אז כמו שכבר כתבתי בפוסטים האחרונים, העבודה החדשה קצת שואבת הרבה מהזמן שלי, ולא ממש יוצא לי לפנות זמן לפוסטים בבלוג (למרות שיש 2-3 פוסטים מצולמים, אני פשוט לא מצליח לשבת לכתוב אותם).
בכל זאת, יצא לי לנסוע בנובמבר לשבוע ברומא, שכלל גם יום אחד בנאפולי, ויש לא מעט לספר על האוכל המצוין שאכלתי שם (אמנם לא הרבה כמו כמויות האוכל בטיול לברלין, אבל עדיין לא מעט).
היומיים וחצי הראשונים של הטיול היו סוג של טיול עבודה (גם הוא קשור איכשהו לאוכל, כמובן), כך שאין הרבה מה לספר עליהם, אבל לאחר מכן הגיעה ש', חברתי הטובה, וטיול העבודה הפך לטיול כיפי במיוחד.
האמת היא שציפיתי לחבב את רומא, אבל לא חשבתי שאוהב אותה כמו שקרה לי במשך השבוע הזה. העיר הזו כבשה אותי בגדול. החל מהיופי הבלתי ייאמן שלה, שביומיים האחרונים של הטיול לא הצלחתי להאמין איך אנחנו כבר פחות שמים לב ומתלהבים מעוד בניין מהמם, כנסייה אדירה או ארמון מפואר, אחרי שבימים הראשונים כל רחוב וכל סמטה היו סוג של הפתעה מדהימה ועוצרת נשימה.
למרות שמדובר בבלוג אוכל, הנה כמה עצות כלליות לגבי העיר:
- הזהירו אותי רבות לגבי כמות הגנבים והכייסים בעיר, עד לרמה שהיה נדמה לי לפעמים שמדובר בעיר שהיא זירת פשע אחת גדולה. למרבה ההפתעה, התנהגות סבירה בצורת יד בכיס של הארנק במקומות צפופים וסירוב מנומס לכל מיני בקשות ופניות ברחוב (ולא היו המון כאלה) היא כל מה שצריך שם. רוב אתרי התיירות המרכזיים עמוסים בשומרים ושוטרים, וההרגשה הכללית שאני קיבלתי בה היתה כמו בכל עיר גדולה אחרת, בלי בעיות מיוחדות.
- התחבורה הציבורית בעיר לא מפותחת במיוחד. שני קווי הרכבת התחתית לא ממש מגיעים לכל המקומות (ומצטלבים רק בנקודה אחת), וכדי לרכוש כרטיסי נסיעה לאוטובוס צריך לרכוש אותם בחנויות או קיוסקים, ולא תמיד פשוט למצוא אותם. רוב ההתניידות במרכז העיר יכולה להתבצע יחסית בקלות ברגל (בין 10 ל-25 דקות הליכה בין רוב המקומות, ותמיד כיף להסתובב שם ברחובות), וגילינו שמוניות (כל עוד אלו המוניות הרשמיות הלבנות, ונוסעים לפי מונה) לא יקרות בכלל, ורוב הנסיעות שכן עשינו עלו בין 6 ל-11 יורו, כך ששווה לתפוס מונית כשמתעצלים.
- אנחנו מאוד התלהבנו לראות את האתרים המעניינים בעיר, והלכנו לרובם. אם אתם אוהבים (או אפילו מעט מחבבים) ארכיטקטורה וארכיאולוגיה, אני ממליץ בחום לא לוותר על הביקור בפורום. קשה לתפוס (גם בתמונות) עד כמה המקום הזה מדהים, עצום ועוצר נשימה, גם מבחינת הגודל, וגם מבחינת ההיסטוריה שהתרחשה בו. אותו כרטיס מקנה גם כניסה לקולוסיאום, שנמצא ממש במרחק הליכה, וגם הוא בהחלט שווה ביקור. עצה שרשומה כמעט בכל ספרי ואתרי הטיולים, ובכל זאת היתה מאוד מועילה, ונראה שאף תייר לא באמת מקשיב לה: תתחילו את הסיור בפורום. קופת הכרטיסים שם כמעט ריקה בבוקר, ובקולוסיאום התורים עצומים ממש. אחרי שקניתם שם כרטיס, בכניסה לקולוסיאום פשוט תדלגו על על התור בקופות.
