לונדון בייבי – המלצות טעימות לבירה הבריטית – חלק ב'

בחלק א' של ההמלצות שלי התמקקדי במסעדות, הפעם נתמקד בשווקי אוכל ובמקומות לאכול בהם מאפים ודברים מתוקים. כמו קודם, השמות של המקומות הם לינק לאתר האינטרנט שלהם או לעמוד הפייסבוק, אם יש כזה.

מוכנים? קחו אוויר ונתחיל עם שווקי האוכל השווים. קחו בחשבון שיש בעיר עוד המון שווקים שלא הספקתי לבקר בהם, ונראה שכמעט בכל אחד מהם יש דוכני אוכל מעניינים, אז שווה לנסות לחפש עוד כמה, אם יש לכם זמן.

Borough Market

אני חושב שאין מי שמבקר בעיר הזו ולא שמע על שוק בורו או מתכנן לבקר בו, אבל בכל זאת אי אפשר לעשות רשימת המלצות לעיר בלי לכלול אותו. השוק הענק הזה הוא כולו חגיגה של אוכל, בין אם דוכני אוכל מוכן שמכינים אוכל מכל העולם, ובין אם דוכנים של חומרי גלם, פירות, ירקות, גבינות, נקניקים, תבלינים ומה לא?

קשה להמליץ על משהו ספציפי לאכול פה, כי באמת מדובר בעשרות דוכנים מוצלחים, אבל אל תפספסו את הסופגניות הכי טעימות בעולם בדוכן הקטן של מאפיית Bread Ahead, את חנות התבלינים הגדולה שנמצאת ממש קרוב לדוכן הסופגניות ואפשר למצוא בה כל תבלין ואבקה אפשריים בעולם, את הדוכן שמוכר ביצה סקוטית מטוגנת עם צ'יפס בטטה ממכר, את דוכן pieminister שמוכר פאיים במילויים בשרים שונים שלקחנו לחדר לארוחת ערב והיו מצוינים ועוד ועוד… שימו לב שאתם באמת מבקרים בכל השוק, שמחולק לכמה רחובות, כי קל מאוד לראות רק חלק קטן ממנו ולחשוב ש"זה הכל?". הוא פתוח כל יום, אבל בסופי שבוע יש את המבחר הכי גדול של דוכנים.

dinerama

שוק אוכל קטן ומקורה (אז הוא יכול להיות פתרון מעולה לערב גשום) בשכונת שורדיץ'. קחו בחשבון שהוא עמוס בצעירים מקומיים ורועש בטירוף (באמת. בחיים לא שמעתי זמזום כל כך חזק של עשרות אנשים מדברים מסביבי). אין פה כמות מטורפת של דוכנים, אבל האוכל טעים מאוד.

כיסוני חזיר וכיסונים צמחוניים, Dinerama

אכלנו כיסונים סיניים מצוינים, עוף תאילנדי מטוגן ופיקנטי, לחמניות באו ממולאות בחזיר ובעוף חריף, בשר צלעות מעושן ושרימפ אחד ענק במיוחד ברוטב של פלפל סצ'ואן עם צ'יפס ששווה הגעה רק בפני עצמו.

שרימפ ברוטב סצ'ואן, Dinerama

יש גם דוכן בירות ובר קוקטיילים, כך שגם אלכוהול לא חסר פה. זה אולי לא שוק אותנטי או גדול במיוחד, אבל אחלה מקום לבלות בו ערב של אוכל ואלכוהול בין קהל שבו היינו היחידים שעברו את גיל 30. לחברה שמפעילה אותו יש עוד כמה שווקים כאלה ברחבי העיר, אז שווה לבדוק באתר שלהם

Dinerama. 19 great eastern st.

Portobello Road Market

השוק הזה הוא לא שוק אוכל בעיקרו, אבל הוא לגמרי שווה ביקור אם אתם חובבי עתיקות ושטויות לבית. הוא מאוד מאוד עמוס וקצת קשה ללכת בו בנוחות, אז אם קשה לכם עם צפיפות אטומית, אולי לא כדאי להגיע. חוץ מהמון חנויות ודוכנים מגניבים, יש בו גם סניף גדול של Poundland, חנות שמוכרת הכל בפאונד אחד ורוב המוצרים שלה לא ממש שווים משהו, אבל אם אתם צריכים שוקולדים וממתקים למשרד או לחברים, זה אחלה מקום לעצור בו.

Bath Bun בשוק פורטובלו

החלק התחתון של השוק כולל המון דוכני אוכל, אבל לא היינו ממש רעבים כשביקרנו בו. כן קנינו לנו פירות יער טעימים לנשנוש ובדוכן אחד של אשה מבוגרת ומקסימה קנינו לחמניה מתוקה ואוורירית עם צימוקים שנקראית Bath bun שהיתה כיפית וביתית במיוחד. השוק סגור בימי ראשון, ובימים שני-חמישי הוא בתפוסה חלקית בלבד, אז הכי שווה לבקר בו בימי שישי או שבת.

Broadway market

שוק ברודווי הוא שוק קטן למדי, אבל אם אתם חובבי אוכל מכל סוג שהוא, אתם חייבים לעצמכם ביקור כאן. יש המון דוכני אוכל מכל העולם, והמבחר באמת מסחרר. היו המון דוכנים שרציתי לנסות, אבל בסוף הקיבולת הכריעה.

כיסונים מטוגנים-מאודים בשוק ברודווי

הנה הדברים שניסינו ואסור להחמיץ: במרכז השוק יש מין התפצלות קטנה שתמצאו בה כמה דוכני אוכל קטנים. הדוכן הרחוק ביותר מוכר כיסונים אסייתים מעולים ממש. אכלנו כיסוני חזיר מאודים ומטוגנים בצד אחד עם המון בשר עסיסי ומרק רותח בפנים וכיסוני שרימפס ברוטב צ'ילי חריף. בדוכן ליד מכינים כריכים עם ברווז קונפי מושלם, שמתחרה בקלות על תואר הדבר הכי טעים שאכלנו בטיול. הכריך כולל רצועות של בשר ברווז, חלקן רכות וחלקן פריכות מטיגון, צ'אטני פיקנדי, חרדל, גבינה לבחירה והכל בלחמניית בריוש שמנמנה. כריך מושלם וסותם עורקים.

כריך ברווז קונפי בשוק ברודווי

אכלנו גם כריך באן מי ויאטנמי טעים, ועוד כריך עם חזיר צלוי עסיסי וטעים. בתחתית השוק יש מוסד אוכל בריטי ותיק שנקרא F. Cooke Pie & Mash.  שכבר 100 שנים מכין את אותן שתי מנות של פאי בשר ושל צלופחים בג'לי (כן, כן). ביקרנו בו בעקבות המלצה של אנטוני בורדיין, ולמרות שמדובר במקום עם קסם מיוחד שמזכיר חדרי אוכל עתיקים מתקופות הצנע, המנה שאכלנו פה של פאי בשר עם פירה ורוטב ירקרק היתה אמנם זולה במיוחד (פחות מ-3 פאונד) אבל גם די חסרת טעם והזכירה לנו למה פעם האוכל הבריטי היה נחשב לנוראי. העיפו מבט פנימה בשביל הקטע, אבל תחסכו את המקום בבטן. השוק פתוח רק בימי שבת עד 17:00. שווה לתכנן את הלו"ז שלכם כך שתגיעו לפה רעבים באיזור הצהריים.

Camden Market

גם השוק הזה, כמו בורו מרקט, מתפרס על פני כמה רחובות וחללים וקל לפספס חלקים ממנו. הוא מתחיל בתור שוק עם כמה דוכני אוכל קטנים והמון דוכני בגדים ותיקים, אבל בהמשך שלו, בחלק שצמוד לנהר, ממוקם אזור שכולו דוכני אוכל מעניינים הרבה יותר מאלו שבכניסה. כמו בשאר השווקים, ניסינו לאכול מכמה שיותר דוכנים, כדי לנסות כמה שיותר מגוון של דברים.

