25 המנות הכי טעימות שאכלתי ב-2017
למרות שלא נכתבו פה בבלוג הרבה פוסטים השנה, בכל זאת אכלתי בה בלא מעט מקומות ומסעדות (כמובן), ולמרות שלא מדובר בשנה סופר מוצלחת בעולם המסעדות, בכל זאת היו בה כמה וכמה מנות טעימות ובלתי נשכחות שאכלתי, והחלטתי לעשות מעין סיכום שנה עם הדברים הכי טעימים שאכלתי השנה בארץ, כי היו גם המון דברים טעימים בחו"ל, אבל זה כבר יהפוך את הפוסט לארוך מדי. לא כל המנות פה הן מנות שיצאו או הומצאו השנה, אבל השתדלתי לכלול רק מנות שבאמת אכלתי לראשונה השנה, גם הם הן די ותיקות (ולכן לא מופיע פה מרק הדושפרה המושלם של חנן מרגילן למשל, שאני מאוהב בו כבר שנים).
אפשר לקרוא את הפוסט הזה בתור סיכום 2017, אבל קחו בחשבון שבשום אופן לא מדובר ברשימה של "המסעדות הכי טובות של השנה" או משהו כזה, אלא פשוט המנות הכי טעימות וזכורות שאני באופן אישי אכלתי השנה. לכן כדאי בעיקר לקרוא את הפוסט בתור רשימת המלצות למנות טעימות ששווה ללכת לאכול. ואם כבר, ספרו לי כמה מהן יצא לכם כבר לנסות ואם אתם מסכימים איתי. קחו אוויר, זה קצת ארוך.
ראמן, דה באן
כמובן שאף רשימת אוכל בישראל ב-2017 לא יכולה להיות ריקה מאיזו מנת ראמן, וגם אני נפלתי השנה סופית בקסמה של המנה הטרנדית הזו. יש כבר המון ראמנים בישראל ובמיוחד בתל אביב, אבל רובם הם חיקוי אפרפר ומשעמם שמי שמנסה אותם לא ממש מבין על מה כל הרעש. יש שתי מנות ראמן שאני ממשיך לחזור אליהן שוב ושוב, וזו הראשונה (השניה גם היא פה ברשימה). הראמן של דה באן מבוסס על ציר עוף והטעם שלו עמוק, לא כבד ושומני מדי ובעיקר כזה שאי אפשר להפסיק לאכול ממנו. הוא טעים במיוחד כשמזמינים אותו עם בטן חזיר צלויה, אבל גם עם פרגית הוא ממש אחלה, ואם תכריחו אותי לבחור מנה אחת שאני חייב לאכול כל יום עד סוף ימי חיי, יש סיכוי שזו תהיה בדיוק קערה כזו.
דה באן. הלל הזקן 18, תל אביב יפו
וופל אנד צ'יקן, טראק דה לוקס
אם 2017 לא היתה שנת הראמן, היא כנראה היתה שנת הקריספי צ'יקן. המון מקומות התחילו להגיש את המנה הזו, והגעגועים שלי לרשת KFC קיבלו השנה מענה לא רע בכלל. גם למנה הזו יש שני ייצוגים ברשימה, והראשון הוא סוג של שילוב שעל הנייר אמור להיות מזעזע. וופל בלגי רך, קריספי צ'יקן פריך ורוטב מייפל מתוק- חריף נשמעים כמו מתכון לכאב בטן, אבל מדובר בקלאסיקה אמריקאית שיש לגמרי סיבה למה היא נחשבת כזו. מושחת, מלכלך וטעים בטירוף והביצוע כאן (בניגוד לעוד מקום או שניים בעיר שמגישים את המנה הזו) מושלם.
