לונדון בייבי – המלצות טעימות לבירה הבריטית – חלק ב'

בחלק א' של ההמלצות שלי התמקקדי במסעדות, הפעם נתמקד בשווקי אוכל ובמקומות לאכול בהם מאפים ודברים מתוקים. כמו קודם, השמות של המקומות הם לינק לאתר האינטרנט שלהם או לעמוד הפייסבוק, אם יש כזה.

מוכנים? קחו אוויר ונתחיל עם שווקי האוכל השווים. קחו בחשבון שיש בעיר עוד המון שווקים שלא הספקתי לבקר בהם, ונראה שכמעט בכל אחד מהם יש דוכני אוכל מעניינים, אז שווה לנסות לחפש עוד כמה, אם יש לכם זמן.

Borough Market

אני חושב שאין מי שמבקר בעיר הזו ולא שמע על שוק בורו או מתכנן לבקר בו, אבל בכל זאת אי אפשר לעשות רשימת המלצות לעיר בלי לכלול אותו. השוק הענק הזה הוא כולו חגיגה של אוכל, בין אם דוכני אוכל מוכן שמכינים אוכל מכל העולם, ובין אם דוכנים של חומרי גלם, פירות, ירקות, גבינות, נקניקים, תבלינים ומה לא?

קשה להמליץ על משהו ספציפי לאכול פה, כי באמת מדובר בעשרות דוכנים מוצלחים, אבל אל תפספסו את הסופגניות הכי טעימות בעולם בדוכן הקטן של מאפיית Bread Ahead, את חנות התבלינים הגדולה שנמצאת ממש קרוב לדוכן הסופגניות ואפשר למצוא בה כל תבלין ואבקה אפשריים בעולם, את הדוכן שמוכר ביצה סקוטית מטוגנת עם צ'יפס בטטה ממכר, את דוכן pieminister שמוכר פאיים במילויים בשרים שונים שלקחנו לחדר לארוחת ערב והיו מצוינים ועוד ועוד… שימו לב שאתם באמת מבקרים בכל השוק, שמחולק לכמה רחובות, כי קל מאוד לראות רק חלק קטן ממנו ולחשוב ש"זה הכל?". הוא פתוח כל יום, אבל בסופי שבוע יש את המבחר הכי גדול של דוכנים.

dinerama

שוק אוכל קטן ומקורה (אז הוא יכול להיות פתרון מעולה לערב גשום) בשכונת שורדיץ'. קחו בחשבון שהוא עמוס בצעירים מקומיים ורועש בטירוף (באמת. בחיים לא שמעתי זמזום כל כך חזק של עשרות אנשים מדברים מסביבי). אין פה כמות מטורפת של דוכנים, אבל האוכל טעים מאוד.

כיסוני חזיר וכיסונים צמחוניים, Dinerama

אכלנו כיסונים סיניים מצוינים, עוף תאילנדי מטוגן ופיקנטי, לחמניות באו ממולאות בחזיר ובעוף חריף, בשר צלעות מעושן ושרימפ אחד ענק במיוחד ברוטב של פלפל סצ'ואן עם צ'יפס ששווה הגעה רק בפני עצמו.

שרימפ ברוטב סצ'ואן, Dinerama

יש גם דוכן בירות ובר קוקטיילים, כך שגם אלכוהול לא חסר פה. זה אולי לא שוק אותנטי או גדול במיוחד, אבל אחלה מקום לבלות בו ערב של אוכל ואלכוהול בין קהל שבו היינו היחידים שעברו את גיל 30. לחברה שמפעילה אותו יש עוד כמה שווקים כאלה ברחבי העיר, אז שווה לבדוק באתר שלהם

Dinerama. 19 great eastern st.

Portobello Road Market

השוק הזה הוא לא שוק אוכל בעיקרו, אבל הוא לגמרי שווה ביקור אם אתם חובבי עתיקות ושטויות לבית. הוא מאוד מאוד עמוס וקצת קשה ללכת בו בנוחות, אז אם קשה לכם עם צפיפות אטומית, אולי לא כדאי להגיע. חוץ מהמון חנויות ודוכנים מגניבים, יש בו גם סניף גדול של Poundland, חנות שמוכרת הכל בפאונד אחד ורוב המוצרים שלה לא ממש שווים משהו, אבל אם אתם צריכים שוקולדים וממתקים למשרד או לחברים, זה אחלה מקום לעצור בו.

Bath Bun בשוק פורטובלו

החלק התחתון של השוק כולל המון דוכני אוכל, אבל לא היינו ממש רעבים כשביקרנו בו. כן קנינו לנו פירות יער טעימים לנשנוש ובדוכן אחד של אשה מבוגרת ומקסימה קנינו לחמניה מתוקה ואוורירית עם צימוקים שנקראית Bath bun שהיתה כיפית וביתית במיוחד. השוק סגור בימי ראשון, ובימים שני-חמישי הוא בתפוסה חלקית בלבד, אז הכי שווה לבקר בו בימי שישי או שבת.

Broadway market

שוק ברודווי הוא שוק קטן למדי, אבל אם אתם חובבי אוכל מכל סוג שהוא, אתם חייבים לעצמכם ביקור כאן. יש המון דוכני אוכל מכל העולם, והמבחר באמת מסחרר. היו המון דוכנים שרציתי לנסות, אבל בסוף הקיבולת הכריעה.

