לונדון, בייבי: המלצות טעימות לבירה הבריטית, חלק א'

לא אלאה אתכם בסיבות בגללן כבר 8 חודשים (וואו!) לא עלה שום פוסט לבלוג. אבל הנה, הוא חוזר לאט לאט לעצמו. בשנה האחרונה טסתי פעמיים ללונדון, פעם אחת עם המשפחה ופעם שניה מהעבודה (שגם אותה הארכתי בכמה ימים). בשני הטיולים האלו אכלתי המון, באמת המון, וגיליתי באמת עד כמה אני אוהב את העיר הזו, שיש בה באמת הכל, ולמרות התדמית היקרה והקרירה שלה, היא בעצם די זולה יחסית לארץ, והאנשים הרבה הרבה יותר נחמדים ממה שנדמה. בשני הביקורים ניסיתי לשמור על תקציב לא מוגזם, אבל בכל זאת לא לאכול אוכל מהיר או משעמם מדי, וקל נורא לאכול טוב ובזול יחסית בעיר הזו.

העיר גם עמוסה בהמוני שווקים, כל אחד שונה מהשני, ובכל אלו שביקרתי היה אוכל מצוין ומעניין, אז אם אתם חובבי אוכל (ואתם כנראה כן, אם אתם כאן), קחו לעצמכם זמן לבקר לפחות בשניים או שלושה מהם. בזכות החיבה הרבה שלי לאוכל אסייתי, תמצאו שרוב ההמלצות שלי קשורות לאוכל שמגיע משם, אבל לא רק.

אז הנה חלק א' של המדריך, שכולל את המסעדות שאכלתי בהן. החלק השני שיעלה בימים הקרובים יכלול שווקי אוכל שווים ומקומות לקנות בהם דברים שקשורים באוכל, וגם מקומות לאכול בהם דברים מתוקים וטעימים במיוחד.

חלק ב' נמצא כאן.

(השמות של המקומות הם לינקים לאתרים או לעמודי הפייסבוק שלהם).

Koya Bar

בר האוכל היפני הזה כל כך טעים, שהוא בין המקומות היחידים שאכלתי בהם בשני הביקורים שלי בעיר. זו בעצם מסעדה קטנה, עם מקומות רק לאורך בר ארוך, שמרגישה ממש כמו מקום אינטימי ביפן ומתמחה בו באטריות אודון מסוגים שונים.

אודון עם שרימפ בטמפורה

מדובר באטריות עבות ובשרניות שמכינים פה לבד, והתפריט מחולק לכמה חלקים, על פי סוג המנה: אטריות קרות, מרקים חמים עם האטריות בפנים, אטריות קרות שמגיעות עם מרק חם בצד ועוד… בכל גרסה כזו יש המון סוגים, עם בשר, עם ירקות, עם טופו או עם פירות ים. הטעמים של האוכל כולו מאוד עדינים, וכל המנות שיצא לי לטעום פה היו נהדרות. מי שלא אוהב אודון ימצא גם כמה מנות של אטריות עם ברווז, ויש גם כמה מנות ראשונות מעניינות כמו למשל גרסה יפנית של פיש אנד צ'יפס, עם דג בטמפורה ממש עדינה וצ'יפס דק משורש טארו.

"פיש אנד צ'יפס" יפני

לא יקר פה, ואפשר בקלות לסגור ארוחה בפחות מ-20 פאונד לאדם.

Koya Bar, 50 Firth st, Soho

Dishoom

דישום היא רשת של כמה מסעדות הודיות, אבל כאלו שלא יזכירו לכם שום מסעדה הודית שאתם מכירים. דמיינו עיצוב ואווירה שהם איפשהו בין הבראסרי להוטל מונטיפיורי, וזהו בעצם הרעיון, רק עם אוכל הודי מצוין.

תבשיל שרימפס מדרום הודו ב-dishoom

התפריטים די זהים בכל הסניפים, למעט 2 או 3 מנות מיוחדות בכל אחד מהם, ואם אתם מחפשים אוכל הודי טעים אבל עם אווירה של מסעדה לבילוי (וגם מחירים לא ממש זולים, אם כי עדיין סבירים, בסיבות 20-25 פאונד לאדם אם לא משתוללים), זה בדיוק המקום בשבילכם. הלוואי שהיה לנו בארץ משהו כזה.