טראק דה לוקס. בן עמי 13, תל אביב יפו
בטן חזיר על תבשיל תירס, לוויתן
לוויתן היא מסעדה שלא אמורה להתקיים. לא רק שהיא אחת המסעדות הכי טובות בארץ שנמצאת כנגד כל הסיכויים באילת חסרת המסעדות המעניינות, היא גם מתעסקת לא מעט עם בשר חזיר ועוד רכיבים לא שגרתיים כמו נקניקיות דם למשל. כל מה שאכלתי שם היה נהדר, אבל מנה אחת של בטן חזיר שמנמנה עם עור פריך במיוחד, על תבשיל תירס פיקנטי, גורמת לי אשכרה לחשוב על נסיעה נוספת לאילת בשנה הקרובה.
לוויתן, טיילת מלון הרודס, החוף הצפוני, אילת
פלאפל בורגר, המזנון
אפשר לאהוב ואפשר לשנוא את אייל שני, אבל במסעדות המזנון שלו, עם כל האווירה המעצבנת, מוכרים פיתות ממש טעימות שאני מוצא את עצמי נהנה מהן שוב ושוב. השנה נוספה לתפריט שם סוג של קציצת פלאפל ענקית שמטוגנת על הפלאנצ'ה, והיא שילוב מושלם של פריכות ורכות וגורמת לחשוב שאולי כל הפלאפלים צריכים להיות מוגשים ככה.
המזנון. אבן גבירול 23, קינגק ג'ורג' 30, הנחושת 1, תל אביב
חומוס נמס, אלחנן תרבות לחם
אלחנן הוא מסוג המקומות שהלוואי שהיו עוד 20 כמוהו בארץ. רוב האנשים מגיעים לפה בגלל המאפים שמכינים כאן, והם באמת שווים (במיוחד הקואין אמן, בוסטוק השקדים, קרואסון הכנאפה ושוסו התפוחים), אבל החומוס שמגישים כאן, שהוא סוג של מסבחה רכה במיוחד ומתובלת בשלמות פשוט אדיר. כשמשלבים אותו עם לחם המחמצת הנהדר שהם מכינים (כן! חומוס עם לחם!) מדובר בהקדמה מושלמת לכל המתוק שעוד יבוא אחריה. עצירת חובה בדרך לצפון? ברור.
אלחנן תרבות לחם. דרך משמרות, בכניסה לפרדס חנה כרכור
ספגטיני בשר סרטנים, מנסורה
במבט ראשון מנסורה החדשה ביפו מזכירה המון מסעדות משוכפלות והיפסטריות אחרות שנפתחות פה בזמן האחרון, אבל בעצם מדובר במסעדה טעימה בטירוף, ועם אחלה אווירה. יש שם קינוח ברד פודינג מצטיין במיוחד, אבל המנה שאני הכי רוצה לחזור אליה היא ספגטיני הסרטנים שלהם. רוטב על בסיס חמאה וציר עוף עם גרידת לימון שמוסיפה לו קיק מגניב, פסטה דקיקה ובשר סרטנים רך שלא צריך לעבוד קשה בשבילו. מנת פסטה מושלמת של ממש.
מנסורה. דרך שלמה (סלמה) 13, תל אביב יפו
דירטי צ'יקן, ויטרינה
קבלו אותו, הקריספי צ'יקן המצטיין של תל אביב. הרבה מקומות מגישים כל מיני גרסאות למנה הזו, אבל זו של הויטרינה מושלמת מכל הבחינות. העוף עסיסי, הציפוי פריך ולא שמנוני בטירוף, התיבול מעולה (וקצת מזכיר ביסלי גריל), במיוחד אם בוחרים את הגרסאות החריפות, ואפילו אפשר לעקוף את כל התור שיש פה בכל שעות היום, אם באתם רק בשבילו.