כיסונים מטוגנים-מאודים בשוק ברודווי

הנה הדברים שניסינו ואסור להחמיץ: במרכז השוק יש מין התפצלות קטנה שתמצאו בה כמה דוכני אוכל קטנים. הדוכן הרחוק ביותר מוכר כיסונים אסייתים מעולים ממש. אכלנו כיסוני חזיר מאודים ומטוגנים בצד אחד עם המון בשר עסיסי ומרק רותח בפנים וכיסוני שרימפס ברוטב צ'ילי חריף. בדוכן ליד מכינים כריכים עם ברווז קונפי מושלם, שמתחרה בקלות על תואר הדבר הכי טעים שאכלנו בטיול. הכריך כולל רצועות של בשר ברווז, חלקן רכות וחלקן פריכות מטיגון, צ'אטני פיקנדי, חרדל, גבינה לבחירה והכל בלחמניית בריוש שמנמנה. כריך מושלם וסותם עורקים.

כריך ברווז קונפי בשוק ברודווי

אכלנו גם כריך באן מי ויאטנמי טעים, ועוד כריך עם חזיר צלוי עסיסי וטעים. בתחתית השוק יש מוסד אוכל בריטי ותיק שנקרא F. Cooke Pie & Mash.  שכבר 100 שנים מכין את אותן שתי מנות של פאי בשר ושל צלופחים בג'לי (כן, כן). ביקרנו בו בעקבות המלצה של אנטוני בורדיין, ולמרות שמדובר במקום עם קסם מיוחד שמזכיר חדרי אוכל עתיקים מתקופות הצנע, המנה שאכלנו פה של פאי בשר עם פירה ורוטב ירקרק היתה אמנם זולה במיוחד (פחות מ-3 פאונד) אבל גם די חסרת טעם והזכירה לנו למה פעם האוכל הבריטי היה נחשב לנוראי. העיפו מבט פנימה בשביל הקטע, אבל תחסכו את המקום בבטן. השוק פתוח רק בימי שבת עד 17:00. שווה לתכנן את הלו"ז שלכם כך שתגיעו לפה רעבים באיזור הצהריים.

Camden Market

גם השוק הזה, כמו בורו מרקט, מתפרס על פני כמה רחובות וחללים וקל לפספס חלקים ממנו. הוא מתחיל בתור שוק עם כמה דוכני אוכל קטנים והמון דוכני בגדים ותיקים, אבל בהמשך שלו, בחלק שצמוד לנהר, ממוקם אזור שכולו דוכני אוכל מעניינים הרבה יותר מאלו שבכניסה. כמו בשאר השווקים, ניסינו לאכול מכמה שיותר דוכנים, כדי לנסות כמה שיותר מגוון של דברים.

סלט ויאטנמי בקמדן מרקט

אכלנו פה סלט ויאטנמי עם עוף ואטריות אורז שהיה מרענן וטעים. פיצה מצוינת עם בצק דק ופריך, מנה מושחתת בטירוף של מק אנד צ'יז בדוכן שכולו המון גרסאות למנה המנחמת הזו.

כריך בשר מפורק, שוק קמדן

היה גם כריך צרפתי עמוס בבשר בקר מפורק וגבינת רקלט, שקשה לתאר עד כמה טעים הוא היה (רצינו עוד אחד ממנו אבל הדוכן כבר נסגר) וגם המבורגר הודי וחריף במיוחד שכלל קציצה מבשר כבש, לביבת בצל פריכה וצ'יפס בצד עם רוטב יוגורט ומנגו. בוער, אבל טעים בטירוף.

המבורגר הודי בקמדן מרקט

השוק פתוח בכל ימות השבוע וגם בחגים, אז שווה לבקר בו בימים שבהם שווקים אחרים סגורים או פחות פעילים. יש בו מעל 60 דוכני אוכל, אז קחו בחשבון שאף פעם אי אפשר באמת להצליח לאכול הכל.

Japan Center

נכון, לא מדובר באמת בשוק, אלא בחנות גדולה, אבל כזו שהיא גן עדן אמיתי לכל מי שחובב אוכל יפני. הם היו ממוקמים ממש עד לא מזמן בכיכר פיקדילי, ועברו לקרבת מקום (במיקום המקומי נשארה חנות סושי וכלי קרמיקה). קחו בחשבון שמדובר במקום לא זול בעליל, אבל תמצאו בו כמעט כל מאכל או ממתק יפני שחלמתם עליו. יש להם פה מאפייה פנימית שאפשר למצוא בה לחמים יפנים כמו למשל "לחם מלון" מתוק או לחמניית קארי (זו שאכלתי ב-Wa cafe שמוזכרת בהמשך היתה יותר טעימה) ומקררים שלמים מלאים באוכל יפני מוכן כמו סלטים, מרקים, אטריות וקארי.

"לחם מלון" יפני ממולא שעועית ממותקת

אחרי האוכל המוכן יש המוני מדפים עם חטיפים, ממתקים, משקאות, ממרחים, אטריות ורטבים יפניים, כולל כמה סוגים של קיט קאט בטעמים, ממתקי מאצ'ה ומרקי ראמן מוכנים שאפשר לקחת הביתה והאיכות שלהם מפתיעה ממש. קחו בחשבון שלא מדובר בחנות זולה ואפשר לצאת מפה בנזק רציני, אבל בחיי שזה שווה את זה.