סלט ויאטנמי בקמדן מרקט

אכלנו פה סלט ויאטנמי עם עוף ואטריות אורז שהיה מרענן וטעים. פיצה מצוינת עם בצק דק ופריך, מנה מושחתת בטירוף של מק אנד צ'יז בדוכן שכולו המון גרסאות למנה המנחמת הזו.

כריך בשר מפורק, שוק קמדן

היה גם כריך צרפתי עמוס בבשר בקר מפורק וגבינת רקלט, שקשה לתאר עד כמה טעים הוא היה (רצינו עוד אחד ממנו אבל הדוכן כבר נסגר) וגם המבורגר הודי וחריף במיוחד שכלל קציצה מבשר כבש, לביבת בצל פריכה וצ'יפס בצד עם רוטב יוגורט ומנגו. בוער, אבל טעים בטירוף.

המבורגר הודי בקמדן מרקט

השוק פתוח בכל ימות השבוע וגם בחגים, אז שווה לבקר בו בימים שבהם שווקים אחרים סגורים או פחות פעילים. יש בו מעל 60 דוכני אוכל, אז קחו בחשבון שאף פעם אי אפשר באמת להצליח לאכול הכל.

Japan Center

נכון, לא מדובר באמת בשוק, אלא בחנות גדולה, אבל כזו שהיא גן עדן אמיתי לכל מי שחובב אוכל יפני. הם היו ממוקמים ממש עד לא מזמן בכיכר פיקדילי, ועברו לקרבת מקום (במיקום המקומי נשארה חנות סושי וכלי קרמיקה). קחו בחשבון שמדובר במקום לא זול בעליל, אבל תמצאו בו כמעט כל מאכל או ממתק יפני שחלמתם עליו. יש להם פה מאפייה פנימית שאפשר למצוא בה לחמים יפנים כמו למשל "לחם מלון" מתוק או לחמניית קארי (זו שאכלתי ב-Wa cafe שמוזכרת בהמשך היתה יותר טעימה) ומקררים שלמים מלאים באוכל יפני מוכן כמו סלטים, מרקים, אטריות וקארי.

"לחם מלון" יפני ממולא שעועית ממותקת

אחרי האוכל המוכן יש המוני מדפים עם חטיפים, ממתקים, משקאות, ממרחים, אטריות ורטבים יפניים, כולל כמה סוגים של קיט קאט בטעמים, ממתקי מאצ'ה ומרקי ראמן מוכנים שאפשר לקחת הביתה והאיכות שלהם מפתיעה ממש. קחו בחשבון שלא מדובר בחנות זולה ואפשר לצאת מפה בנזק רציני, אבל בחיי שזה שווה את זה.

New Loon Moon וגם SeeWoo

שני סופרמרקטים אסייתים ענקיים (הראשון מתפרש על פני 4 קומות) בצ'יינה טאון, שתוכלו למצוא בהם כל מוצר אסייתי העולה על רוחכם, וכאלה שבחיים לא חשבתם שיכולים להיות קיימים. המגוון עצום, וכדאי לכם להגיע אם איזו רשימה קטנה של דברים שחסרים לכם במטבח או שתמיד רציתם לנסות, אחרת קל מאוד ללכת לאיבוד ולא למצוא כלום.

Hardy's Original Sweetshop

עוד מקום שהוא לא ממש שוק, אבל שווה לבקר בו. באיזור פיקדילי יש חנות ממתקים עצומה שנקראית World of Sweets והיא שווה ביקור בפני עצמה, ולו רק כדי להתפעל מהמבחר העצום שיש בה, ואז גם להתפעל מהמחירים המוגזמים שבה. אם אתם מכורי ממתקים, אני מציע לכם לבקר קודם באחד מהמוני הסניפים של רשת Hardy's.

חנות ממתקים של Hardy's

החנויות האלה אמנם קטנות יותר, אבל כל מה שמצאתי בהן היה משמעותית זול יותר מאשר בחנות הענק ההיא, לפעמים עד כדי חצי מחיר. אם לא הצלחתם למצוא פה משהו שרציתם, אולי בכל זאת שווה לקנות אותו בחנות הממתקים הגדולה, אבל באמת שהם מצליחים לדחוס המון ממתקים לסניפים הקטנים שלהם, שפזורים בכל העיר.

ואם כבר אנחנו בענייני מתוקים, הנה כל המקומות המתוקים שביקרתי בהם:

LADURÉE

הסניף הלונדוני של הפטיסרי הצרפתי הזה הוא הסיבה היחידה בערך לבקר ב"שוק" Covent Garde שהוא לא ממש שוק, אלא אוסף של חנויות די משעממות במתחם מקורה. אם אתם חובבי מומינים אז יש שם גם חנות חמודה שכולה מוצרי מומינים, אבל לא הרבה יותר מזה.

קינוח פיסטוק ב-LADURÉE

אכלתי פה מקרונים, שהם גאוות המקום ובהחלט היו מצוינים, וגם קינוח פחזניות עם קרם פיסטוק וקצפת פיסטוק שהיה מושלם והוא טעימת חובה לכל חובבי הקרם הירוק הזה.

LADURÉE. 1 The Market St. Covent Garden

L'ETO CAFFE

רשת של בתי קפה קטנים וחמודים שפזורים ברחבי העיר (אני ביקרתי בסניף סוהו שלהם). בכניסה מחכה תצוגה ענקית של עוגות, עוגיות וקינוחים אישיים מהמון סוגים.

חלק קטן מהקינוחים ב-L'ETO CAFFE

כל מה שאכלנו פה היה טעים, כולל גם משקה לאטה מאצ'ה מצוין ולא מתוק מדי. הקינוחים עולים בסביבות ה-5 פאונד לאחד, והמשקאות בסביבות 2-3 פאונד.

WA cafe

בית קפה יפני ושווה בטירוף, שנמצא מחוץ למרכז העיר, אבל לגמרי שווה את הנסיעה באורך 15 דקות ברכבת התחתית אליו (וגם את התוספת של הפאונד האחד לכרטיס האויסטר שלכם, כי הוא נמצא ב-ZONE 3, אבל במרחק של דקה הליכה מתחנת Ealing Broadway). זה נשמע אולי כמו קצת טרחה, אבל באמת שמדובר במקום ששווה ביקור, ביחוד אם אתם כמוני, חובבי יפן.

WA cafe

עיקר העניינים פה הוא הויטרינה שמלאה בקינוחים שמזכירים פטיסרי צרפתי מושקע, אבל מכילים ברובם המון מרכיבים יפנים כמו תה ירוק, שומשום שחור או ממרח שעועית מתוק, והבחירה מאוד קשה. אבל לפני המתוק אל תפספסו את הקארי-באן, סוג של שילוב בין סופגניה ללחמניה, פריכה מאוד, וממולאת בקארי יפני עם בשר. קשה לתאר עד כמה המאכל הפשוט לכאורה הזו טעים. אחריו אכלתי שלישיית פחזניות הורסת ושתית מאצ'ה ללא חלב שהיה חזק ומריר כראוי. אל תפספסו.

WA cafe. 32 Haven Green

Bake 麵包屋

כמו שכבר כתבתי כבר בחלק א', צ'יינה טאון הקטנה של לונדון מפוצצת במלכודות תיירים ובאוכל "סיני" של שנות ה-80, וצריך מאוד להיזהר כשבוחרים איפה לאכול בה. המאפייה הקטנה הזו, שנמצאת ממש ליד הכניסה לצ'יינה טאון שליד חנות ה-M&M הגדולה ומול התור הגדול של ה-Bubble Waffle (מיותר לגמרי. סתם וופל בלגי שמצטלם יפה לאינסטגרם ולא שווה את התור) נראית ממש פושטית ולא מעניינת, והיא באמת מאוד פשוטה, אבל חובבי הקוריוזים האסייתים יעופו עליה.