Bone Daddies

אני מת על ראמן. זו מנה שאני יכול לאכול בכל יום, באמת. בלונדון ביקרתי בשני מקדשי ראמן מקומיים, ושניהם היו מצוינים. Bone Daddies היו הראשונים, והם מקום קצת יותר קז'ואל מ-Shoryu שיופיעו בהמשך. התפריט פה די קטן וכולל כמה סוגים של ראמן ועוד מבחר מאוד קטן של מנות ראשונות. בחלק מהסניפים של גם קערות פוקה ומנות נוספות, אבל לא בכולם.

ראמן חזיר עם סרטן רך שריון ב-Bone Daddies

חלק גדול מהראמנים פה חריף, וכשהם אומרים חריף הם באמת מתכוונים לזה. יש על השולחנות גם סינרים, כדי לעזור לכם לא להתלכלך מכל השפריצים, ואפשר להוסיף למרק המון תוספות שוות כמו סרטן רך שריון שלם, פתיתים פריכים מעור של עוף ועוד המון דברים. טעים וזול! (10 -13 פאונד לקערת ראמן).

Dumplings Legends

צ'יינה טאון של לונדון קטנה למדי, בטח יחסית לצ'יינה טאון בערים אחרות וגדולות, אבל היא מלאה בהמון מסעדות, רובן נראות כמו מלכודות תיירים. במסעדה הזו מכינים המון סוגים של דים סאם (אבל שימו לב שבשעות הערב לפעמים אין להם את כל הסוגים, עדיף להגיע בצהריים) ויש גם תפריט ענק ממש של מנות סיניות שאפשר ללכת בו לאיבוד בקלות.

מיקס דים סאם ב-Dumplings Legend

הדים סאם מצוינים (רק תיזהרו לא להזמין יותר מדי), וגם כיף להסתכל על החנות הגדול במטבח בכניסה למסעדה שבה הם מכינים אותם, אבל קחו בחשבון שהשירות די גרוע, לא סבלני במיוחד, וגם לא ממש יעזרו לכם לבחור מנות. אבל האוכל הטעים והלא יקר שווה את זה.

Dumplings Legend. 15 Gerrard st

The Barbary

אני בדרך כלל טוען שדי מטופש לנסוע לחו"ל ולאכול אוכל ישראלי, אבל נראה לי שקשה מאוד לבקר בלונדון בלי לעבור באחד משני המקומות של אסף גרניט ואורי נבון. פאלומר היא המסעדה המפוארת יותר, אבל היא גם די יקרה ומאוד דומה למחניודה. ברברי, החדשה והקטנה יותר (שגם זכתה ממש בחודש שעבר בתואר המסעדה הכי טובה בלונדון בדירוג השנתי של טיים אאוט לונדון) היא מקום שבכל זאת שווה ביקור אם מתחשק לכם ערב אחד קצת כמו בבית.

עראייס ב-Barbary

המסעדה היא בעצם בר גדול בצורת ח' שמקיף את המטבח הפתוח שבו צולים בו פיתות, קבבים, עראייס מצוין ועוד אוכל שאולי לא יפתיע וותיקי "מסעדות שוק" ישראליות, אבל הוא מבוצע מצוין והאווירה השמחה והכיפית בהחלט תזכיר לכם למה מסעדות מקומיות הן בעצם כזה להיט.

The barbary. 16 Neal's Yard

Royal China Bakers Street

עוד מסעדה סינית עם דים סאם מעולה. השירות פה הרבה יותר טוב מאשר ב-Dumplings Legend, וגם האווירה יותר "מסעדתית", אבל גם המחירים גבוהים יותר. כל מה שאכלנו פה בגזרת הכיסונים היה מעולה, כולל כיסוני צ'אנג פאן חלקלקים ומין "עוגות" משורש דייקון עם בשר טחון.

דים סאם ב-Royal china

דווקא מנה שהזמנו של ברווז ונודלס היתה טעימה פחות, עם רוטב מאוד צמיגי ודי דל בטעם. לקינוח, אל תוותרו על כדורי הבצק ממולאים בשומשום שחור. הם היו לוהטים מחום, פריכים ופשוט מצוינים. סמוך למסעדה שוכנת המסעדה האחות Royal China Club שהיא מפוארת ומפונפנת עוד אפילו יותר, אם אתם בקטע.

Royal China Bakers Street. 24-26 Baker St

Pitt Cue

בעיקרון Pitt Cue היא מסעדת בשר, אבל ממש לא כזו שגרתית כמו שאתם מדמיינים. נסו לחשוב על גרסה היפסטרית (בעצם יותר היפסטרית) של פונדק דה לוקס, עם שירות ועיצוב יותר מוקפדים, ואולי תהיו קרובים יותר. השף של המסעדה נחשב לאחד המומחים הגדולים בעיר לבשר חזיר, ומגדלים במיוחד עבור המסעדה חזירים מצטיינים במיוחד.