New Loon Moon וגם SeeWoo

שני סופרמרקטים אסייתים ענקיים (הראשון מתפרש על פני 4 קומות) בצ'יינה טאון, שתוכלו למצוא בהם כל מוצר אסייתי העולה על רוחכם, וכאלה שבחיים לא חשבתם שיכולים להיות קיימים. המגוון עצום, וכדאי לכם להגיע אם איזו רשימה קטנה של דברים שחסרים לכם במטבח או שתמיד רציתם לנסות, אחרת קל מאוד ללכת לאיבוד ולא למצוא כלום.

Hardy's Original Sweetshop

עוד מקום שהוא לא ממש שוק, אבל שווה לבקר בו. באיזור פיקדילי יש חנות ממתקים עצומה שנקראית World of Sweets והיא שווה ביקור בפני עצמה, ולו רק כדי להתפעל מהמבחר העצום שיש בה, ואז גם להתפעל מהמחירים המוגזמים שבה. אם אתם מכורי ממתקים, אני מציע לכם לבקר קודם באחד מהמוני הסניפים של רשת Hardy's.

חנות ממתקים של Hardy's

החנויות האלה אמנם קטנות יותר, אבל כל מה שמצאתי בהן היה משמעותית זול יותר מאשר בחנות הענק ההיא, לפעמים עד כדי חצי מחיר. אם לא הצלחתם למצוא פה משהו שרציתם, אולי בכל זאת שווה לקנות אותו בחנות הממתקים הגדולה, אבל באמת שהם מצליחים לדחוס המון ממתקים לסניפים הקטנים שלהם, שפזורים בכל העיר.

ואם כבר אנחנו בענייני מתוקים, הנה כל המקומות המתוקים שביקרתי בהם:

LADURÉE

הסניף הלונדוני של הפטיסרי הצרפתי הזה הוא הסיבה היחידה בערך לבקר ב"שוק" Covent Garde שהוא לא ממש שוק, אלא אוסף של חנויות די משעממות במתחם מקורה. אם אתם חובבי מומינים אז יש שם גם חנות חמודה שכולה מוצרי מומינים, אבל לא הרבה יותר מזה.

קינוח פיסטוק ב-LADURÉE

אכלתי פה מקרונים, שהם גאוות המקום ובהחלט היו מצוינים, וגם קינוח פחזניות עם קרם פיסטוק וקצפת פיסטוק שהיה מושלם והוא טעימת חובה לכל חובבי הקרם הירוק הזה.

LADURÉE. 1 The Market St. Covent Garden

L'ETO CAFFE

רשת של בתי קפה קטנים וחמודים שפזורים ברחבי העיר (אני ביקרתי בסניף סוהו שלהם). בכניסה מחכה תצוגה ענקית של עוגות, עוגיות וקינוחים אישיים מהמון סוגים.

חלק קטן מהקינוחים ב-L'ETO CAFFE

כל מה שאכלנו פה היה טעים, כולל גם משקה לאטה מאצ'ה מצוין ולא מתוק מדי. הקינוחים עולים בסביבות ה-5 פאונד לאחד, והמשקאות בסביבות 2-3 פאונד.

WA cafe

בית קפה יפני ושווה בטירוף, שנמצא מחוץ למרכז העיר, אבל לגמרי שווה את הנסיעה באורך 15 דקות ברכבת התחתית אליו (וגם את התוספת של הפאונד האחד לכרטיס האויסטר שלכם, כי הוא נמצא ב-ZONE 3, אבל במרחק של דקה הליכה מתחנת Ealing Broadway). זה נשמע אולי כמו קצת טרחה, אבל באמת שמדובר במקום ששווה ביקור, ביחוד אם אתם כמוני, חובבי יפן.

WA cafe

עיקר העניינים פה הוא הויטרינה שמלאה בקינוחים שמזכירים פטיסרי צרפתי מושקע, אבל מכילים ברובם המון מרכיבים יפנים כמו תה ירוק, שומשום שחור או ממרח שעועית מתוק, והבחירה מאוד קשה. אבל לפני המתוק אל תפספסו את הקארי-באן, סוג של שילוב בין סופגניה ללחמניה, פריכה מאוד, וממולאת בקארי יפני עם בשר. קשה לתאר עד כמה המאכל הפשוט לכאורה הזו טעים. אחריו אכלתי שלישיית פחזניות הורסת ושתית מאצ'ה ללא חלב שהיה חזק ומריר כראוי. אל תפספסו.

WA cafe. 32 Haven Green

Bake 麵包屋

כמו שכבר כתבתי כבר בחלק א', צ'יינה טאון הקטנה של לונדון מפוצצת במלכודות תיירים ובאוכל "סיני" של שנות ה-80, וצריך מאוד להיזהר כשבוחרים איפה לאכול בה. המאפייה הקטנה הזו, שנמצאת ממש ליד הכניסה לצ'יינה טאון שליד חנות ה-M&M הגדולה ומול התור הגדול של ה-Bubble Waffle (מיותר לגמרי. סתם וופל בלגי שמצטלם יפה לאינסטגרם ולא שווה את התור) נראית ממש פושטית ולא מעניינת, והיא באמת מאוד פשוטה, אבל חובבי הקוריוזים האסייתים יעופו עליה.

טאי-יקי ב-Bake

החל מטאי-יקי, מעין קרפ פריך בצורת דג במילויים מתוקים כמו נוטלה או מחית שעועית מתוקה (ויש גם גרסה שלו עם גלידה), דרך טארט ביצים מהונג קונג,  לחמנייות במלויים שונים (זו עם החזיר ושבבי החזיר הפריכים מלמעלה מצוינת) ועד באנים מסוגים שונים. הכל זול מאוד ובשירות עצמי, אז כיף לנסות כמה דברים, או לנשנש משהו בכל פעם שעוברים במיקום הדי מרכזי הזה.