טאי-יקי ב-Bake

החל מטאי-יקי, מעין קרפ פריך בצורת דג במילויים מתוקים כמו נוטלה או מחית שעועית מתוקה (ויש גם גרסה שלו עם גלידה), דרך טארט ביצים מהונג קונג,  לחמנייות במלויים שונים (זו עם החזיר ושבבי החזיר הפריכים מלמעלה מצוינת) ועד באנים מסוגים שונים. הכל זול מאוד ובשירות עצמי, אז כיף לנסות כמה דברים, או לנשנש משהו בכל פעם שעוברים במיקום הדי מרכזי הזה.

Bake. 9 Wardour st.

Dominique Ansel Bakery London

המאפייה של דומיניק אנסל בניו יורק היא זו שהמציאה את הקרונאט המפורסם, ועוד כמה מאפים שווים, ויש לה גם סניף די חדש בלונדון. קראתי על המון תורים ועל מוצרים שאוזלים די מוקדם, אבל אנחנו הגענו בסביבות 11 בבוקר, לא היה תור בכלל, והכל היה במלאי. לא יודע אם סתם התמזל מזלנו או שהתורים כבר שככו. בכל חודש יש פה קרונאט בטעם אחר, וכשביקרנו זה היה קרונאט במילוי קרם אפרסקים וציפוי של קרם סמבוק, שהיה טעים, אבל בחיי ששאר הדברים שאכלנו פה היו טעימים אפילו יותר.

חלק מהויטרינה בדומיניק אנסל

אכלנו קינוח מגניב של מרשמלו שרוף ממולא בשוקולד וגלידה על מקל, קינוח של פחזניות במילוי קרם קסיס וקרם סיגליות שעוצב כמו גברת מגונדרת והיה מעולה ומאפה שמרים קואין אמן שהיה פריך וחמאתי ומושחת. יש גם מאפים מלוחים מגניבים שמהם לא ניסינו. שמעתי מכמה חברים שהם דווקא התאכזבו ממה שאכלו פה, אבל לנו היתה הצלחה גדולה.

Dominique Ansel Bakery London. 17-21 Elizabeth st.

Maitre Choux

קצת קשה להאמין שהמקום המדהים הזה מתחבא בתוך איזור בעיר שהוא לא ממש מתויר, אבל בזמן כתיבת הפוסט קראתי בעמוד הפייסבוק שלהם שהם פותחים סניף נוסף בסוהו, אז שווה לבדוק אם הוא כבר נפתח בזמן הביקור שלכם בעיר. גם אם לא, ואתם במקרה מתים על אקלרים, אל תוותרו על המקום הקטן הזה. מוכרים פה אך ורק אקלרים, אבל וואו, הם מדהימים! (שבועיים אחרי הביקור השני בלונדון ביקרתי בפריז והם לא נפלו בהרבה מהאקלרים הכי טובים שאכלתי שם).

Maitre Choux

טעמנו אקלייר לימון עז טעם ומצוין ממש ואקלר פטל שהחלק העליון שלו הוא מקרון, שהיה נהדר גם הוא. אם לוקחים אותם בישיבה הם גם מגיעים עם פחזניות קטנות ואווריריות בתור פינוק קטן. הכי פריז שיש בלונדון.

תעשו חיים, תאכל המון, ואל תשכחו לבקר בחלק א' של המדריך. וכמו תמיד, אני אשמח לשמוע אם השתמשם בהמלצות ונהנתם, וגם אם ממש לא נהנתם, זה חשוב לא פחות.

לונדון, בייבי: המלצות טעימות לבירה הבריטית, חלק א'

לא אלאה אתכם בסיבות בגללן כבר 8 חודשים (וואו!) לא עלה שום פוסט לבלוג. אבל הנה, הוא חוזר לאט לאט לעצמו. בשנה האחרונה טסתי פעמיים ללונדון, פעם אחת עם המשפחה ופעם שניה מהעבודה (שגם אותה הארכתי בכמה ימים). בשני הטיולים האלו אכלתי המון, באמת המון, וגיליתי באמת עד כמה אני אוהב את העיר הזו, שיש בה באמת הכל, ולמרות התדמית היקרה והקרירה שלה, היא בעצם די זולה יחסית לארץ, והאנשים הרבה הרבה יותר נחמדים ממה שנדמה. בשני הביקורים ניסיתי לשמור על תקציב לא מוגזם, אבל בכל זאת לא לאכול אוכל מהיר או משעמם מדי, וקל נורא לאכול טוב ובזול יחסית בעיר הזו.

העיר גם עמוסה בהמוני שווקים, כל אחד שונה מהשני, ובכל אלו שביקרתי היה אוכל מצוין ומעניין, אז אם אתם חובבי אוכל (ואתם כנראה כן, אם אתם כאן), קחו לעצמכם זמן לבקר לפחות בשניים או שלושה מהם. בזכות החיבה הרבה שלי לאוכל אסייתי, תמצאו שרוב ההמלצות שלי קשורות לאוכל שמגיע משם, אבל לא רק.

אז הנה חלק א' של המדריך, שכולל את המסעדות שאכלתי בהן. החלק השני שיעלה בימים הקרובים יכלול שווקי אוכל שווים ומקומות לקנות בהם דברים שקשורים באוכל, וגם מקומות לאכול בהם דברים מתוקים וטעימים במיוחד.

חלק ב' נמצא כאן.

(השמות של המקומות הם לינקים לאתרים או לעמודי הפייסבוק שלהם).

Koya Bar

בר האוכל היפני הזה כל כך טעים, שהוא בין המקומות היחידים שאכלתי בהם בשני הביקורים שלי בעיר. זו בעצם מסעדה קטנה, עם מקומות רק לאורך בר ארוך, שמרגישה ממש כמו מקום אינטימי ביפן ומתמחה בו באטריות אודון מסוגים שונים.

אודון עם שרימפ בטמפורה

מדובר באטריות עבות ובשרניות שמכינים פה לבד, והתפריט מחולק לכמה חלקים, על פי סוג המנה: אטריות קרות, מרקים חמים עם האטריות בפנים, אטריות קרות שמגיעות עם מרק חם בצד ועוד… בכל גרסה כזו יש המון סוגים, עם בשר, עם ירקות, עם טופו או עם פירות ים. הטעמים של האוכל כולו מאוד עדינים, וכל המנות שיצא לי לטעום פה היו נהדרות. מי שלא אוהב אודון ימצא גם כמה מנות של אטריות עם ברווז, ויש גם כמה מנות ראשונות מעניינות כמו למשל גרסה יפנית של פיש אנד צ'יפס, עם דג בטמפורה ממש עדינה וצ'יפס דק משורש טארו.

"פיש אנד צ'יפס" יפני

לא יקר פה, ואפשר בקלות לסגור ארוחה בפחות מ-20 פאונד לאדם.

Koya Bar, 50 Firth st, Soho

Dishoom

דישום היא רשת של כמה מסעדות הודיות, אבל כאלו שלא יזכירו לכם שום מסעדה הודית שאתם מכירים. דמיינו עיצוב ואווירה שהם איפשהו בין הבראסרי להוטל מונטיפיורי, וזהו בעצם הרעיון, רק עם אוכל הודי מצוין.

תבשיל שרימפס מדרום הודו ב-dishoom

התפריטים די זהים בכל הסניפים, למעט 2 או 3 מנות מיוחדות בכל אחד מהם, ואם אתם מחפשים אוכל הודי טעים אבל עם אווירה של מסעדה לבילוי (וגם מחירים לא ממש זולים, אם כי עדיין סבירים, בסיבות 20-25 פאונד לאדם אם לא משתוללים), זה בדיוק המקום בשבילכם. הלוואי שהיה לנו בארץ משהו כזה.