הלחם המושלם של Pitt Cue

האוכל פה באמת נהדר. זה התחיל במנת לחם שהיא חובה, שכללה לחם מצוין שמרוח במוח עצם מתובל והגיע עם חמאה שמכינים פה לבד עם שומן חזיר. גם כל מנות הבשר שהזמנו פה היו נהדרות, גם אלו מהחזיר (כולל מנת לחי חזיר לא פוטוגנית אבל מושלמת) וגם אלו מהבקר.

שייטל עם בצל צרוב

קחו בחשבון שהמנות פה לא גדולות, וגם לא כוללות תוספות (שצריך להזמין בנפרד, ואל תוותרו על הכרוב הצלוי עם פירורי הלחם), אבל יחסית לאיכות של הבשר, מחיר ממוצע של 30 פאונד לאדם הוא עדיין סביר מאוד.

Pitt Cue, 1 The Avenue, Devonshire square

Yauacha

יאוצ'ה היא מסעדה סינית עם כוכב מישלן אחד, ובערב די יקר לאכול בה, אבל בצהריים יש להם דיל סופר משתלם של ארוחת טעימות דים סאם ב-30 פאונד לזוג. לא צריך לחלוק מנות, וכל אחד מקבל שמונה סוגים של דים סאם עדינים וטעימים (הצ'אנג פאן במילוי הפריך טעים במיוחד, תשמרו אותו לביס האחרון!), וקנקן תה סיני.

צ'אנג פאן מושלם עם שרימפס ובצק טופו מטוגן ב- Yauacha

לא תצאו מפה מפוצצים במיוחד, אבל בתור ארוחת צהריים לא יקרה, מדובר בחוויה שווה ממש. יש פה גם קינוחים מושלמים ביופיים, אבל השניים שטעמנו היו הרבה יותר יפים מטעימים. בשבת בצהריים יש ארוחה שווה ומושקעת הרבה יותר (וגם יקרה הרבה יותר, 52 פאונד לאדם), שכוללת הרבה יותר סוגים של דים סאם, מנות עיקריות, קינוח וגם יין וקוקטיילים לפתיחה ולקינוח. יש למסעדה שני סניפים, אחד במרכז העיר ואחד בסוהו.

Yauacha. 15-17 Broadwick st. Broadgate Circle

Honest Burgers

אם כבר לאכול ברשת, אז לפחות באחת שווה כמו Honest. זו רשת של המבורגריות קטנות, עם צוות צעיר והיפסטרי ומנות המבורגרים מושחתות וטעימות.

המבורגרים ב-Honest Burgers

יש פה בחירה בין כמה סוגי המבורגרים על פי התוספות שמגיעות עליהם, צ'יפס, טבעות בצל, ולא הרבה יותר. ההמבורגרים מצוינים, לא יקרים, ויסגרו לכם מצוין ארוחה שלא בא לכם להשקיע בה יותר מדי.

Shoryu ramen

עוד מסעדת ראמן מצוינת שיש לה המון סניפים ברחבי העיר, כולל אחד שנמצא ממש קרוב לפיקדילי ולכל התיאטרות באזור ופתוח עד מאוחר יחסית, אז שווה ללכת אליו אחרי ביקור בתיאטרון (אל תפספסו את The Book Of Mormon המושלמת שראיתי פעמיים מרוב שאהבתי אותה).

ראמן חזיר ב-Shoryu ramen

הראמן פה עשיר וכבד יותר מזה של Bone Daddies וגם לא כולל המון תוספות משוגעות, אבל כל פרט ופרט בו היה מושלם. החל מהציר הסמיך, דרך הבשר העסיסי ועד הביצה הקצת רכה. נשבע שהייתי מוכן לאכול אותו כל יום.

לחלק ב' של המדריך לחצו כאן. וכמו תמיד, אני אשמח לשמוע אם השתמשם בהמלצות ונהנתם, וגם אם ממש לא נהנתם, זה חשוב לא פחות.

רומא, רומא, רומא, רומא!

אז כמו שכבר כתבתי בפוסטים האחרונים, העבודה החדשה קצת שואבת הרבה מהזמן שלי, ולא ממש יוצא לי לפנות זמן לפוסטים בבלוג (למרות שיש 2-3 פוסטים מצולמים, אני פשוט לא מצליח לשבת לכתוב אותם).