Bake. 9 Wardour st.

Dominique Ansel Bakery London

המאפייה של דומיניק אנסל בניו יורק היא זו שהמציאה את הקרונאט המפורסם, ועוד כמה מאפים שווים, ויש לה גם סניף די חדש בלונדון. קראתי על המון תורים ועל מוצרים שאוזלים די מוקדם, אבל אנחנו הגענו בסביבות 11 בבוקר, לא היה תור בכלל, והכל היה במלאי. לא יודע אם סתם התמזל מזלנו או שהתורים כבר שככו. בכל חודש יש פה קרונאט בטעם אחר, וכשביקרנו זה היה קרונאט במילוי קרם אפרסקים וציפוי של קרם סמבוק, שהיה טעים, אבל בחיי ששאר הדברים שאכלנו פה היו טעימים אפילו יותר.

חלק מהויטרינה בדומיניק אנסל

אכלנו קינוח מגניב של מרשמלו שרוף ממולא בשוקולד וגלידה על מקל, קינוח של פחזניות במילוי קרם קסיס וקרם סיגליות שעוצב כמו גברת מגונדרת והיה מעולה ומאפה שמרים קואין אמן שהיה פריך וחמאתי ומושחת. יש גם מאפים מלוחים מגניבים שמהם לא ניסינו. שמעתי מכמה חברים שהם דווקא התאכזבו ממה שאכלו פה, אבל לנו היתה הצלחה גדולה.

Dominique Ansel Bakery London. 17-21 Elizabeth st.

Maitre Choux

קצת קשה להאמין שהמקום המדהים הזה מתחבא בתוך איזור בעיר שהוא לא ממש מתויר, אבל בזמן כתיבת הפוסט קראתי בעמוד הפייסבוק שלהם שהם פותחים סניף נוסף בסוהו, אז שווה לבדוק אם הוא כבר נפתח בזמן הביקור שלכם בעיר. גם אם לא, ואתם במקרה מתים על אקלרים, אל תוותרו על המקום הקטן הזה. מוכרים פה אך ורק אקלרים, אבל וואו, הם מדהימים! (שבועיים אחרי הביקור השני בלונדון ביקרתי בפריז והם לא נפלו בהרבה מהאקלרים הכי טובים שאכלתי שם).

Maitre Choux

טעמנו אקלייר לימון עז טעם ומצוין ממש ואקלר פטל שהחלק העליון שלו הוא מקרון, שהיה נהדר גם הוא. אם לוקחים אותם בישיבה הם גם מגיעים עם פחזניות קטנות ואווריריות בתור פינוק קטן. הכי פריז שיש בלונדון.

תעשו חיים, תאכל המון, ואל תשכחו לבקר בחלק א' של המדריך. וכמו תמיד, אני אשמח לשמוע אם השתמשם בהמלצות ונהנתם, וגם אם ממש לא נהנתם, זה חשוב לא פחות.

לונדון, בייבי: המלצות טעימות לבירה הבריטית, חלק א'

לא אלאה אתכם בסיבות בגללן כבר 8 חודשים (וואו!) לא עלה שום פוסט לבלוג. אבל הנה, הוא חוזר לאט לאט לעצמו. בשנה האחרונה טסתי פעמיים ללונדון, פעם אחת עם המשפחה ופעם שניה מהעבודה (שגם אותה הארכתי בכמה ימים). בשני הטיולים האלו אכלתי המון, באמת המון, וגיליתי באמת עד כמה אני אוהב את העיר הזו, שיש בה באמת הכל, ולמרות התדמית היקרה והקרירה שלה, היא בעצם די זולה יחסית לארץ, והאנשים הרבה הרבה יותר נחמדים ממה שנדמה. בשני הביקורים ניסיתי לשמור על תקציב לא מוגזם, אבל בכל זאת לא לאכול אוכל מהיר או משעמם מדי, וקל נורא לאכול טוב ובזול יחסית בעיר הזו.

העיר גם עמוסה בהמוני שווקים, כל אחד שונה מהשני, ובכל אלו שביקרתי היה אוכל מצוין ומעניין, אז אם אתם חובבי אוכל (ואתם כנראה כן, אם אתם כאן), קחו לעצמכם זמן לבקר לפחות בשניים או שלושה מהם. בזכות החיבה הרבה שלי לאוכל אסייתי, תמצאו שרוב ההמלצות שלי קשורות לאוכל שמגיע משם, אבל לא רק.

אז הנה חלק א' של המדריך, שכולל את המסעדות שאכלתי בהן. החלק השני שיעלה בימים הקרובים יכלול שווקי אוכל שווים ומקומות לקנות בהם דברים שקשורים באוכל, וגם מקומות לאכול בהם דברים מתוקים וטעימים במיוחד.

חלק ב' נמצא כאן.

(השמות של המקומות הם לינקים לאתרים או לעמודי הפייסבוק שלהם).

Koya Bar

בר האוכל היפני הזה כל כך טעים, שהוא בין המקומות היחידים שאכלתי בהם בשני הביקורים שלי בעיר. זו בעצם מסעדה קטנה, עם מקומות רק לאורך בר ארוך, שמרגישה ממש כמו מקום אינטימי ביפן ומתמחה בו באטריות אודון מסוגים שונים.