Bone Daddies

אני מת על ראמן. זו מנה שאני יכול לאכול בכל יום, באמת. בלונדון ביקרתי בשני מקדשי ראמן מקומיים, ושניהם היו מצוינים. Bone Daddies היו הראשונים, והם מקום קצת יותר קז'ואל מ-Shoryu שיופיעו בהמשך. התפריט פה די קטן וכולל כמה סוגים של ראמן ועוד מבחר מאוד קטן של מנות ראשונות. בחלק מהסניפים של גם קערות פוקה ומנות נוספות, אבל לא בכולם.

ראמן חזיר עם סרטן רך שריון ב-Bone Daddies

חלק גדול מהראמנים פה חריף, וכשהם אומרים חריף הם באמת מתכוונים לזה. יש על השולחנות גם סינרים, כדי לעזור לכם לא להתלכלך מכל השפריצים, ואפשר להוסיף למרק המון תוספות שוות כמו סרטן רך שריון שלם, פתיתים פריכים מעור של עוף ועוד המון דברים. טעים וזול! (10 -13 פאונד לקערת ראמן).

Dumplings Legends

צ'יינה טאון של לונדון קטנה למדי, בטח יחסית לצ'יינה טאון בערים אחרות וגדולות, אבל היא מלאה בהמון מסעדות, רובן נראות כמו מלכודות תיירים. במסעדה הזו מכינים המון סוגים של דים סאם (אבל שימו לב שבשעות הערב לפעמים אין להם את כל הסוגים, עדיף להגיע בצהריים) ויש גם תפריט ענק ממש של מנות סיניות שאפשר ללכת בו לאיבוד בקלות.

מיקס דים סאם ב-Dumplings Legend

הדים סאם מצוינים (רק תיזהרו לא להזמין יותר מדי), וגם כיף להסתכל על החנות הגדול במטבח בכניסה למסעדה שבה הם מכינים אותם, אבל קחו בחשבון שהשירות די גרוע, לא סבלני במיוחד, וגם לא ממש יעזרו לכם לבחור מנות. אבל האוכל הטעים והלא יקר שווה את זה.

Dumplings Legend. 15 Gerrard st

The Barbary

אני בדרך כלל טוען שדי מטופש לנסוע לחו"ל ולאכול אוכל ישראלי, אבל נראה לי שקשה מאוד לבקר בלונדון בלי לעבור באחד משני המקומות של אסף גרניט ואורי נבון. פאלומר היא המסעדה המפוארת יותר, אבל היא גם די יקרה ומאוד דומה למחניודה. ברברי, החדשה והקטנה יותר (שגם זכתה ממש בחודש שעבר בתואר המסעדה הכי טובה בלונדון בדירוג השנתי של טיים אאוט לונדון) היא מקום שבכל זאת שווה ביקור אם מתחשק לכם ערב אחד קצת כמו בבית.

עראייס ב-Barbary

המסעדה היא בעצם בר גדול בצורת ח' שמקיף את המטבח הפתוח שבו צולים בו פיתות, קבבים, עראייס מצוין ועוד אוכל שאולי לא יפתיע וותיקי "מסעדות שוק" ישראליות, אבל הוא מבוצע מצוין והאווירה השמחה והכיפית בהחלט תזכיר לכם למה מסעדות מקומיות הן בעצם כזה להיט.

The barbary. 16 Neal's Yard

Royal China Bakers Street

עוד מסעדה סינית עם דים סאם מעולה. השירות פה הרבה יותר טוב מאשר ב-Dumplings Legend, וגם האווירה יותר "מסעדתית", אבל גם המחירים גבוהים יותר. כל מה שאכלנו פה בגזרת הכיסונים היה מעולה, כולל כיסוני צ'אנג פאן חלקלקים ומין "עוגות" משורש דייקון עם בשר טחון.

דים סאם ב-Royal china

דווקא מנה שהזמנו של ברווז ונודלס היתה טעימה פחות, עם רוטב מאוד צמיגי ודי דל בטעם. לקינוח, אל תוותרו על כדורי הבצק ממולאים בשומשום שחור. הם היו לוהטים מחום, פריכים ופשוט מצוינים. סמוך למסעדה שוכנת המסעדה האחות Royal China Club שהיא מפוארת ומפונפנת עוד אפילו יותר, אם אתם בקטע.

Royal China Bakers Street. 24-26 Baker St

Pitt Cue

בעיקרון Pitt Cue היא מסעדת בשר, אבל ממש לא כזו שגרתית כמו שאתם מדמיינים. נסו לחשוב על גרסה היפסטרית (בעצם יותר היפסטרית) של פונדק דה לוקס, עם שירות ועיצוב יותר מוקפדים, ואולי תהיו קרובים יותר. השף של המסעדה נחשב לאחד המומחים הגדולים בעיר לבשר חזיר, ומגדלים במיוחד עבור המסעדה חזירים מצטיינים במיוחד.

הלחם המושלם של Pitt Cue

האוכל פה באמת נהדר. זה התחיל במנת לחם שהיא חובה, שכללה לחם מצוין שמרוח במוח עצם מתובל והגיע עם חמאה שמכינים פה לבד עם שומן חזיר. גם כל מנות הבשר שהזמנו פה היו נהדרות, גם אלו מהחזיר (כולל מנת לחי חזיר לא פוטוגנית אבל מושלמת) וגם אלו מהבקר.

שייטל עם בצל צרוב

קחו בחשבון שהמנות פה לא גדולות, וגם לא כוללות תוספות (שצריך להזמין בנפרד, ואל תוותרו על הכרוב הצלוי עם פירורי הלחם), אבל יחסית לאיכות של הבשר, מחיר ממוצע של 30 פאונד לאדם הוא עדיין סביר מאוד.

Pitt Cue, 1 The Avenue, Devonshire square

Yauacha

יאוצ'ה היא מסעדה סינית עם כוכב מישלן אחד, ובערב די יקר לאכול בה, אבל בצהריים יש להם דיל סופר משתלם של ארוחת טעימות דים סאם ב-30 פאונד לזוג. לא צריך לחלוק מנות, וכל אחד מקבל שמונה סוגים של דים סאם עדינים וטעימים (הצ'אנג פאן במילוי הפריך טעים במיוחד, תשמרו אותו לביס האחרון!), וקנקן תה סיני.

צ'אנג פאן מושלם עם שרימפס ובצק טופו מטוגן ב- Yauacha

לא תצאו מפה מפוצצים במיוחד, אבל בתור ארוחת צהריים לא יקרה, מדובר בחוויה שווה ממש. יש פה גם קינוחים מושלמים ביופיים, אבל השניים שטעמנו היו הרבה יותר יפים מטעימים. בשבת בצהריים יש ארוחה שווה ומושקעת הרבה יותר (וגם יקרה הרבה יותר, 52 פאונד לאדם), שכוללת הרבה יותר סוגים של דים סאם, מנות עיקריות, קינוח וגם יין וקוקטיילים לפתיחה ולקינוח. יש למסעדה שני סניפים, אחד במרכז העיר ואחד בסוהו.

Yauacha. 15-17 Broadwick st. Broadgate Circle

Honest Burgers

אם כבר לאכול ברשת, אז לפחות באחת שווה כמו Honest. זו רשת של המבורגריות קטנות, עם צוות צעיר והיפסטרי ומנות המבורגרים מושחתות וטעימות.

המבורגרים ב-Honest Burgers

יש פה בחירה בין כמה סוגי המבורגרים על פי התוספות שמגיעות עליהם, צ'יפס, טבעות בצל, ולא הרבה יותר. ההמבורגרים מצוינים, לא יקרים, ויסגרו לכם מצוין ארוחה שלא בא לכם להשקיע בה יותר מדי.

Shoryu ramen

עוד מסעדת ראמן מצוינת שיש לה המון סניפים ברחבי העיר, כולל אחד שנמצא ממש קרוב לפיקדילי ולכל התיאטרות באזור ופתוח עד מאוחר יחסית, אז שווה ללכת אליו אחרי ביקור בתיאטרון (אל תפספסו את The Book Of Mormon המושלמת שראיתי פעמיים מרוב שאהבתי אותה).