ויטרינה. אבן גבירול 36, תל אביב
פיצת תפוח אדמה מהמדורה, פיצה פרסקה
האמת היא שהפיצה הזו היתה אמורה להיות בכלל ברשימה (הלא קיימת) של שנה שעברה, אבל לקח לי המון זמן סוף סוף להגיע לפיצה פרסקה. המון זמן עד שהגעתי, אבל מאז רק בא לי לחזור לכאן. הפיצריה הקטנה והמרוחקת הזו מתחזקת תפריט קטן עוד יותר, שכולל רק כמה סוגי פיצות, אבל באמת שמדובר בפיצות הכי טעימות בישראל. הבצק, דק ברוב שטח הפיצה ועבה ותפוח בקצוות, עם כוויות כהות מהתנור וטעם נהדר. גם רוטב העגבניות פה מצטיין, אבל דווקא הפיצה האהובה עליי פה היא פיצה לא ממש איטלקית למהדרין, בלי רוטב עגבניות ועם מוצרלה, קרם פרש, בצל ירוק, לימון והמון תפוחי אדמה. אין מילים לתאר כמה הדבר הזה טעים.
פיצה פרסקה. קיבוץ מסדה, עמק הירדן
באו-דזה לבן, אסיה
כיסונים מכל הסוגים קונים אותי כמעט תמיד. יש לא מעט כיסונים טעימים בארץ, אבל כיסונים סיניים טעימים במיוחד קצת קשה למצוא. הכיסונים האלה של אסיה הם כל מה שצריך בכיסון מצטיין. בצק רך ועסיסי שחלקו צרוב והופך לפריך, יחד עם מילוי בשר עסיסי ברוטב ברביקיו סיני טעים ולא תוקפני מדי. מנה קטנה ברמות שהייתי שמח שתהיה גדולה פי 5, ועדיין חובה בכל ביקור פה.
אסיה. רבי נחמן 3, שוק הפשפשים, תל אביב יפו
מיני פרעצל, בבקה בייקרי
המקום הקטן הזה נראה מבחוץ כמו עוד בית קפה שכונתי ולא מעניין במיוחד, אבל בפנים מתחבא אחד המאכלים הכי ממכרים שאכלתי השנה. האופה הצעירה קורל גורן מכינה פה שני סוגים של פרעצלים, שניהם מושלמים, אבל אחד מהם מנצח בנוק אאוט. מדובר בפרעצלים קטנים שמזכירים לחמניות כיס שכאלה, אבל עם טעם פרעצלי מובהק, מליחות ממכרת ובצק מושלם. כשהם טריים ממש, לא צריך להוסיף להם כלום והם נהדרים ככה לבד. השוס הגדול? הם עולים רק 3 שקלים.
בבקה בייקרי. משה סנה 21, תל אביב יפו
"בורקס מים", דילקס
בורקס תורכי הוא אחת הפחמימות הכי כיפיות וטעימות בעולם, ובדילקס, המאפייה התורכית הקטנה שבדרום תל אביב מכינים כמה גרסאות מעולות שלו (זו עם תפוחי האדמה המתובלים נהדרת ממש), אבל הכי כדאי להתרכז פה בסו-בורק, בורקס מים בתורכית. מין פשטידה גדולה שעשויה משכבות-שכבות של עלי הבצק שבבורקס, עם המון גבינה ביניהם (ולפעמים גם תרד). לקרוא לפלא הזה פשטידה זה קצת מעליב (וגם אל תתיחסו לתמונה הגרועה, אני חייב לצלם את זה טוב יותר), פשוט קומו וסעו לקנות פרוסה של זה. לא תצטערו.
דילקס. דרך ההגנה 33, תל אביב יפו
בון טיט, מקונג
הגלגול החדש והויאטנמי של אקסטרא ברוט אהוב עלי במיוחד, וכמעט כל המנות בתפריט מוצלחות, אבל יותר מכולן אהבתי את מנת הבון טיט. קערת אטריות אורז דקות כשמעליה המון המון סוגי ירוקים, בוטנים קלויים ובעיקר בשר חזיר צלוי באופן מושלם. מערבבים הכל, ולכמה דקות קצרות מדי, אתם לגמרי בויאטנם.