אודון עם שרימפ בטמפורה

מדובר באטריות עבות ובשרניות שמכינים פה לבד, והתפריט מחולק לכמה חלקים, על פי סוג המנה: אטריות קרות, מרקים חמים עם האטריות בפנים, אטריות קרות שמגיעות עם מרק חם בצד ועוד… בכל גרסה כזו יש המון סוגים, עם בשר, עם ירקות, עם טופו או עם פירות ים. הטעמים של האוכל כולו מאוד עדינים, וכל המנות שיצא לי לטעום פה היו נהדרות. מי שלא אוהב אודון ימצא גם כמה מנות של אטריות עם ברווז, ויש גם כמה מנות ראשונות מעניינות כמו למשל גרסה יפנית של פיש אנד צ'יפס, עם דג בטמפורה ממש עדינה וצ'יפס דק משורש טארו.

"פיש אנד צ'יפס" יפני

לא יקר פה, ואפשר בקלות לסגור ארוחה בפחות מ-20 פאונד לאדם.

Koya Bar, 50 Firth st, Soho

Dishoom

דישום היא רשת של כמה מסעדות הודיות, אבל כאלו שלא יזכירו לכם שום מסעדה הודית שאתם מכירים. דמיינו עיצוב ואווירה שהם איפשהו בין הבראסרי להוטל מונטיפיורי, וזהו בעצם הרעיון, רק עם אוכל הודי מצוין.

תבשיל שרימפס מדרום הודו ב-dishoom

התפריטים די זהים בכל הסניפים, למעט 2 או 3 מנות מיוחדות בכל אחד מהם, ואם אתם מחפשים אוכל הודי טעים אבל עם אווירה של מסעדה לבילוי (וגם מחירים לא ממש זולים, אם כי עדיין סבירים, בסיבות 20-25 פאונד לאדם אם לא משתוללים), זה בדיוק המקום בשבילכם. הלוואי שהיה לנו בארץ משהו כזה.

Bone Daddies

אני מת על ראמן. זו מנה שאני יכול לאכול בכל יום, באמת. בלונדון ביקרתי בשני מקדשי ראמן מקומיים, ושניהם היו מצוינים. Bone Daddies היו הראשונים, והם מקום קצת יותר קז'ואל מ-Shoryu שיופיעו בהמשך. התפריט פה די קטן וכולל כמה סוגים של ראמן ועוד מבחר מאוד קטן של מנות ראשונות. בחלק מהסניפים של גם קערות פוקה ומנות נוספות, אבל לא בכולם.

ראמן חזיר עם סרטן רך שריון ב-Bone Daddies

חלק גדול מהראמנים פה חריף, וכשהם אומרים חריף הם באמת מתכוונים לזה. יש על השולחנות גם סינרים, כדי לעזור לכם לא להתלכלך מכל השפריצים, ואפשר להוסיף למרק המון תוספות שוות כמו סרטן רך שריון שלם, פתיתים פריכים מעור של עוף ועוד המון דברים. טעים וזול! (10 -13 פאונד לקערת ראמן).

Dumplings Legends

צ'יינה טאון של לונדון קטנה למדי, בטח יחסית לצ'יינה טאון בערים אחרות וגדולות, אבל היא מלאה בהמון מסעדות, רובן נראות כמו מלכודות תיירים. במסעדה הזו מכינים המון סוגים של דים סאם (אבל שימו לב שבשעות הערב לפעמים אין להם את כל הסוגים, עדיף להגיע בצהריים) ויש גם תפריט ענק ממש של מנות סיניות שאפשר ללכת בו לאיבוד בקלות.

מיקס דים סאם ב-Dumplings Legend

הדים סאם מצוינים (רק תיזהרו לא להזמין יותר מדי), וגם כיף להסתכל על החנות הגדול במטבח בכניסה למסעדה שבה הם מכינים אותם, אבל קחו בחשבון שהשירות די גרוע, לא סבלני במיוחד, וגם לא ממש יעזרו לכם לבחור מנות. אבל האוכל הטעים והלא יקר שווה את זה.

Dumplings Legend. 15 Gerrard st

The Barbary

אני בדרך כלל טוען שדי מטופש לנסוע לחו"ל ולאכול אוכל ישראלי, אבל נראה לי שקשה מאוד לבקר בלונדון בלי לעבור באחד משני המקומות של אסף גרניט ואורי נבון. פאלומר היא המסעדה המפוארת יותר, אבל היא גם די יקרה ומאוד דומה למחניודה. ברברי, החדשה והקטנה יותר (שגם זכתה ממש בחודש שעבר בתואר המסעדה הכי טובה בלונדון בדירוג השנתי של טיים אאוט לונדון) היא מקום שבכל זאת שווה ביקור אם מתחשק לכם ערב אחד קצת כמו בבית.

עראייס ב-Barbary

המסעדה היא בעצם בר גדול בצורת ח' שמקיף את המטבח הפתוח שבו צולים בו פיתות, קבבים, עראייס מצוין ועוד אוכל שאולי לא יפתיע וותיקי "מסעדות שוק" ישראליות, אבל הוא מבוצע מצוין והאווירה השמחה והכיפית בהחלט תזכיר לכם למה מסעדות מקומיות הן בעצם כזה להיט.