ראמן חזיר ב-Shoryu ramen

הראמן פה עשיר וכבד יותר מזה של Bone Daddies וגם לא כולל המון תוספות משוגעות, אבל כל פרט ופרט בו היה מושלם. החל מהציר הסמיך, דרך הבשר העסיסי ועד הביצה הקצת רכה. נשבע שהייתי מוכן לאכול אותו כל יום.

לחלק ב' של המדריך לחצו כאן. וכמו תמיד, אני אשמח לשמוע אם השתמשם בהמלצות ונהנתם, וגם אם ממש לא נהנתם, זה חשוב לא פחות.

ברלין – כמה טעימה את! חלק א'

*אזהרת מסע מראש: יצא לי פוסט ארוך למדי, אז הוא חולק לשניים, גם הם לא ממש קצרים… אני מקווה שלמי שמתעניין או עומד לבקר בעיר תהיה סבלנות לקרוא אותו והוא באמת יעזור, או לפחות אפשר יהיה קצת להנות מהתמונות.

(לינק לחלק ב')

אחד הדברים שאני הכי אוהב בטיולים לחו"ל הוא ההכנות שלפני. אין לי באמת מושג למה, אבל אני מאוד נהנה לשבת מול האינטרנט, לחקור אתרים ופוסטים של אנשים אחרים, להכין לי רשימת המלצות למקומות מעניינים, אתרים לבקר בהם, וכמובן גם המון מקומות טעימים לאכול בהם. אני מכין לי רשימה ארוכה של מקומות, תוך כדי ידיעה שלא אבקר בכולם, אבל בשביל שתהיה לי אופציה קרובה בכל מקום בעיר שבו אהיה ואחפש מה לאכול.

ברלין

אולי הכיף של זה נובע בעצם מזה שככה הטיול מתחיל עוד הרבה לפני שבאמת עולים על המטוס, ואני כבר קצת מרגיש חצי בחו"ל עם כל הקריאה על המקומות השונים, ואולי זה סתם בגלל שאני אוהב לקרוא על חוויות של אנשים אחרים, ולראות איך הם חוו את העיר או המקום שאליו אני מתכוון לנסוע.

הנסיעה הזו לברלין הגיעה אחרי הרבה זמן שלא יצאתי לחופשה בחו"ל (בעיקר מסיבות עבודה ותקציב), וכנראה בגלל זה עשיתי עבורה הרבה יותר תחקיר ממה שאני עושה בדרך כלל (וגם זה לא מעט בכלל). אני מודה שרוב התחקיר שלי היה על אוכל ומסעדות, אבל גם לא מעט על מקומות מעניינים לבקר בהם.

במקום להודות בכל המלצה למי שהמליץ עליה, מה שיהפוך את הפוסט למסורבל במיוחד, אני פשוט אפנה אתכם לפוסטים המוצלחים של החברים עליהם התבססתי, וככה תוכלו להרכיב גם אתם רשימת המלצות מקיפה לטיול שלכם, בתקווה שאתם נהנים מכל המחקר הזה כמוני.

ברלין

הפוסט הזה של טוניס שולחן הוא טרי יחסית, מטיול שמתן והינשוף עשו ממש לפני שלושה חודשים, וגם הפוסט של שביתה איטלקית נכתב ממש באותו זמן וכולל כמה המלצות טריות, כולל המלצות ספציפיות של הצדיקה, שאני סומך עליה בעיניים עצומות 🙂 הפוסט של שאלוטס בעיר הגדולה ענייני ומועיל עד מאוד, בפוסט של עוגיו.נט יש לא מעט המלצות שוות, ולבסוף, צמד הפוסטים של טל, שאחד מהם חשוב במיוחד אם אתם חובבי קפה טוב, שקשה למצוא בעיר הזו. חוץ מהפוסטים בבלוגים, תודה לרוני, דביר, אורלי, יערה, סיוון ועוד כל מי שעזר וייעץ לי, אתם נהדרים!

תוך כדי הטיול מצאתי גם את הבלוג המקומי הזה, באנגלית, שאפשר למצוא בו מידע וביקורות על רוב המסעדות בעיר. יש לו גם רשימה של המסעדות המומלצות בכל קטגוריה, ומפה אינטראקטיבית של העיר עם כל המסעדות שהוא כתב עליהן (שלמרבה הצער לא עובדת בטלפונים ניידים, אז אי אפשר להשתמש בה בזמן אמת כשמחפשים משהו קרוב).

P1220370_post (Custom) (2)

מבחינת אתרים, מוזיאונים ומקומות לראות, אני אצמצם בהמלצות, גם מכיוון שבכל זאת מדובר בבלוג אוכל, אבל בעיקר כי רוב ההמלצות בכל אתרי הטיולים מכסות את כל המקומות המעניינים, ואין הרבה מה לחדש. אני כן אמליץ לקחת איזה סיור או שניים בעיר, אותם קל עד מאוד לאתר ולמצוא, והם יעזרו לכם להכיר קצת את שכונות העיר, האתרים שלה, ואיך הכל מתחבר יחד. כן, מדובר במשהו תיירותי נורא, אבל לעזאזל, אנחנו באמת תיירים ולפעמים זה חלק מהכיף. אנחנו לקחנו סיור אחד משער ברנדנבורג (פשוט הגענו והצטרפנו לאחד מהסיורים הרבים שיוצאים משם) שעבר דרך רוב אתרי ההיסטוריה החשובים בעיר. לקחנו אותו ביום הראשון שלנו בעיר, וזו היתה אחלה דרך להכיר מיד את ההתמצאות בה.

P1220715_post (Custom) (2)

סיור אחד נוסף לקחנו מאלכסנדרפלאץ והוא נקרא "הסיור האלטרנטיבי" (הוא יוצא מהרחבה שליד הסטארבאקס מתחת למגדל הטלויזיה כל יום בשעות 11:00, 13:00, ו-15:00 והוא עבר בעיקר באתרי גרפיטי מעניינים ומקומות בילוי שווים. קחו בחשבון שרוב הסיורים האלה מפורסמים כ"חינמיים", אבל מצפים מכם להשאיר טיפ בסכום של 10-15 יורו לכל משתתף.

ברלין

ועוד המלצה אחת שלא קשורה באופן ישיר לאוכל: אל תוותרו על ביקור בשוק הגדול שמתרחש ב-Mauer park בימי ראשון. חוץ מהשוק עצמו, שהוא מגניב למדי, ומצאתי בו לא מעט שמעטס לקנות הביתה, יש בפארק עצמו עשרות הופעות מגניבות של להקות, לוליינים, זמרים וזמרות, ואפשר להעביר שם כמה שעות קסומות ממש בהאזנה למוזיקה טובה, או בצפייה בהופעות המתחלפות באמפי הגדול שם. באמת חוייה כיפית מאוד, במיוחד בימי ראשון שהם קצת "מתים" בחלקים אחרים של העיר. ובשביל לקשר לאוכל בכל זאת: יש במרכז השוק מתחם אוכל די גדול, עם לא מעט דוכנים שונים, כולם נראו מגניבים, אבל כבר הגענו לשם אחרי ארוחה.

ברלין

מרכז ברלין מחולק לכמה שכונות שתלמדו להכיר תוך יום או יומיים, כל אחת עם האופי שלה, והמקומות המאפיינים אותה. אנחנו ישנו בשכונת מיטה, Mitte, הבורגנית (ויש שיאמרו, פלצנית, מנומנמת ויקרה) בדירת Airbnb מקסימה ולא יקרה, והרבה ממקומות הבילוי והטיול היו במרחק של כמה תחנות תחתית או חשמלית בודדות, ולפעמים אפילו מרחק הליכה לא נוראי, כך שהכי חשוב לבחור חדר או מלון שקרובים לתחבורה הציבורית, ואז רוב הסיכויים שיהיה לכם קל להגיע כמעט לכל מקום.

