות או הלימון הסטנדרטי.

החשבון הסופי עמד על 371 ש"ח שווים בהחלט. העברנו במסעדה כ-3 שעות נעימות, האוכל היה טעים, פשוט ולא יומרני ובעיניי זו אופציה טובה לארוחה לא יקרה כל עוד לא מצפים לאוכל מפתיע או חדשני.

Leave a Comment

Your email address will not be published.

You may also like