The barbary. 16 Neal's Yard

Royal China Bakers Street

עוד מסעדה סינית עם דים סאם מעולה. השירות פה הרבה יותר טוב מאשר ב-Dumplings Legend, וגם האווירה יותר "מסעדתית", אבל גם המחירים גבוהים יותר. כל מה שאכלנו פה בגזרת הכיסונים היה מעולה, כולל כיסוני צ'אנג פאן חלקלקים ומין "עוגות" משורש דייקון עם בשר טחון.

דים סאם ב-Royal china

דווקא מנה שהזמנו של ברווז ונודלס היתה טעימה פחות, עם רוטב מאוד צמיגי ודי דל בטעם. לקינוח, אל תוותרו על כדורי הבצק ממולאים בשומשום שחור. הם היו לוהטים מחום, פריכים ופשוט מצוינים. סמוך למסעדה שוכנת המסעדה האחות Royal China Club שהיא מפוארת ומפונפנת עוד אפילו יותר, אם אתם בקטע.

Royal China Bakers Street. 24-26 Baker St

Pitt Cue

בעיקרון Pitt Cue היא מסעדת בשר, אבל ממש לא כזו שגרתית כמו שאתם מדמיינים. נסו לחשוב על גרסה היפסטרית (בעצם יותר היפסטרית) של פונדק דה לוקס, עם שירות ועיצוב יותר מוקפדים, ואולי תהיו קרובים יותר. השף של המסעדה נחשב לאחד המומחים הגדולים בעיר לבשר חזיר, ומגדלים במיוחד עבור המסעדה חזירים מצטיינים במיוחד.

הלחם המושלם של Pitt Cue

האוכל פה באמת נהדר. זה התחיל במנת לחם שהיא חובה, שכללה לחם מצוין שמרוח במוח עצם מתובל והגיע עם חמאה שמכינים פה לבד עם שומן חזיר. גם כל מנות הבשר שהזמנו פה היו נהדרות, גם אלו מהחזיר (כולל מנת לחי חזיר לא פוטוגנית אבל מושלמת) וגם אלו מהבקר.

שייטל עם בצל צרוב

קחו בחשבון שהמנות פה לא גדולות, וגם לא כוללות תוספות (שצריך להזמין בנפרד, ואל תוותרו על הכרוב הצלוי עם פירורי הלחם), אבל יחסית לאיכות של הבשר, מחיר ממוצע של 30 פאונד לאדם הוא עדיין סביר מאוד.

Pitt Cue, 1 The Avenue, Devonshire square

Yauacha

יאוצ'ה היא מסעדה סינית עם כוכב מישלן אחד, ובערב די יקר לאכול בה, אבל בצהריים יש להם דיל סופר משתלם של ארוחת טעימות דים סאם ב-30 פאונד לזוג. לא צריך לחלוק מנות, וכל אחד מקבל שמונה סוגים של דים סאם עדינים וטעימים (הצ'אנג פאן במילוי הפריך טעים במיוחד, תשמרו אותו לביס האחרון!), וקנקן תה סיני.

צ'אנג פאן מושלם עם שרימפס ובצק טופו מטוגן ב- Yauacha

לא תצאו מפה מפוצצים במיוחד, אבל בתור ארוחת צהריים לא יקרה, מדובר בחוויה שווה ממש. יש פה גם קינוחים מושלמים ביופיים, אבל השניים שטעמנו היו הרבה יותר יפים מטעימים. בשבת בצהריים יש ארוחה שווה ומושקעת הרבה יותר (וגם יקרה הרבה יותר, 52 פאונד לאדם), שכוללת הרבה יותר סוגים של דים סאם, מנות עיקריות, קינוח וגם יין וקוקטיילים לפתיחה ולקינוח. יש למסעדה שני סניפים, אחד במרכז העיר ואחד בסוהו.

Yauacha. 15-17 Broadwick st. Broadgate Circle

Honest Burgers

אם כבר לאכול ברשת, אז לפחות באחת שווה כמו Honest. זו רשת של המבורגריות קטנות, עם צוות צעיר והיפסטרי ומנות המבורגרים מושחתות וטעימות.

המבורגרים ב-Honest Burgers

יש פה בחירה בין כמה סוגי המבורגרים על פי התוספות שמגיעות עליהם, צ'יפס, טבעות בצל, ולא הרבה יותר. ההמבורגרים מצוינים, לא יקרים, ויסגרו לכם מצוין ארוחה שלא בא לכם להשקיע בה יותר מדי.

Shoryu ramen

עוד מסעדת ראמן מצוינת שיש לה המון סניפים ברחבי העיר, כולל אחד שנמצא ממש קרוב לפיקדילי ולכל התיאטרות באזור ופתוח עד מאוחר יחסית, אז שווה ללכת אליו אחרי ביקור בתיאטרון (אל תפספסו את The Book Of Mormon המושלמת שראיתי פעמיים מרוב שאהבתי אותה).

ראמן חזיר ב-Shoryu ramen

הראמן פה עשיר וכבד יותר מזה של Bone Daddies וגם לא כולל המון תוספות משוגעות, אבל כל פרט ופרט בו היה מושלם. החל מהציר הסמיך, דרך הבשר העסיסי ועד הביצה הקצת רכה. נשבע שהייתי מוכן לאכול אותו כל יום.

לחלק ב' של המדריך לחצו כאן. וכמו תמיד, אני אשמח לשמוע אם השתמשם בהמלצות ונהנתם, וגם אם ממש לא נהנתם, זה חשוב לא פחות.

