פוראמה

מסעדת פוראמה נפתחה בתל אביב לפני פחות מחודשיים, בלי הרבה רעש ויחסי ציבור, אבל הצליחה לצבור לא מעט ביקורות מפרגנות בעיתונות ובאינטרנט.

כמי שחובב במיוחד אוכל אסייתי, ידעתי שלא יעבור הרבה זמן עד שאבקר שם בעצמי.

המסעדה, שממוקמת בתחילת רחוב בן יהודה, מוארת היטב ומעוצבת במינימליזים יחסי בצבעי אדום ולבן, ומזכירה מראה של מסעדות אוכל סיני פשוטות ומשפחתיות מארצות רחוקות. בכניסה למסעדה ממוקם חלק מהמטבח, בו אפשר לראות כמה גברים סינים מגלגלים, ממלאים, מטגנים ומאדים את הדים סאם.

מיד כשמתיישבים מקבלים את התפריטים, כשכל מנה מסומנת במספר ובתמונה, כנהוג בז'אנר. רוב התפריט מכיל כיסונים שונים, עם מעט מנות פתיחה קטנות, ואפילו פחות מרקי נודלס. ברוב הכיסונים קיימת בחירה לסוג המילוי.

היינו שניים, והחלטנו לקפוץ ישר אל הדים סאם, אותם בחרנו בעזרת המלצרית.

שאו לונג, כיסוני בצק חיטה ממולאים בבשר לבן (24 ש"ח)  היו הראשונים להגיע. 4 כיסונים מבצק די עדין, אבל עם נוכחות, שמולאו בבשר חזיר טחון ועסיסי. דוגמא מצוינת לדים סאם בסיסי, שמבוצע בצורה מעולה, וטוב יותר מכל מקום אחר שבו אכלתי דומים להם בארץ.

שא צ'יאו, כיסוני בצק אורז ממולא שרימפס (24 ש"ח) נחלו קצת פחות הצלחה אצלנו. הבצק הרגיש קצת קמחי מדי, והמילוי היה קצת אנמי, ולא הורגש בו יותר מדי טעם, חוץ מקצת טעם "דגי".

צאנג-פנג, בצק אורז ממולא ירקות (24 ש"ח) היו הכיסונים המוצלחים ביותר בארוחה בעיניי. בצק עבה יחסית, עם מרקם מאוד חלקלק וגמיש, מולאו בירקות ופטריות וטבלו ברוטב סויה עדין יחסית. מנה שאהבתי בעיקר בזכות הבצק המיוחד.

באו, כיסוני בצק חיטה תופח ממולא עוף (24 ש"ח) היו מוצלחים, עם בצק לא דחוס מדי, ומילוי שהצליח לא להתייבש.

שיאן סוואי ג'יאו, בצק אורז דביק ומטוגן ממולא בשר וירקות (24 ש"ח) היו מאוד מיוחדים, עם בצק שהיה מאוד קראנצ'י בחוץ, ורך מבפנים, ומילוי מתובל וטעים. הם די הזכירו לי גרסא מלוחה של קינוח השוקופאי האלמותי של הבורגר ראנץ' (וזה דבר טוב, בעיניי).

וון טון מטוגן, בצק חיטה ממולא בשר לבן (24 ש"ח) הגיעו לוהטים והיו נשנוש פריך וכיפי לסיום הארוחה. גם פה המילוי הצליח להישאר עסיסי וטוב.

בשלב זה כבר היינו די מלאים, אבל היינו חייבים לנסות את אחד הקינוחים הלא שיגרתיים. בחרנו בסופו של דבר את זה שהמלצרית אמרה לנו בגאווה שהיא הכינה.

טאון וואן, כדורי בצק אורז דביק ממולא מחית שומשום שחור (24 ש"ח) ארבעה כדורי בצק ששחו בנוזל מאוד מימי, רותח ודי חסר טעם. גם הבצק היה די ניטרלי בטעמו, אבל מיד כשנוגסים בו, מתפרצת החוצה מלית השומשום החמה וממלאת את הפה בטעם שמזכיר מעט חלבה, אבל הרבה פחות מתוק. הביס הראשון הרגיש מעט מוזר, אבל אלו שאחריו כבר היו ממכרים לחלוטין, והייתי מסוגל לאכול עוד צלחת נוספת שלמה. אני כותב על הקינוח עכשיו ובא לי לאכול אותו שוב.

עם הארוחה שתיתי גם תה פניני טפיוקה (12 ש"ח) שהגיע בכוס פלסטיק עם קשית ענקית. זה בעצם היה תה חזק מאוד וממותק מאוד, עם חלב והמון פניני טפיוקה בתחתית. מעניין, אבל לא חושב שאשתה אותו שוב.

השירות במסעדה מאוד חביב, חייכן ומשתדל, אבל קצת מבולבל. שכחו להביא לנו רטבים לטבילה (רוטב סויה, רוטב שהכיל בעיקר חומץ, רוטב צ'ילי חריף אבל לא מאוד ורוטב חמוץ מתוק אדום שהיה יותר חמוץ ממתוק) עד שראינו אותם על שולחנות אחרים, גם שתייה שביקשנו נשכחה, אבל ביחד עם המחירים הזולים והאווירה המאוד לא רשמית, הדברים האלה נסלחים בקלות.

החשבון יצא לנו כ-210 ש"ח, להמון אוכל שהיינו יכולים להסתפק בקצת פחות ממנו, אם לא היינו כל כך סקרנים וגרגרנים.

מאז הביקור, כבר הייתי שם פעם נוספת, הפעם בקבוצה של חמישה, אבל לא צילמתי את מה שאכלנו באותו יום. הזמנו שוב את רוב המנות מהארוחה הראשונה, שהיו מוצלחות באותה המידה. חוץ מהן, הזמנו גם בשר בקר במרינדה (12 ש"ח) מהראשונות, שהיה מעולה. פרוסות די עבות של בשר בקר, שהזכיר לי מאוד לשון, עם מעט רוטב סויה עליהן וסלט קטן וחמצמץ של כרוב וגזר. נשנוש מושלם. הזמנו גם קולורבי כבוש חריף (12 ש"ח) שהגיע בכמות גדולה והיה גם הוא טעים, עם רוטב סמיך וחריף. גם מנה של אטריות חיטה עם בשר בקר (30 ש"ח) היתה טעימה. זהו בעצם מרק עם ירקות, אטריות ובשר לבחירה. הציר והנודלס היו מעולים ורק פרוסות הבקר איכזבו, והיו צמיגיות ושומניות. בפעם הבאה אנסה עם בשר אחר.

בארוחה השניה שילמנו בערך 80 ש"ח לאדם לפני טיפ וללא קינוח (הקינוחים אזלו כבר לקראת הסגירה).

בסך הכל, פוראמה הפכה להיות אחד המקומות האהובים עליי בעיר. לא מדובר על מסעדה מפוארת, או על מקום להעביר בו ערב ארוך בבילוי. זו בעצם מזללה אסייתית מעט משוכללת, עם אוכל טעים, פשוט, לא יומרני ולא יקר. הלוואי שיצליחו וישמרו על הרמה, והלוואי שייפתחו אצלנו עוד מקומות כאלה, שחסרים פה מאוד.