מקונג. נחלת בנימין 36, תל אביב יפו
תמנון ים תיכון, ARIA
כן, אני יודע, הקהל בשעות הלילה ב-ARIA הוא גם לא לגמרי כוס התה שלי, אבל האוכל של השף גיא גמזו כל כך טעים ומבוצע במדויק, ששווה להגיע מוקדם ולאכול אותו בכל זאת. כל מנות הדגים הנאים פה מעולות, אבל מעולה עוד יותר מהן היא מנת התמנון שמוגשת פה, כנראה מנת התמנון הכי טעימה שאכלתי בארץ. הזרוע עצמה מוכנה במדויק, קצת קריספית בחוץ ומאוד בשרנית, בלי שום צמיגיות שלפעמים מאפיינת את המנה הזו, ורוטב הלימון מתחתיה עובד איתה ועם פירה החרדל בצד בצורה נהדרת, שובר קצת את השומניות של התמנון והופך את המנה לא רק לא לטעימה במיוחד, אלא גם למקורית. אם היתה לי תמונה טובה של לחמניית השרימפס המדהימה שמוגשת כאן, יש מצב שהייתי צריך לכלול גם אותה ברשימה.
ARIA, נחלת בנימין 36, תל אביב יפו
פיתה עם קבב, ג'סמינו
מקדש הפיתות הסודי הלא ממש סודי של תל אביב מכין כנראה את הפיתות הכי טעימות (והכי משתלמות) בעיר, וכמעט כל מה שתאכלו כאן יהיה נהדר (אל תתיחסו רק לארבע המנות שכתובות על הקיר ותמיד תשאלו מה יש עוד). אבל בתור חובב קבבים מושבע, הפיתה שתמיד בא לי לאכול פה היא זו עם הקבב. הקציצות פה קטנות יחסית, עסיסיות מאוד וכמעט מתפרקות, והן המלווה המושלם לפיתה הרכה, הטחינה והעמבה הנהדרות, הבצל השרוף והפלפל החריף הקצוץ. לפעמים בא לי שכל לילה שלי יסתיים פה.
ג'סמינו. אלנבי 97, תל אביב
עיג'ה בפיתה, זוללים
אם זה עוד לא היה ברור, אני מת על פיתות. בזוללים, דוכן פיתות קטן בכניסה לטבעון, מתגאים בעיקר בקציצות בפיתה שמכין פה רותם, הבחור הצעיר והאמיץ שפתח דוכן פיתות בין שני מוסדות פלאפל מיתולוגיים, ויש פה גם סביח נחשב, אבל אני הכי אהבתי את קציצות העיג'ה. קציצות ירק פריכות שנדחפות לפיתה יחד עם מטבוחה ביתית מעולה, סלט עגבניות חריף והמון כוסברה, והן מנצחות כמעט כל סביח שטעמתי. וקשה לי להגיד שמשהו יכול לנצח סביח.
זוללים. אלכסנדר זייד 1, קריית טבעון
בטן חזיר על סלט כרוב אסייתי, המנזר
התפריט במנזר הוא אולי התפריט הכי חמקמק בתל אביב. אפשר לאכול פה יום אחד מנה מושלמת ואז להגיע למחרת או שבוע אחרי עם חשק מטורף אליה, ולגלות שהיא נעלמה ומי יודע מתי תשוב. אבל אם מזדמן לכם להגיע לכאן והמנה הזו מופיעה בתפריט, אל תעזו לוותר עליה. פיסה ענקית של בטן חזיר עמוסת שומן, עם עור פריך בטירוף, על סלט כרוב אסייתי וקצת חריף, ששובר באופן מדויק את כל השומניות הזו. ככה עושים שחיתות, וככה עושים מנת בר מושלמת.