מרק סיני חמוץ חריף

כבר סיפרתי במתכון של האטריות הסיניות שחוץ מההתמכרות שלי לאוכל אסייתי, אני גם מכור לסרטוני אוכל ביוטיוב. בכל פעם שמשעמם לי, או שאני מחפש השראה לבישולים, אני פונה ליוטיוב. אחד הערוצים שאני הכי אוהב שייך ל- Seonkyoung Longest, קוריאנית שחייה בארה"ב. חוץ מהשם הבלתי אפשרי שלה, הסרטונים שלה גם ארוכים למדי, אבל יש לה עשרות מתכונים אסייתים שנראים פשוט מעולה. אפשר כמעט לטעום ולהריח את האוכל שהיא מכינה.

כשרחלי אמרה לי שיש לה חצי יום פנוי ואנחנו יכולים לבשל ביחד, אמרתי לעצמי שבא לי מרק ופניתי אל יוטיוב כדי למצוא השראה. מצאתי אצל Seonkyoung מתכון למרק חמוץ-חריף שהזכיר לי את המתכונים של המסעדות הסיניות של פעם, והחלטתי שאותו אני הולך להכין. גם רחלי מצאה אצלה מתכון לסלט אטריות סובה וטופו (טבעוני!) שיצא מדהים, את המתכון הזה תוכלו למצוא בבלוג ההורס שלה.

המתכון המקורי כולל כמה רכיבים שקשה להשיג אצלנו, אז שיניתי אותו שיהיה יותר מתאים אלינו, וגם הארכתי מעט את זמן הבישול, כדי שהמרק יקבל טעמים עמוקים יותר. עדיין, מדובר במרק שמכינים בקלות ממש, ותוך חצי שעה כולל כל הבישול, הוא מוכן. זה מרק משביע במיוחד, טעים, ואפילו די בריא (בלי טיפת שמן!), ונטיפי הביצים האלה שמכינים בחצי שניה, הם כנראה הדבר שכולם הכי אוהבים במרק הזה.

אם אתם לא מתים על טופו, אתם יכולים לוותר עליו, או לשים עוד עוף במקומו, אבל דעו שגם מי שלא חובב גדול שלו יוכל לחבב אותו פה, הוא סופג היטב את הטעמים של המרק. אם אתם רוצים גרסא צמחונית, ותרו על העוף, ואם באה לכם גרסה טבעונית, צריך רק לוותר גם על נטיפי הביצים, שהם אומנם מאוד טעימים, אבל לא הכרחיים.

רכיבים

8-9 פטריות שיטאקי מיובשות (בערך חצי חבילה, שאפשר להשיג בחנויות אסייתיות או בטיב טעם)

כ-400 גרם חזה עוף

כפית מים

כפית סויה

כפית קורנפלור

1/2 כפית פלפל לבן (אפשר גם שחור)

למרק:

6 כוסות ציר עוף (או מים)

1/4 כוס סויה

1/4 כוס חומץ רגיל

3 כפות קורנפלור

1/2 כפית פלפל לבן (גם פה, אפשר פלפל שחור)

כפית סוכר

כפית ג'ינג'ר מגורד

1/4-1/2 צ'ילי טרי (אפשר גם פתיתי צ'ילי מיובש לפי הטעם)

2 גזרים

2 ביצים

קוביה של טופו (אם מצאתם טופו משי, מעולה, אבל אפשר גם רגיל)

בצל ירוק וכוסברה לקישוט

שמן שומשום להגשה (לא חובה)

הכנה

משרים את פטריות השיטאקי המיובשות במים חמים למשך כ-20 דקות עד חצי שעה, עד שהן מתרככות.

בינתיים, משרים את העוף במרינדה קלילה לכמה דקות: חותכים את חזה העוף לרצועות דקות, מערבבים עם כפית הסויה, כפית המים, כפית הקורנפלור והפלפל ומערבבים. מניחים בצד.

מגרדים את הג'ינג'ר ושמים בצד.

חותכים בזהירות את הגזרים לגפרורים דקים ואת הטופו למלבנים דקים (אם קניתם טופו משי, חיתכו אותו בזהירות, הוא מתפרק בקלות).

בקערה קטנה מערבבים את הסויה, החומץ, הפלפל, הסוכר והקורנפלור. טורפים את התערובת עד שהיא אחידה ואין יותר גושי קורנפלור.

מרתיחים בסיר את המים או הציר ובזמן הזה מסננים את הפטריות מהמים החמים ופורסים אותן לפרוסות דקות.

כשהמים רתחו, מוספים את הג'ינג'ר המגורד, הגזר, העוף והפטריות. מערבבים היטב כדי שחתיכות העוף לא יידבקו אחת לשניה, ומביאים שוב לרתיחה.

כשהמרק שוב רותח, מוסיפים תוך כדי ערבוב את תערובת הסויה-חומץ-קורנפלור, אחרי שקצת טרפנו אותה שוב כדי להעלות את כל הקורנפלור ששקע בקערה. מערבבים היטב את המרק עד שהוא רותח שוב, הוא יסמיך מעט בגלל הקורנפלור. מנמיכים את האש ומבשלים את המרק כ-10 עד 15 דקות, עד שהגזר רך. מעלים שוב את עוצמת האש ומביאים לרתיחה לקראת הביצים.