P1220607_post (Custom) (2)

אם כבר נגעתי בעניין התחבורה הציבורית, די קל להסתובב איתה בכל העיר ולהגיע ממקום למקום (ויש גם אחלה קווי לילה אם יצאתם לבלות באמצע השבוע. בסופ"ש הרכבות ממשיכות לפעול גם בלילה), ומצאתי שקל עד מאוד להגיע ממקום למקום עם האפליקציה של Google maps. כותבים את השם של המקום שאתם רוצים להגיע אליו, והאפליקציה כותבת לכם בדיוק איך להגיע לשם, כמה ללכת עד לתחנת האוטובוס או הרכבת, כמה תחנות לקחת ולאיזה כיוון (לפעמים היא קצת שוכחת להגיד לאיזה כיוון, ואז צריך קצת לבדוק) ואפשר גם להגדיר בה אם רוצים פחות הליכה, יותר חשמליות, יותר רכבות ומה לא. אפשר גם להוריד את האפליקציה של חברת התחבורה הציבורית BVG, והיא עושה את העבודה גם כן בצורה טובה. כפועל יוצא מהצורך בשימוש באפליקציה, אני ממליץ בחום לשלם מראש בארץ על חבילת גלישה מהמפעיל הסלולרי שלכם. זה פשוט עושה את החיים הרבה יותר קלים ונוחים, ומונע המון תסכולים.

לפני שאגיע להמלצות עצמן, רק אספר שאין ספק שהתאהבתי בעיר הזו, ואני בטוח שלא יעבור עוד הרבה זמן עד שאחזור אליה שוב (ושוב, ושוב…). נכון שיש בה לא מעט היסטוריה לא פשוטה שנדחפת בפנים (ומתחת לרגליים) לא מעט, ויש אנשים שלא פשוט להם עם זה (אני דווקא מעריך את היכולת הזו של הברלינאים לא לטאטא דברים מתחת לשטיח ולחיות עם ההיסטוריה שלהם ושל משפחותיהם מדי יום ביומו), אבל יש בה משהו סוחף ומשחרר לגמרי. אולי זו הכמות הגדולה של הצעירים והמהגרים מכל העולם, אולי גם השפעה של ההיסטוריה שלה, החיבור של שני החלקים שלה והרצון של המקומיים להיות עיר מיוחדת, אבל יש בברלין משהו שלא פוגשים בהרבה בירות אירופיות אחרות, וזה סוג של כיף זול ומשוחרר שלא מרגיש אירופאי ממש וקשה לשים עליו בדיוק את האצבע. אז נכון שהיא לא קלאסית או יפה כמו בירות אירופאיות אחרות (למרות שגם בה יש בהחלט כמה וכמה מבנים ורחובות מרשימים), אבל זה חלק גדול מהקסם שלה, ההרגשה העכשוית הזו, של עיר שעוד לא ממש החליטה מהי.

ברלין

טוב, נראה לי שחפרתי לא מעט, ואפילו לא התחלתי לכתוב על המקומות הטעימים שאכלנו בהם בטיול, אז here goes! (כל שם של מסעדה הוא לינק לאתר או לעמוד הפייסבוק שלה, אם מצאתי). בכל המסעדות,למעט אם כתבתי אחרת, המחירים שציינתי הם לארבעה סועדים שהיינו אנחנו.

Yumcha Heroes

את הארוחה האמיתית הראשונה שלנו בעיר אכלנו במסעדה הסינית הקטנה הזו, שמתמחה בעיקר בדים סאם וכיסונים שונים. המחירים, כמו בהרבה מסעדות אסייתיות בעיר, מתונים מאוד, אבל חלק מהמנות די קטנות. כיף להזמין לא מעט, בכמה סיבובים קטנים, עד שמתמלאים ואין יותר מקום. אנחנו אכלנו מנה של נתחי רוסטביף דקים ברוטב נהדר של צ'ילי ושמן שומשום, כמה וכמה סוגי כיסונים שהיו טובים כולם (מומלצים במיוחד הכיסונים השחורים עם הבקר וכיסוני הבאו-זי המטוגנים), מנה קטנה וטעימה של ספייריבס מזוגגים ומנה יקרה מדי של ארבעה שרימפס ענקיים מטוגנים בבלילה. שתינו תה ירוק מצוין שגם נמכר שם בסופרמרקטים ושייק קצת מוזר על בסיס ליצ'י. החשבון לארבעה מורעבים הסתכם ב-70.80 יורו, ואלמלא מנת השריפס היקרה היה נמוך עוד יותר.

ברלין

Shiso burger

מזללת המבורגרים בסגנון אסייתי, צעירה ומעודכנת, שמגישה את כל המנות שלה בסלסילות אידוי, בלי סיבה אמיתית, אבל זה איכשהו כיף. התפריט די מצומצם וכולל תשעה סוגי המבורגרים (שניים מהם צמחוניים), וכמה תוספות. אני הזמנתי את המבורגר הבולגוגי, שעשוי מבקר המושרה במרינדה קוריאנית ומוגש גם עם רוטב מיונז-צ'ילי קוריאני בלחמניה, והוא היה מעולה. מסביבי נאכלו הצ'יזבורגר והמבורגר הצ'ילי-לימון שהיו מצוינים, והמבורגר הטונה שהיה קצת פחות מוצלח (וגם הכי יקר בתפריט), בעיקר מכיוון שהטונה לגמרי הלכה לאיבוד בין כל הרטבים והלחמניה.

כן, עד הצילום חלק מהצ'יפס כבר חוסל

כן, עד הצילום חלק מהצ'יפס כבר חוסל

לתוספות לקחנו את שלושי סוגי הצ'יפס שהתפריט מציע, רגיל, בטטה ומסולסל על מקל, ושלושתם היו מעולים ושווים ביקור בפני עצמם, במיוחד צ'יפס הבטטה שהיה מצופה בציפוי כלשהו שהפך אותו לפריך במיוחד. קינחנו עם גלידת מאצ'ה (תה ירוק יפני) מצוינת ויחד עם שתיה שכללה שתי בירות, תה יסמין ומילקשייק מעולה של אננס-מנטה, הגיע החשבון ל-49.60 יורו. לגמרי שווה.

shiso (Custom)

markthalle neun

אם יש מקום אחד שאסור לאף פודי לפספס בעיר, בעיניי מדובר במקום הזה, שוק אוכל הרחוב של ימי חמישי (בשאר ימות השבוע מדובר בשוק מקורה סטנדרטי למדי). מדובר בחגיגה ענקית של עשרות דוכני אוכל שונים, חלקם ממסעדות בעיר (ויוכלו אולי לחסוך לכם ביקור בהן), וחלקם פשוט מייצגים מטבחים שונים מהעולם, או סתם מנות מעניינות. קל מאוד להסתחרר מהמבחר, וקל עוד יותר להתמלא ממש מהר, עוד לפני שהספקתם לטעום את כל מה שרציתם, אז העצה הכי טובה היא לחלוק, לחלוק, לחלוק ואף פעם לא להזמין שניים מאותו הדבר. מכיוון שהיינו ארבעה, יצא לנו לטעום לא מעט דברים, ועדיין נשארו לא מעט שעוד רציתי לנסות. בין השאר אכלנו כריך מעולה ממש עם בטן חזיר פריכה בדוכן הברביקיו האמריקאי (שהבאתי ממנו גם בקבוק של רוטב הברביקיו שלהם בהמלצת חברה, ועוד לא ניסיתי אותו), מין לאפה הודית מגולגלת עם צ'יקן מסאלה חריף ומצוין, סביצ'ה פרואני קצת יקר אבל טעים ברמות על, עם בטטה ותירס פריך, באן ממולא בחזיר מפורק, גיוזות צמחוניות ובאו צרובים ממולאים בבקר, ארפה ונצואלית ממולאת בצ'וריסו, חזיר צלוי עם תבשיל כרוב ואולי גם עוד משהו. קינחנו בשתי עוגות מופלאות בדוכן של Princess cheescake, טארט קרמל וטארט לימון, שהיו בדיוק שתי העוגות עליהן המליצה עוגיו.נט בפוסט שלה (ובצדק! טארט הלימון היה מעולה וטארט הקרמל אלוהי ממש), וכך חסכנו לנו נסיעה אל הסניף שלהם. בדוכן המגניב של התה שתינו תה מאצ'ה קר ומצוין (כן, אחי ואני מכורים לגמרי לאבקה הירוקה הזו!), ויש גם דוכן בירות נהדר במרכז החלל. רוב המנות יעלו לכם בין 3-8 יורו, שזה לא יקר מאוד, אבל מצטבר אם אוכלים הרבה, אבל תאמינו לי, זה לגמרי שווה! עוד המלצה קטנה: השוק פתוח מ-17:00 עד 22:00, ובסביבות שמונה כבר מתחיל לגמרי להתמלא, אז אם תקף אתכם רעב מוקדם, תגיעו לפה ותהנו מחוויה הרבה יותר מרווחת ופשוטה.