בכל זאת, יצא לי לנסוע בנובמבר לשבוע ברומא, שכלל גם יום אחד בנאפולי, ויש לא מעט לספר על האוכל המצוין שאכלתי שם (אמנם לא הרבה כמו כמויות האוכל בטיול לברלין, אבל עדיין לא מעט).

P1250876_post (Custom)

היומיים וחצי הראשונים של הטיול היו סוג של טיול עבודה (גם הוא קשור איכשהו לאוכל, כמובן), כך שאין הרבה מה לספר עליהם, אבל לאחר מכן הגיעה ש', חברתי הטובה, וטיול העבודה הפך לטיול כיפי במיוחד.

P1260140_post (Custom)

האמת היא שציפיתי לחבב את רומא, אבל לא חשבתי שאוהב אותה כמו שקרה לי במשך השבוע הזה. העיר הזו כבשה אותי בגדול. החל מהיופי הבלתי ייאמן שלה, שביומיים האחרונים של הטיול לא הצלחתי להאמין איך אנחנו כבר פחות שמים לב ומתלהבים מעוד בניין מהמם, כנסייה אדירה או ארמון מפואר, אחרי שבימים הראשונים כל רחוב וכל סמטה היו סוג של הפתעה מדהימה ועוצרת נשימה.

P1250568_post (Custom)

למרות שמדובר בבלוג אוכל, הנה כמה עצות כלליות לגבי העיר:

  • הזהירו אותי רבות לגבי כמות הגנבים והכייסים בעיר, עד לרמה שהיה נדמה לי לפעמים שמדובר בעיר שהיא זירת פשע אחת גדולה. למרבה ההפתעה, התנהגות סבירה בצורת יד בכיס של הארנק במקומות צפופים וסירוב מנומס לכל מיני בקשות ופניות ברחוב (ולא היו המון כאלה) היא כל מה שצריך שם. רוב אתרי התיירות המרכזיים עמוסים בשומרים ושוטרים, וההרגשה הכללית שאני קיבלתי בה היתה כמו בכל עיר גדולה אחרת, בלי בעיות מיוחדות.

P1260125_post (Custom)

  • התחבורה הציבורית בעיר לא מפותחת במיוחד. שני קווי הרכבת התחתית לא ממש מגיעים לכל המקומות (ומצטלבים רק בנקודה אחת), וכדי לרכוש כרטיסי נסיעה לאוטובוס צריך לרכוש אותם בחנויות או קיוסקים, ולא תמיד פשוט למצוא אותם. רוב ההתניידות במרכז העיר יכולה להתבצע יחסית בקלות ברגל (בין 10 ל-25 דקות הליכה בין רוב המקומות, ותמיד כיף להסתובב שם ברחובות), וגילינו שמוניות (כל עוד אלו המוניות הרשמיות הלבנות, ונוסעים לפי מונה) לא יקרות בכלל, ורוב הנסיעות שכן עשינו עלו בין 6 ל-11 יורו, כך ששווה לתפוס מונית כשמתעצלים.
  • אנחנו מאוד התלהבנו לראות את האתרים המעניינים בעיר, והלכנו לרובם. אם אתם אוהבים (או אפילו מעט מחבבים) ארכיטקטורה וארכיאולוגיה, אני ממליץ בחום לא לוותר על הביקור בפורום. קשה לתפוס (גם בתמונות) עד כמה המקום הזה מדהים, עצום ועוצר נשימה, גם מבחינת הגודל, וגם מבחינת ההיסטוריה שהתרחשה בו. אותו כרטיס מקנה גם כניסה לקולוסיאום, שנמצא ממש במרחק הליכה, וגם הוא בהחלט שווה ביקור. עצה שרשומה כמעט בכל ספרי ואתרי הטיולים, ובכל זאת היתה מאוד מועילה, ונראה שאף תייר לא באמת מקשיב לה: תתחילו את הסיור בפורום. קופת הכרטיסים שם כמעט ריקה בבוקר, ובקולוסיאום התורים עצומים ממש. אחרי שקניתם שם כרטיס, בכניסה לקולוסיאום פשוט תדלגו על על התור בקופות.