טורפים בקערה את שתי הביצים, ואחרי שהמרק רתח שוב מוסיפים אותם לסיר באיטיות בתנועה מעגלית שתפזר אותן היטב בכל הסיר. מחכים כ-10 שניות ובעזרת כף עץ מערבבים. הנה לכם נטיפי ביצים ממש כמו במסעדות (הן נראות המון עכשיו, אבל אל דאגה, הביצים יתערבבו וישקעו).

מוסיפים לסיר את הטופו, מערבבים, ומבשלים עוד 5 דקות. זהו, המרק מוכן. מקשטים בכוסברה ובבצל ירוק קצוץ, ובכמה טיפות שמן שומשום.

הכי נוסטלגיה שיש – עוף מוקפץ בבאגט

בשבועות האחרונים הסתובבתי עם חשק עז למנה שכבר קשה מאוד למצוא אצלנו, למרות שלפני 20 או אפילו 15 שנים היא היתה מאוד נפוצה פה: מוקפץ בבאגט.

כן, כן, אני יודע שמדובר בטראש אמיתי, כזה שכל פודי אמיתי ינחור לכיוונו בבוז, אבל אצל מי מאיתנו לא מתעורר לפעמים חשק למשהו ממש טראשי וטעים? דמיינתי לזה באגט פריך עם מוקפץ לוהט בפנים, המון רוטב שום תעשייתי כזה, והכל בשקית נייר, שבכל ביס נופלות לתוכה חתיכות שלא מצליחות לשמור על עצמן בתוך הבאגט. והכל עם תירס גמדי, כמובן, כי אי אפשר בלעדיו.

ואז גיליתי שמסתבר שכבר ממש קשה למצוא בארץ מוקפץ בבאגט. מה עושים? מכינים לבד.

ההכנה של המתכון הזה היא גם הזדמנות מצוינת לספר לכם על האתר החדש של רחלי, איתה הכנתי אותו. אחרי שהפכה את FOODPAGE לאתר היחיד שצריכים כל מי שמחפשים מתכונים בעברית, ואחרי שעזרה לעשרות אנשים עם הבלוגים והאתרים שלהם, רחלי סוף סוף מציגה היום אתר שהוא כולו שלה: Krutit. עם עיצוב בדיוק כמו שהיא רוצה ועם כל המתכונים המעולים שלה, שקשה לי לספר במילים עד כמה הם טעימים ותמיד תמיד עובדים. אז לכו לבדוק את כל המתכונים החדשים שמחכים לכם שם, והנה גם הגרסא הצמחונית למוקפץ בבאגט, שהיא הכינה.

אצלי תמצאו את הגרסה עם העוף, וגם גרסא פשוטה לרוטב השום הנצחי ההוא.

רכיבים (2 כריכים גדולים)

באגט שלם או שתי לחמניות באגט

300 גרם חזה עוף (אפשר גם פרגיות)

1 פלפל אדום

1/2 סלסלת פטריות

1/4 כרוב לבן

2 גזרים

1/2 קופסת שימורים של תירס גמדי

חופן נבטים (לא חובה)

3 כפות סויה

1 כף טריאקי

2 כפות רוטב צ'ילי מתוק

1/2 כפית שמן שומשום

2-3 בצלים ירוקים

כמה עלי חסה להגשה

לרוטב שום:

5 כפות מיונז

3 שיני שום (אפשר גם יותר

1 כף שמן זית

הכנה

שוטפים היטב את חזה העוף וחותכים לקוביות בגודל של כ-1.5 ס"מ.

שוטפים היטב את הירקות וחותכים את הגזר, הפלפל והכרוב לרצועות דקות ובערך שוות בגודלן.

פורסים את הפטריות לפרוסות.

מרוקנים את נוזלי קופסת התירס, וחותכים אותו לקוביות.

מחממים מעט שמן (לא זית) במחבת, ומטגנים את קוביות העוף. לא מערבבים אותן יותר מדי, ונותנים להן להיצרב היטב מבחוץ. אין צורך לבשל עד הסוף, הן עוד יתבשלו עם כל הירקות. רק צורבים מעט ומוציאים מהמחבת, נזהרים לא לייבש מדי את העוף.

למחבת הריקה מוסיפים עוד מעט שמן ומתחילים לטגן את רצועות הגזר והפלפל. אחרי 2-3 דקות מוסיפים את הפטריות ומטגנים עוד 2-3 דקות.

מוסיפים את רצועות הכרוב (זה ייראה כמו המון כרוב, את די מהר הוא יאבד את כל הנפח שלו). מטגנים הכל יחד דקה או שתיים אחרי שהכרוב איבד את הנפח, ומוסיפים את התירס הגמדי. מטגנים עוד דקה.

מחזירים את העוף למחבת ומוסיפים את כל הנוזלים (סויה, טריאקי, צ'ילי ושמן שומשום). מוסיפים גם את הנבטים. מערבבים היטב וטועמים. מוסיפים מעט מלח ופלפל לפי הטעם ומבשלים עוד 2-3 דקות עד שהירקות סופגים את הרוטב והעוף ממשיך להתבשל.

בזמן הזה מכינים את רוטב השום: כותשים את שיני השום, מוסיפים למיונז יחד עם שמן הזית ומערבבים היטב עד שאחיד.

מכבים את האש, קוצצים את הבצל הירוק ומוסיפים למוקפץ.

פורסים את הבאגט, מרפדים את תחתיתו בעלי חסה, "מעמיסים" אותו במוקפץ ומפזרים מעל את רוטב השום. אוכלים מיד ונזהרים לא להתלכלך יותר מדי.