ברלין

Yaam

חברה המליצה על המקום הזה, שהוא סוג של מרכז תרבות, הופעות ואוכל אפריקאי, דווקא לביקור להופעה ונשנושים בערב, אבל אחד הסיורים שלקחנו (האלטרנטיבי) הסתיים ממש פה בשעת צהריים, וכבר נשארנו לנשנש, למרות שרוב דוכני האוכל לא היו פתוחים עדיין.

ברלין

בדוכן שבו עמד מבוגר חביב במיוחד הזמנו צלחת שהוא קרא לה "מיקס" והיא כללה צ'יפס מבטטה, תפוחי אדמה ופלנטיין (שהיה קצת קשה מדי), תבשיל שעועית על ערימת אורז אדמדם, כנפי עוף מטוגנות ברוטב חמאת בוטנים ועגבניות ורוטב לא שגרתי של אנשובי בצד. בהחלט צלחת לא שגרתית, אבל אחלה נשנוש משביע ב-7 יורו.

ברלין

Burgermeister

אחד המקומות המוכרים והטרנדיים בעיר, שכמעט כל אחד ימליץ לכם עליו, ודי בצדק. מדובר בדוכן המבורגרים ששוכן במה שהיה פעם תא שירותים ציבורי מתחת לפסי הרכבת העילית, ויש בו תור תמידי כמעט, אבל כזה שזז מהר וביעילות, כראוי לגרמנים.

P1220758_post (Custom) (2)

התפריט הקטן כולל 5-6 סוגי המבורגרים, שלושה סוגי צ'יפס (רגילים, עם גבינה, ועם צ'ילי וגבינה) וזהו בעצם. ההמבורגרים טעימים במיוחד, אבל גולת הכותרת בעיניי היו הלחמניות המצוינות, שהצליחו להיות גם רכות וגם פריכות בו זמנית, והיו ללא ספק לחמניות ההמבורגר הטעימות שיצא לי לאכול. גם הצ'יפס עם הגבינה היה לא רע בכלל. הפעם היינו רק שלושה והחשבון יצא בסביבות ה-30 יורו לכולנו (איכשהו שכחתי לצלם אותו בשביל הסכום המדויק).

P1220760_post (Custom) (2)

Kuchen Kaiser

חייבים קצת אוכל גרמני בטיול בגרמניה, וזו המסעדה שבחרנו בה כדי לייצג את המטבח הקצת משעמם וכבד הזה. האוכל היה מצוין ממש, אבל השירות המעצבן שכלל המתנה של מעל 40 דקות לאוכל ומלצרית שעשתה הכל כדי להתעלם מהשולחנות שלה וגם לא ממש הצליחה לעזור לנו בפיענוח חלק מהמנות בתפריט (-מה זו המנה הזו של העוף? -זה עוף. -איזה חלק של עוף, חזה, רגליים? -זה פשוט עוף). אבל כשהאוכל הגיע, הוא כמעט היה שווה את זה. שניצל וינאי מעגל היה מעולה ממש, עם ציפוי חמאתי ועשיר במיוחד, ותפוחי אדמה מטוגנים מעולים שהזכירו לי את תפוחי האדמה שסבא שלי ז"ל היה מכין וכמעט העלו דמעות, שניצל חזיר שהיה טעים לא פחות, עם סלט תפוחי אדמה קר (שני השניצלים גם הגיעו עם רוטב חמוציות כייפי), תבשיל של חזיר צלוי עם כרוב כבוש וכופתאות גדולות שהזכירו לנו מצהברייט של פסח ומנה של שתי נקניקיות, אחת מכבדים ואחת נקניקית דם שהיו מצוינות ולא נוראיות כמו שהן נשמעות. קצת קשה לי להמליץ בפה מלא על המקום בגלל השירות, אבל אם זה פחות מפריע לכם, האוכל היה באמת נהדר. פה היינו חמישה (הצטרף אלינו חבר מקומי) והחשבון יצא 89.5 יורו כולל בירות ויין. קחו גם בחשבון שהמנות ענקיות ואפשר בקלות לחלוק אותן ולא להזמין כל כך הרבה כמו שהזמנו.

kaiser (Custom)

קומת האוכל של KADEWE

ה-KADEWE הוא הכלבו הגדול ביותר באירופה, והוא לגמרי שווה ביקור, ולו רק כדי לסייר בקומות הקניות שלו ולהתפעל בעיקר מהמחירים המופרכים והמשעשעים. הקומה השישית של הכלבו היא קומת האוכל, שהיא סוג של מבוך ענק שכולל עשרות דוכני אוכל, ועוד יותר חנויות קטנות שמוכרות כמעט הכל. לא משנה כמה תיארו לי שהמקום גדול, לא הייתי מוכן לכזה גודל ובלאגן, ואני חייב להודות שהעומס והכמות קצת הכריעו אותי (וגם את בני המשפחה), והתקשנו לקנות משהו, ואפילו לבחור איפה לאכול.

kadewe_1 (Custom)

בסופו של דבר קניתי רק מרציפן מעולה שהצדיקה המליצה עליו בפוסט של שביתה איטלקית, ואכלנו נקניקיות בדוכן הגרמני שהיו טעימות למדי (תוותרו על זו שמבושלת במים, היא הכי פושטית בעולם), ושני כריכים קטנים, אחד עם נתחי סרטנים ברוטב מיונז ואחד עם קציצות דגים שהיו חביבים ולא יותר. הקומה השביעית של הבניין היא סוג של בופה גדול שכולל המון אוכל מהרבה סוגים, שם אכלנו שתי עוגות לא ממש מוצלחות (פאי רוברב ועוגת מוצרט) עם קפה, שעלו הרבה יותר מדי כסף, אפשר לגמרי לוותר על הקומה הזו. אם מבוך כזה של עושר מוצרים ומאכלים לא מבלבל ומשגע אתכם (אני יצאתי משם עם כאב ראש עצום), בהחלט שווה ביקור.

kadewe_2 (Custom)

Kimchi Princess

מסעדה קוריאנית חמודה לאללה, עם צוות באמת מקסים, אווירה רועשת ומגניבה ולא מעט עשן בזכות מנות הגריל הקוריאני, שהן המנות הכי פופולריות פה. צריך לקחת בחשבון שיש להם חוקים ממש נוקשים לגבי מנות הגריל, וחייבים להזמין מינימום פעמיים את אותה מנת גריל, כך שאם אתם רק שניים, אתם חייבים להזמין שניכם את אותה המנה. כן, קצת מבאס כי זה מצמצם את המגוון. בעצת המלצרית הזמנו את מנת ה- So Bolgogi מאיזור הגריל, שהסתבר שזו המנה היחידה אותה מכין המלצר מולכם ולא מכינים אותה לבד, אבל היא בכל מקרה היתה מצוינת.