- מאוד חיכינו לסיור שלנו ב-ותיקן ואפילו הזמנו את אחד הסיורים היקרים ביותר באתר מראש (עוד דרך מצוינת לחסוך תורים גדולים לקניית כרטיסים), אבל "זכינו" לסיור עם המדריכה המשעממת ביותר ביקום כולו שאיכשהו הצליחה להמאיס עלינו את כל המראות המהממים שראינו שם. הייתי ממליץ לקחת סיור קצר יותר, ולנסות לטייל לבד בקצב שלכם, אבל לא לוותר לגמרי, המקום בהחלט מעניין.
- ולסיום, משהו שכן קשור לאוכל: העיר מלאה במלכודות תיירים, רובן נמצאות ליד המקומות המרכזיים כמובן (אבל- יש לא מעט מקומות טובים במקומות המרכזיים האלה, חלק מהם כאן בהמלצות שלי). קשה לי לספור את כמות האנשים שסיפרו לי כמה הם אכלו רע ברומא, כמה לא טעים שם, וכמה האוכל סתם יקר. החוויה שלי היתה שונה לגמרי. אז תעשו מחקר טוב לפני הטיול, קחו המלצות מאנשים שאתם סומכים עליהם, ודי בטוח שתצליחו לאכול טוב בעיר.
ולפני שנתחיל בהמלצות שלי, תודה לכל החברים שהמליצו, עזרו ונתנו עצות. תודה לאופיר, רוני ופולק, אדי, ענבר, שגיא, ליאור, אינס, נועה, דרור וכל מי שאולי שכחתי (מקווה שלא!). וכמו תמיד, השמות של המקומות הם לינקים לעמוד הפייסבוק של המסעדה, או לאתר שלה, אם מצאתי.
(Via della Panetteria, 34 (ליד מזרקת טרבי)
יש מצב שזו המציאה הכי גדולה וכיפית של הטיול, ותודה ענקית לשגיא על התמונה ששלח לי של המקום, וככה זיהיתי אותו תוך כדי שיטוט בעיר. מדובר במקום קטן במיוחד, שמגיש פלטות של נקניקים וגבינות מעולות ממש, ובמחירים שווים במיוחד. רק צריך לבחור גודל רצוי (יש ב-5 יורו, 10 יורו ו-20 יורו) והם כבר ימלאו את קרשי העץ שלהם במבחר נאה, כולל קצת פירות וירקות וכולל גם כמה פרוסות לחם מרוחות בממרחים כיפיים (וגם עוד לחם בלי כלום, בצד).
חזרתי לפה פעמיים (אם לא כוללים פעם שלישית שבה רק קניתי כריך לאכול תוך כדי הליכה). האווירה כיפית במיוחד, עם מוזיקה טובה, ועיצוב שכולל נקניקים תלויים לייבוש בכל מקום, בקבוקי יין וממרחים ורטבים שאפשר לקנות. המקום קטן, אז לפעמים צריך לחכות לשולחן, אבל האמינו לי שזה שווה את זה. היין זול, וממש כיף להעביר פה ערב או צהריים כיפיים במיוחד.
אם יש פורקטה, אל תוותרו עליה (6.5 יורו לצלחת עם לא מעט בשר).
ויש גם פסטות, שהיו זולות, טעימות, אם כי לא יוצאות דופן במיוחד (ומבושלות קצת יותר מאל דנטה).
(Via del Pellegrino, 11 (Campo de fiori
על המסעדה הזו קיבלתי המלצות מלא מעט אנשים, והן בהחלט היו מוצדקות. בחזית המסעדה עומדת מעין דודה איטלקית (ולפעמים יש מי שמחליפות אותה) שמרדדת, מגלגלת וחותכת את הפסטה למסעדה, והיא סוג של אטרקציה בפני עצמה, אבל גם האוכל שווה את ההגעה.