P1250855_post (Custom)

  •  מאוד חיכינו לסיור שלנו ב-ותיקן ואפילו הזמנו את אחד הסיורים היקרים ביותר באתר מראש (עוד דרך מצוינת לחסוך תורים גדולים לקניית כרטיסים), אבל "זכינו" לסיור עם המדריכה המשעממת ביותר ביקום כולו שאיכשהו הצליחה להמאיס עלינו את כל המראות המהממים שראינו שם. הייתי ממליץ לקחת סיור קצר יותר, ולנסות לטייל לבד בקצב שלכם, אבל לא לוותר לגמרי, המקום בהחלט מעניין.

P1260015_post (Custom)

  • ולסיום, משהו שכן קשור לאוכל: העיר מלאה במלכודות תיירים, רובן נמצאות ליד המקומות המרכזיים כמובן (אבל- יש לא מעט מקומות טובים במקומות המרכזיים האלה, חלק מהם כאן בהמלצות שלי). קשה לי לספור את כמות האנשים שסיפרו לי כמה הם אכלו רע ברומא, כמה לא טעים שם, וכמה האוכל סתם יקר. החוויה שלי היתה שונה לגמרי. אז תעשו מחקר טוב לפני הטיול, קחו המלצות מאנשים שאתם סומכים עליהם, ודי בטוח שתצליחו לאכול טוב בעיר.

ולפני שנתחיל בהמלצות שלי, תודה לכל החברים שהמליצו, עזרו ונתנו עצות. תודה לאופיר, רוני ופולק, אדי, ענבר, שגיא, ליאור, אינס, נועה, דרור וכל מי שאולי שכחתי (מקווה שלא!). וכמו תמיד, השמות של המקומות הם לינקים לעמוד הפייסבוק של המסעדה, או לאתר שלה, אם מצאתי.

La Prosciutteria Trevi

(Via della Panetteria, 34 (ליד מזרקת טרבי)

יש מצב שזו המציאה הכי גדולה וכיפית של הטיול, ותודה ענקית לשגיא על התמונה ששלח לי של המקום, וככה זיהיתי אותו תוך כדי שיטוט בעיר. מדובר במקום קטן במיוחד, שמגיש פלטות של נקניקים וגבינות מעולות ממש, ובמחירים שווים במיוחד. רק צריך לבחור גודל רצוי (יש ב-5 יורו, 10 יורו ו-20 יורו) והם כבר ימלאו את קרשי העץ שלהם במבחר נאה, כולל קצת פירות וירקות וכולל גם כמה פרוסות לחם מרוחות בממרחים כיפיים (וגם עוד לחם בלי כלום, בצד).

P1250553_post (Custom)

חזרתי לפה פעמיים (אם לא כוללים פעם שלישית שבה רק קניתי כריך לאכול תוך כדי הליכה). האווירה כיפית במיוחד, עם מוזיקה טובה, ועיצוב שכולל נקניקים תלויים לייבוש בכל מקום, בקבוקי יין וממרחים ורטבים שאפשר לקנות. המקום קטן, אז לפעמים צריך לחכות לשולחן, אבל האמינו לי שזה שווה את זה. היין זול, וממש כיף להעביר פה ערב או צהריים כיפיים במיוחד.

P1250550_post (Custom)

אם יש פורקטה, אל תוותרו עליה (6.5 יורו לצלחת עם לא מעט בשר).

ויש גם פסטות, שהיו זולות, טעימות, אם כי לא יוצאות דופן במיוחד (ומבושלות קצת יותר מאל דנטה).

Osteria Da Fortunata

(Via del Pellegrino, 11 (Campo de fiori

על המסעדה הזו קיבלתי המלצות מלא מעט אנשים, והן בהחלט היו מוצדקות. בחזית המסעדה עומדת מעין דודה איטלקית (ולפעמים יש מי שמחליפות אותה) שמרדדת, מגלגלת וחותכת את הפסטה למסעדה, והיא סוג של אטרקציה בפני עצמה, אבל גם האוכל שווה את ההגעה.

P1250599_post (Custom)

גם לפה חזרתי פעמיים, פעם עם החברים מטיול העבודה ופעם אחרי זה עם ש'. נכון שהמראה והמיקום של המסעדה משווים לה מראה תיירותי קצת (טוב, לא קצת. מאוד), אבל אל תטעו, מדובר במקום עם פסטות מעולות, ועם תפריט שהוא כולו באיטלקית בלבד (אם כי לא מסובך להבין אותו עם מעט עזרה מגוגל ומהידע הכללי).

P1250606_post (Custom)

הפסטה עצמה נגיסה וכיפית, הרטבים עמוסי גבינות עזות טעם, וזה אוכל איטלקי, פשוט, טעים וכיפי, בלי יותר מדי מסביב. דווקא הניוקי שהזמנו פה בפעם הראשונה, וקיבלנו המלצה עליהם, היו לא יותר מ-סבירים.

