יש מאכלים שהולכים איתנו מילדות, ורק הריח שלהם יכול לזרוק אותנו שנים אחורה, אל שקיעה בזכרונות על האוכל אצל סבתא, או הארוחות המשפחתיות של יום שישי.

אצלי, צימעס הוא לגמרי אחד מהם. את האוכל של סבתא לצערי אני כמעט ולא זוכר. לא זכיתי להכיר אחת מהן וסבתא השניה נפטרה ממש כשהייתי ילד. לפעמים זכרונות וסיפורים על האוכל שלה מתערבבים, ואני כבר לא בטוח אם אני באמת זוכר משהו, או שנדמה לי שהוא זכרון אבל בעצם מדובר על משהו שסיפרו לי עליו כל כך הרבה פעמים, עד שהפך גם הוא לכזה. אז נדמה לי שאני זוכר במעומעם את הצימעס שסבתא היתה מכינה אבל אני בוודאות זוכר את זה שאמא היתה מכינה בחגים.

היא כבר שנים לא הכינה אותו, אנחנו לא באמת בטוחים למה, וכשדיברתי עם מתן ועם רחלי על פוסטים לחג, די מהר החלטתי שבא לי לנסות לשחזר אותו. אצלנו היו מכינים אותו עם שזיפים מיובשים במקום הצימוקים שלא מעט אנשים שמים (איזה בית עם ילדים אוהב צימוקים?) וגם שמים בו כופתאות קטנות וקלילות שסופגות היטב את הטעמים שלו והופכות לנשנוש כייפי. שיחת טלפון עם אמא, שנתנה לי בערך את המתכון לפי מה שהיא זוכרת (וגם נזכרה בלילה להתקשר ולהגיד שבעצם יש גם תפוחי אדמה בכופתאות) והשחזור יצא מוצלח הרבה יותר ממה שחשבתי. מיד בתחילת הבישול עלו ריחות שלקחו אותי הרבה שנים אחורה, וזה אחד הדברים הכי כיפיים שאוכל יכול לעשות לנו.

אם מעולם לא שמעתם בכלל על צימעס (נגיד, כמו מתן), מדובר במאכל לא הכי פוטוגני ביקום, אבל יש בו איזה קסם טעים. תבשיל של גזר ושזיפים מיובשים, שלמרות שהוא מתוק כמעט כמו קינוח, אוכלים אותו חם בדרך כלל, ובתור תוספת למנה העיקרית. מתן אמר שזה קצת מזכיר את הטנזיה של המרוקאים, אז אני לא אתווכח 🙂

אם הצימעס פחות עושה לכם את זה, אתם יכולים לראות גם את שאר המתכונים שהכנו באותו יום:

החלה המתוקה עם התפוחים והדבש שהכנתי, שהיא בגדר חובה לחג הזה בעיניי.

סלט עלים עם דלורית, ענבים ופקאנים ברוטב תפוזים, גם הוא של רחלי

צלי בקר חגיגי (ותופתעו, אבל הוא פשוט להכנה) של מתן.

שיהיה חג שמח, ושנה טובה ונהדרת במיוחד!

מצרכים

לתבשיל

1 ק"ג גזר

1/2 כוס שזיפים מיובשים (ללא הגלעינים)

1 כף סוכר

1 כף קמח

2 כפות דבש

2 כפות שמן (לא זית)

1 כפית מלח

מעט פלפל שחור

קורט קינמון

לכופתאות

2 תפוחי אדמה בינוניים או 3 קטנים יותר

1 ביצה

1/2 כוס קמח (לפעמים צריך יותר)

מעט מלח ופלפל

הכנה

מקלפים את הגזרים ושוטפים אותם.

פורסים לפרוסות בעובי של בערך 1 ס"מ.

חוצים את השזיפים לשניים (אם יש גדולים, אז גם לארבע).

מקלפים את תפוחי האדמה, שוטפים אותם היטב, ומגרדים על החורים הקטנים של הפומפיה (העגולים הקטנים, לא אלו שבצורת כוכב, שהם החורים המיותרים והמעצבנים ביותר בעולם כולו).

כשניגשים להכין את שאר ההכנה של הכופתאות, כדי לעשות את זה ממש דקות לפני שמכניסים אותן לסיר, כדי שלא יופרשו יותר מדי נוזלים בזמן שנמתין.

סוחטים היטב את תפוחי האדמה מנוזלים. הכי קל זה "לקבב" ביד כמות קטנה מהם, לסחוט מעל הכיור תוך כדי לחיצה חזקה עם כף היד, ולהחזיר לקערה.

מוסיפים לתפוחי האדמה הסחוטים ביצה, קמח, מלח ופלפל ומערבבים היטב בעזרת כף. מנסים ליצור כופתאות עם היד. אם מרגיש רך ונוזלי מדי, מוסיפים מעט קמח ומערבבים שוב. הבלילה צריכה להיות מעט רכה, היא תתיצב בבישול, ולא כדאי להוסיף יותר מדי קמח, שלא יצאו כופתאות קשות מדי.

שמים בסיר את 2 כפות השמן, ומטגנים מעט את הגזר, רק עד שהוא כולו מבריק ומכוסה בשמן.

מוסיפים את השזיפים, הסוכר, הקמח, הדבש, המלח, הפלפל והקינמון, ומערבבים היטב.

מוסיפים מים עד לכיסוי חלקי (רק חלק מהגזרים צריכים להציץ טיפה מעל המים.) מכינים עם יד רטובה כופתאות בצורה חופשית, לא גדולות מדי, ומניחים בעדינות בסיר. מפזרים אותן ככה שהן לא יגעו אחת בשניה.

ממלאים עוד קצת מים עד שגם הכופתאות חצי מכוסות, מנמיכים את האש, מכסים, ומבשלים בערך 20 דקות. אחרי 20 דקות, מרימים את המכסה, ובודקים אם החלק התחתון של הכופתאות כבר יציב. הוא אמור כבר לא להיות דביק למגע. הופכים אותן בזהירות, ומכסים שוב את הסיר ל-10 דקות. בכל שלב, אם חסרים נוזלים בסיר, מוסיפים מעט. לא צריך לפחד, בסוף נאדה אותם לגמרי.

אחרי כ-10 דקות, מסירים את המכסה של הסיר וממשיכים לבשל עם מכסה פתוח. אנחנו בעצם רוצים לאדות את כל הנוזלים, ולתת לרוטב להתקרמל ולעטוף את הגזר והכופתאות במתיקות דביקה.

מבשלים עוד כ-30 דקות, עד שהגזר רך למדי (אבל לא מתפרק לגמרי). בכל פעם שנדמה שחסר נוזלים והגזר עדיין לא מוכן, מוסיפים מעט מים, וממשיכים לבשל. אפשר גם לערבב בעדינות, כדי שלא יידבקו דברים לקרקעית הסיר.

כשהגזר רך ואין יותר נוזלים בסיר, מכבים את האש, ומגישים.

שוב, שיהיה לכולם חג שמח, ושתבוא עלינו שנה טובה, כיפית ושמחה!