גם לפה חזרתי פעמיים, פעם עם החברים מטיול העבודה ופעם אחרי זה עם ש'. נכון שהמראה והמיקום של המסעדה משווים לה מראה תיירותי קצת (טוב, לא קצת. מאוד), אבל אל תטעו, מדובר במקום עם פסטות מעולות, ועם תפריט שהוא כולו באיטלקית בלבד (אם כי לא מסובך להבין אותו עם מעט עזרה מגוגל ומהידע הכללי).
הפסטה עצמה נגיסה וכיפית, הרטבים עמוסי גבינות עזות טעם, וזה אוכל איטלקי, פשוט, טעים וכיפי, בלי יותר מדי מסביב. דווקא הניוקי שהזמנו פה בפעם הראשונה, וקיבלנו המלצה עליהם, היו לא יותר מ-סבירים.
למנה ראשונה אל תוותרו על כדורי גבינת הבוראטה המצוינת, שהגיע עם שתי ברוסקטות קטנות עם סרדינים טובים, כדי להבין עד כמה עוד יש לבוראטה המקומית שלנו לאן לשאוף.
הפסטה הכי טובה שאכלנו היתה עם לחי חזיר והמון פרחי זוקיני מעולים. רוטב כמעט לא מורגש מבחינת כמות, אבל עז טעם, עם בשר שקצת מזכיר בייקון אבל רך ובשרני יותר. מנת פסטה מושלמת. גם מנת הקצ'יו-א-פפה היתה מצוינת והקרבונרה היתה טעימה, אם כי כבדה למדי. מחירי הפסטות נעים בן 11-15 יורו, והם סבירים לגמרי.
Via Leonina, 18/20, Via Labicana, 126/128, L.go Teatro Valle, 1/2, P.za San Cosimato, 49/b.
אמנם לא מדובר במסעדה, אלא ברשת של גלידריות, אבל וותרו על הגלידות פה (יש מספיק גלידריות טובות יותר), ולכו על הקנולי הנהדר. הבצק פה פריך במיוחד, בלי להיות שמנוני, המילוי של הגבינה לא מתוק מדי, ובו זמנית גם לא חמצמץ כמו שלפעמים קורה, והתוספות מעולות. הקנולי במילוי השוקולד טעים גם הוא, אבל ממש ממש מתוק, אז לכו על ההוא עם הגבינה והשוקולד צ'יפס. הוא מושלם.
Viale Trastevere 53
הפיצריה המשפחתית והרועשת הזו היא בדיוק מה שאתם מדמיינים כשחושבים על מסעדה איטלקית לא יקרה של פעם. המון שולחנות כבדים וצפופים, משפחות רועשות ותנורי פיצה ענקיים. דווקא כדורי הסופלי (סוג של כדורי ריזוטו מטוגנים, דומים לארנצ'יני רק בלי גבינה) שהומלצו לנו היו לא מעניינים מספיק, אבל הפיצה שאכלנו פה היתה כנראה הפיצה הכי טעימה שאכלתי אי פעם. בצק דק, אבל עדיין יציב, ושילוב מושלם של רוטב עגבניות עדין וגבינה. התוספות שלקחנו, של פטריות ובשר חזיר, היו באמת מושלמות. אם חשבתם שאי אפשר לעניין אתכם עם פיצה פשוטה שכזו, אתם חייבים לעצמכם ביקור פה. עם יין זול, ועוד כמה מנות ראשונות (בעיקר מטוגנות), וגם בזכות האווירה המקומית, מדובר בעצירת חובה.
Antica Enoteca
via della Croce 76/b
בר מסעדה שבו אכלנו את הארוחה בערב האחרון שלנו בעיר. המקום ענק, עם שלושה חללים גדולים שונים, מעט חשוך, עם מוזיקה כיפית וטובה, וגם האוכל היה מצוין. אכלנו פיצה טובה עם פרשוטו וזיתים, רביולי מצוינים ממש עם פטריות פורצ'יני והמון פרמזן, וטירמיסו נהדר ממש. היין והאלכוהול פה יותר יקרים מהרבה מסעדות בעיר, אבל יש מבחר די גדול, וגם לא מעט קוקטיילים.