המנזר. אלנבי 60, תל אביב יפו
טונגארה ראמן, מן טנטן
הראמן השני ברשימה הוא המתחרה העיקרי של הראמן של דה באן על תואר הראמן הכי טעים בארץ מבחינתי, וגם אני לא לגמרי בטוח מי משניהם מנצח. הראמן של מן טן טן עשיר וסמיך הרבה יותר, עם טעם שבביס הראשון מרגיש כמו בעיטת אוממי לפנים. לפעמים הוא כל כך עשיר בטעם שקצת קשה להתמודד עם מנה שלמה, אבל כשאני מוסיף לו מעט שמן צ'ילי, המון שומשום מהמטחנה המגניבה שמגישים פה וכפית נאה של שום כתוש, אני לגמרי אומר לעצמי שזה הדבר הכי טעים בעולם כולו באותו הרגע. גם ראמן העוף והראמן הטבעוני פה מצטיינים לסוגם, אבל באמת שהריל-דיל הוא ראמן החזיר הזה.
מן טנטן. יבנה 38, שוק אלנבי רוטשילד, תל אביב יפו.
לזניה ראגו עגל, סנטה קתרינה
בארץ לא נותנים מספיק כבוד ללזניה. זו אחת המנות האיטלקיות הכי כיפיות וטעימות שיש כשמכינים אותה כהלכה, אבל ברוב המקומות לא משקיעים בה מספיק. הלזניה של סנטה קתרינה היא עוד אחת מהמנות האלה שלא תמיד נמצאות בתפריט, אז זה סוג של הימור, אבל מדובר בלזניה שווה ממש. הראגו, שמוכן פה מבשר עגל, מגיע עם טעם עמוק ובשרי (בניגוד לעגבנייתי מדי, כמו בהרבה מקומות), הפסטה נהדרת וכל ביס הוא, כמו שלפעמים אוהבים להגיד, כמו שמיכה חורפית מחממת שלא רוצים לצאת ממנה. יש פה עוד המון מנות טעימות לאללה, אבל אם הלזניה מופיעה בתפריט, אין סיכוי שאני מוותר עליה.
סנטה קתרינה. הר סיני 2, תל אביב יפו
מעורב שאול אברון, בינו בפיתה
באופן כללי אני לא מת על חלקי פנים אדומים כמו כבד, לבבות או טחול, אבל משהו במנות של מעורב ירושלמי טוב בכל זאת עושה לי את זה. המקום החדש יחסית של בינו גבסו ברוטשילד מתגאה בעיקר בשווארמה שלו, אבל מנת המעורב שלהם, שמכילה את כל השלישייה שהזכרתי יחד עם שקדי עגל, היא עוד פיתה מושלמת במאגר הפיתות הנהדרות של העיר. חלקי הפנים מתובלים מאוד אבל לא באגרסיביות, והפלפלצ'ומה שמכינים פה ממכרת במיוחד. ואף מילה על השלט בגודל אנושי של בינו.
בינו בפיתה. שדרות רוטשילד 73, תל אביב יפו
ירקות בטמפורה, טופו אן
המסעדה היפנית והטבעונית הקטנה הזו בבנימינה מכינה בעצמה את הטופו שלה ועושה ממנו מנות נהדרות ועדינות במיוחד, שלגמרי שוות נסיעה לפה. אבל אני דווקא התאהבתי במנת הטמפורה שמכינים פה. הטמפורה לא דומה לאף ציפוי "טמפורה" שטעמתם בארץ, והיא אוורירית, קריספית בטירוף ולא שמנונית בכלל. הירקות בפנים שומרים על הפריכות שלהם ויחד עם טבילה קטנה בסויה שנמצאת בצד, מדובר בנשנוש האולטימטיבי.
טופו אן. דרך העצמאות 74, בנימינה
המבורגר בקר וברווז, OCD
קצת קשה להמליץ על מנות ב-OCD, במיוחד על המנה הזו שאכלתי פה בבראנץ' שמוגש מדי כמה שבועות, כי התפריט משתנה באופן תמידי, אבל היא היתה כל כך טעימה, שהייתי חייב. המבורגר שעשוי מתערובת של בקר וברווז, באופן שבו הברווז לגמרי מורגש אבל לא משתלט, עם רוטב אנגלז וביצה עלומה מעליו, פטריות מוחמצות ותפוצ'יפס ביתי ופריך, כשהכל על בריוש חמאתי במיוחד. הייתי מוכן לבוא לאכול רק אותו (והלוואי הלוואי הלוואי שהוא, או גרסה דומה שלו, תוגש במסעדת הכריכים החדשה שרזי ברווזי אמור לפתוח בקרוב).