P1220941_post (Custom) (2)

אכלנו גם ביבימבאפ שהיה מצוין (וחריף!), עם אורז שהפך לקראנצ'י בתחתית הקערה הלוהטת אחרי כמה דקות (טיפ קטן: כשאתם מערבבים הכל לפני האכילה, תשאירו קצת אורז לא מעורבב בתחתית הכלי, ככה יהיה הרבה יותר אורז פריך לריב עליו). המנות העיקריות גם מגיעות עם כמה מנות פתיחה קרות שכוללות בעיקר חמוצים טעימים במיוחד. קינחנו עם מוס מאצ'ה ופירות יער שהיה קצת מוזר ומשהו שנקרא Melona והתגלה כארטיק מלון פשוט מהסופר, אבל טעים. החשבון לארבעה הסתכם ב-76.60 יורו, כולל בירות ומשקה אלוורה מגניב.

P1220934_post (Custom) (2)

בחלק ב' , עוד המלצות על מסעדות וקצת על הדירה שישנו בו.

יש לכם עוד המלצות לספר להם? השתמשתם באחת ההמלצות שלי ונהנתם? או חס וחלילה היה ממש גרוע? אני אשמח לשמוע על כך בתגובות!

 

מסעדת בינדלה (פוסט אורח)

יש תקופות כאלה, שבהן לפעמים מאבדים קצת את החשק לכתוב. הצטברו אצלי כבר כמה ביקורים במסעדות שרציתי לכתוב עליהן, אבל עוד לא ממש הצלחתי לשכנע את עצמי לשבת ולכתוב עליהן.

אז הפעם, פוסט אורח של עמרי מהבלוג שביתה איטלקית (ואפשר גם לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של הבלוג שלו) על מסעדת בינדלה החדשה בתל אביב. הבמה לעמרי:

לכתוב פוסט בבלוג של מישהו אחר מרגיש לי קצת כמו לבוא לשמור לו על הבית ואז לערוך שם מסיבה מטורפת, אבל תבטיחו שלא תספרו לגיל. זה יישאר בינינו, בתמורה תקבלו פירוט על הביקור שלי בבינדלה, מסעדה איטלקית חדשה בת"א.

נראה שבינדלה נכנסה בסערה לנוף המסעדות התל אביבי ומאז שנפתחה זכתה לביקורות מחמיאות משגיא כהן בהארץ (באמת, נשבע לכם) ומעוד כמה מבקרים שפקדו את שעריה שברחוב מונטיפיורי 27. למיקום יש חלק חשוב בחוויה, שכן היא ממש קרובה להוטל מונטיפיורי ויבנה מונטיפיורי (ז"ל), באמצעו של אחד מהאזורים הכי יפים בת"א. העיצוב המדהים של פיצו קדם משלים את הביקור ויוצר את אחת המסעדות היפות ונעימות שישבנו בהן.

רק לפני שמגיעים למה שבאמת התכנסנו לכבודו – האוכל, עוד כמה מילים על ההגדרה של המקום והסיפור מאחוריו. קשריה של משפחת בינדלה לעולם המזון חוזרים יותר מ-100 שנה אחורה וכיום היא מייצרת יין, גראפה ושמן זית באיטליה ומנהלת לא פחות מ-40 מסעדות בשווייץ. המסעדה מוגדרת כ"אוסטריה", שבאופן מסורתי נחשב למקום בו מגישים יין ואוכל פשוט.

אפשר להגיד על המנות של רועי סופר – אקס פנגיאה וסרדיניה – שהן פשוטות, אך למרות שזהו אחד מקסמיו של המטבח האיטלקי וזה נכון גם במקרה זה, יהיה זה עוול לעצור בפשטות. סופר בנה תפריט מודרני שמתכתב עם המסורת האיטלקית והביצוע לאורך כל הדרך שומר על רמה גבוהה במיוחד. אנחנו הזמנו חמש מנות וקינוח וכל אחת מהשש הייתה טעימה, כולן למעט אחת גם הותירו אצלנו רושם מיוחד.

אז מה אכלנו? התפריט של בינדלה מחולק לחמש מחלקות: קרודו בר (מנות ראשונות קרות), ראשונות חמות, פסטה (מנת ביניים), דגים ופירות ים, עוף ובשר. בזמן האחרון אני בקטע של לאכול לאט – מזמין במקטעים, יותר מנות חלוקה ופחות כל אחד בוחר משהו אחד ומתמקד בו.

במקטע הראשון הזמנו מהקרודו בר אינטיאס מתוק-חריף-חמוץ ומנה בשם ויטלו טונטו, אליהן צירפנו פולפטה. המלצרים (השירות סופר מקצועי) ממליצים לאכול את האינטיאס בביס אחד, כדי ליהנות יחד מערבוב כל הטעמים (פרוסה דקה של שורש סלרי, תבשיל פלפלים, צ'ילי טרי, שמן זית ולימון). מדובר במנה מעולה, אך לעיתים הדג מעט נעלם בכל המיקס.

בינדלה

 

הוויטלו טונטו היא מנה של נתחי שייטל דקים, שמגיעים עם רוטב טונה וצלפים, סלט רוקט והקרוטונים הכי חמאתיים שאכלתי אי פעם. גם פה מדובר במנה שעדיף לאכול יחד את כל מרכיביה, שיוצרים ביס הרמוני להפליא ומחמיאים אחד לשני.

בינדלה

 

הפולפטה – קציצות כרישה, ריקוטה, פרמז'ן וגבינת עיזים בתבשיל עגבניות וחצילים – הייתה אחת מכוכבות הארוחה. הגיעו שלוש קציצות נימוחות עם טעמי גבינה עזים בדיוק במידה הנכונה. ציפוי הפולנטה נתן מעט קראנץ' נחוץ. אין ספק שבקרוב אנסה להכין גרסה משלי לקציצות האלו.

בינדלה

 

אחרי כמה דקות מנוחה ועוד קצת יין (אדום: פוסולופאיו, רוסו די מונטפולצ'יאנו, 2012 של בינדלה) עברנו למנת ביניים, מרשימת הספיישלים של הערב: רביולי במילוי פורצ'יני, שהוגש עם אספרגוס, פרמז'ן וקוביות שורש סלרי מטוגנות. המנה לוותה במעט חמאה והמילוי של הפורצ'יני לא השתלט על הטעמים שלה.

בינדלה

 

התלבטנו אם להמשיך לאחת מהמנות העיקריות משתי המחלקות האחרונות, אבל בסופו של דבר בחרנו במנת פסטה נוספת כי לא נרשמה התלהבות יתרה מההיצע בקרב מחלקות הים והבשר.

הלכנו על פסטה אל פורנו, שהיא מנה של שני קנלוני ממולאים בעגל עם מסקרפונה, עגבניות ופרמז'ן. דווקא זאת, על אף היותה טעימה מאוד, לא הותירה עלינו יותר מדי רושם. בטח לאור ארבע המנות שהקדימו אותה, אולי כן היה שווה לנסות לעבור למחלקות הבאות. בפעם הבאה.

בינדלה

 

קינחנו בטירמיסו עם שברים של פולי קקאו, ששמר על הקו הקלאסי ולא הכביד מדי.

בינדלה

לסיכום, יצאנו מבינדלה מרוצים, שבעים ועם חשבון שיחסית למסעדות טובות בת"א לא קפץ מעל הפופיק – באזור ה-450 שקל לחמש מנות, קינוח ובקבוק יין (115 שקל) לשני אנשים. עצוב שזהו הסטנדרט הסביר בימים אלו, אבל בהנחה שזהו המצב אז עדיף להוציא סכום כזה ולקבל עבורו תמורה מלאה, טעימה ובאווירה כיפית ונעימה. החבר'ה בבינדלה התאהבו בתל אביב ולכן פתחו פה מסעדה, מתוך כוונה להפוך אותה לנגישה לכמה שיותר אנשים מבחינת אוכל ותמחור. נראה שתל אביב כבר התאהבה בהם חזרה.