Vicolo Rosini, 4
כמה שעות לפני הטיסה שלנו חזרה, אכלנו ארוחת צהריים במסעדה הנהדרת הזו, שהיתה הסיום המושלם לטיול. טרטוריה ותיקה שמרגישה כאילו היא שם תמיד, עם מלצר מבוגר מאוד, שהיה חייכן, חביב, התעקש שנסיים הכל מהצלחות כמו ילדים טובים, וגם עזר לנו ממש עם הבחירות מהתפריט.
אכלנו צלחת אניטיפסטי שכללה כמה נקניקים טובים, ירקות אפויים בתנור, כמה סלטים ועגבניה ממולאת. כולם היו טובים, למעט פרוסה קטנה של מעין פריטטה עם המון ירק, שלא אהבנו. אכלנו גם ספגטי קרבונרה מושלם, ופסטה עם בייקון ואפונה שהיתה טעימה אפילו יותר מהקרבונרה, והיינו צריכים לריב על הביסים האחרונים שלה.
גם הטירמיסו לקינוח היה מעולה. בדיוק מה שמדמיינים כשחושבים על מסעדה איטלקית כמו של פעם, וגם המחירים זולים. הפסטות עלו בסביבות ה-10 יורו, האנטי פסטי קצת פחות, וחצי ליטר של יין הבית עלה 4 יורו.
בונוס א'
יש בעיר מאות, אם לא אלפי גלידריות, רובן טובות מאוד, מעטות ממש לא. המבחן הכי קל לזיהוי גלידה טובה הוא מבחן גלידת הפיסטוק. אם הגלידה ירוקה זרחנית ובוהקת, בצעו פניית פרסה ובחרו מקום אחר. אם הגלידה בצבע ירוק דהוי ומעט אפרפר, יש סיכוי טוב שמדובר בגלידריה טובה, שלא מכניסה חומרים לא טבעיים לגלידות שלה.
אמנם קיבלנו הרבה המלצות לגלידה סאן קריספינו ליד מזרקת טרווי, אבל דווקא כשביקרנו שם הגלידה היה מעט קרחית ולא ממש מרשימה.
אם אתם פוגשים בסניף של GROM, אל תהססו לאכול שם. כל הטעמים שיצא לי לטעום אצלם היו מעולים ממש, והמרקם של הגלידה הוא הדבר הכי מופלא שתפגשו בטיול.
גם ברשת DON NINO, שפזורה בכל העיר, תוכלו למצוא גלידה מעולה, למרות שהיא נראית סופר תיירותית, והיא באמת כזו, עם מחירים גבוהים מהממוצע, אבל גלידה טובה באמת.
בונוס ב':
בחלק הראשון של הטיול, שהיה טיול עובדה כמו שכתבתי, לקחו אותנו למסעדה נהדרת, אם כי במיקום קצת לא מעניין. קאסרטה היא אמנם הבירה של מחוז קמפניה, אבל היא לא אתר תיירות פופולארי במיוחד. היא נמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מנאפולי, אז אם מזדמן לכם לעבור פה ליד, או בדרך לאנשהו, אל תפספסו את מסעדת Le Colonne. מסעדה עם כוכב מישלן אחד, של השפית רוזנה מרציאלה, שהיתה גם שופטת במאסטר שף איטליה, ומסתבר שהיא השגרירה הרשמית של גבינת המוצרלה די באפלו בעולם. בעקבות כך, המסעדה מתמחה במנות סביב המוצרלה שמכינים במקום, והיא לא פחות מאלוהית.
המחירים של המנות פה לא יקרים (12-20 יורו בערך), אבל מדובר במנות קטנות למדי. אכלנו פה פיצה "הפוכה", שהיא בעצם פיצה שה"בצק" שלה הוא מגבינת מוצרלה, וה"גבינה" היא מפירורי לחם, כדור של מוצרלה מטוגם בבלילה עם מילוי של אטריות ופסטו מנת פסטה מצוינת ברוטב עגניות ושמנת, ועוד כל מיני מנות בשר מעולות. שווה עצירה אם אתם בסביבה.
מקווה שההמלצות האלו יעזרו לכם לתכנן ולהנות מהטיול בעיר הקסומה הזו, ואני אשמח לשמוע אם השתמשתם בהם, ואם יש לכם המלצות נוספות שלא ציינתי.