OCD. תרצה 17, תל אביב יפו
קבב חלבי, רולא
כבר אמרתי שאני חובב קבב רציני, ושלושת מנות הקבב שמוגשות ברולא נהדרות ממש. אבל הקבב החלבי מנצח מעל כולם. בתוך תערובת הבשר שמים פה גם פלפל חריף בנוסף לבצל ולפטרוזליה, והקציצות העסיסיות מוגשות עם רוטב של בצל ועגבניות צלויות. אם נדמה לכם שאין שום דבר להתרגש מקבב, אתם חייבים לעצמכם לנסות את המנה הזו, ולהבין עד כמה קבב יכול להיות מושלם באמת.
רולא. הנמל 33, חיפה
סלט קיסר, מיאזקי
סלט? ברשימת האוכל הכי טעים של השנה? גם אני די הופתעי, אבל סלט הקיסר של מיאזקי הוא כנראה הסלט הכי טעים בעיר. גם ככה החלק הכי טעים בראמן שלהם הוא שיפודי העוף הנהדרים שנצלים בגריל עם תערובת תבלינים שהייתי מת לגלות מהי, ובמקום שיפוד אחד בראמן, עם הסלט הזה מקבלים שניים. אבל חוץ מהבשר המושלם משחק פה תפקיד חשוב גם הרוטב הנהדר, שמשתדך היטב לחסה ולעוף, וגם שני חצאי הביצה החצי קשה לא קוטלות קנים. סלט קיסר קלאסי? ממש לא. סלט קיסר טעים ברמות? בהחלט.
מיאזקי, ראול ולנברג 20, שוק צפון, תל אביב יפו
סופלקי חזיר, סופלקי בר
השנה ביקרתי סוף סוף ביון והבנתי סופלקי אמיתי מהו. יש בארץ אינפלציה רצינית של מקומות יוונים שמגישים את המנה הזו, אבל זו של הסופלקי בר הצמוד לאוזריה היתה הכי קרובה לשלמות שאכלתי בארץ המקור. פיתה עסיסית שמבריקה מהשומן של הבשר אותו היא "ניגבה" בגריל, שיפוד של בשר חזיר עסיסי, קצת לעיס ומלא טעם, המון בצל, ירק ועגבניות טריות ומעל צזיקי שמחבר הכל ביחד. בצד יש גם צ'יפס שהוא אמנם מעדת הצ'יפסים הקפואים אבל משודרג עם תיבול מעולה ועמוס שום.
סופלקי בר. זבולון 25, תל אביב יפו
שקדי עגל ותרד בר, גריג
הבראנץ' של גריג הוא עסק לא זול במיוחד, אבל אם מסתכלים לרגע על המנות שמוגשות בו ומתייחסים בו כארוחת צהריים לכל דבר, המחיר מרגיש הרבה פחות נורא. והאוכל פה כל כך טעים, שלפעמים שווה להתפנק קצת יותר. המנה הטעימה ביותר שאכלתי בבראנץ' פה היתה מין תבשיל של שקדי עגל רכים ברוטב של ציר בקר, על תבשיל אחר וחמאתי של תרד בר. מצד אחר עושר ושומניות מהבשר, מהצד השני מעט חמיצות ורעננות מהתדר, וביחד מנה שאחריה חייב להגיע שנ"צ מושלם.
גריג. אחד העם 15, תל אביב יפו
שתהיה לכם 2018 טעימה!
נהדר גיל. נותר רק לקנא בכמה שאתה מספיק 🙂