P1260108_post (Custom)

למנה ראשונה אל תוותרו על כדורי גבינת הבוראטה המצוינת, שהגיע עם שתי ברוסקטות קטנות עם סרדינים טובים, כדי להבין עד כמה עוד יש לבוראטה המקומית שלנו לאן לשאוף.

P1260106_post (Custom)

הפסטה הכי טובה שאכלנו היתה עם לחי חזיר והמון פרחי זוקיני מעולים. רוטב כמעט לא מורגש מבחינת כמות, אבל עז טעם, עם בשר שקצת מזכיר בייקון אבל רך ובשרני יותר. מנת פסטה מושלמת. גם מנת הקצ'יו-א-פפה היתה מצוינת והקרבונרה היתה טעימה, אם כי כבדה למדי. מחירי הפסטות נעים בן 11-15 יורו, והם סבירים לגמרי.

Ciuri Ciuri

Via Leonina, 18/20, Via Labicana, 126/128, L.go Teatro Valle, 1/2, P.za San Cosimato, 49/b.

אמנם לא מדובר במסעדה, אלא ברשת של גלידריות, אבל וותרו על הגלידות פה (יש מספיק גלידריות טובות יותר), ולכו על הקנולי הנהדר. הבצק פה פריך במיוחד, בלי להיות שמנוני, המילוי של הגבינה לא מתוק מדי, ובו זמנית גם לא חמצמץ כמו שלפעמים קורה, והתוספות מעולות. הקנולי במילוי השוקולד טעים גם הוא, אבל ממש ממש מתוק, אז לכו על ההוא עם הגבינה והשוקולד צ'יפס. הוא מושלם.

P1250881_post (Custom)

Pizzeria Ai Marmi

Viale Trastevere 53

 

הפיצריה המשפחתית והרועשת הזו היא בדיוק מה שאתם מדמיינים כשחושבים על מסעדה איטלקית לא יקרה של פעם. המון שולחנות כבדים וצפופים, משפחות רועשות ותנורי פיצה ענקיים. דווקא כדורי הסופלי (סוג של כדורי ריזוטו מטוגנים, דומים לארנצ'יני רק בלי גבינה) שהומלצו לנו היו לא מעניינים מספיק, אבל הפיצה שאכלנו פה היתה כנראה הפיצה הכי טעימה שאכלתי אי פעם. בצק דק, אבל עדיין יציב, ושילוב מושלם של רוטב עגבניות עדין וגבינה. התוספות שלקחנו, של פטריות ובשר חזיר, היו באמת מושלמות. אם חשבתם שאי אפשר לעניין אתכם עם פיצה פשוטה שכזו, אתם חייבים לעצמכם ביקור פה. עם יין זול, ועוד כמה מנות ראשונות (בעיקר מטוגנות), וגם בזכות האווירה המקומית, מדובר בעצירת חובה.

P1250899_post (Custom)

Antica Enoteca

via della Croce 76/b

בר מסעדה שבו אכלנו את הארוחה בערב האחרון שלנו בעיר. המקום ענק, עם שלושה חללים גדולים שונים, מעט חשוך, עם מוזיקה כיפית וטובה, וגם האוכל היה מצוין. אכלנו פיצה טובה עם פרשוטו וזיתים, רביולי מצוינים ממש עם פטריות פורצ'יני והמון פרמזן, וטירמיסו נהדר ממש. היין והאלכוהול פה יותר יקרים מהרבה מסעדות בעיר, אבל יש מבחר די גדול, וגם לא מעט קוקטיילים.

P1260154_post (Custom)

Trattoria Da Gino

Vicolo Rosini, 4

כמה שעות לפני הטיסה שלנו חזרה, אכלנו ארוחת צהריים במסעדה הנהדרת הזו, שהיתה הסיום המושלם לטיול. טרטוריה ותיקה שמרגישה כאילו היא שם תמיד, עם מלצר מבוגר מאוד, שהיה חייכן, חביב, התעקש שנסיים הכל מהצלחות כמו ילדים טובים, וגם עזר לנו ממש עם הבחירות מהתפריט.

P1260223_post (Custom)

אכלנו צלחת אניטיפסטי שכללה כמה נקניקים טובים, ירקות אפויים בתנור, כמה סלטים ועגבניה ממולאת. כולם היו טובים, למעט פרוסה קטנה של מעין פריטטה עם המון ירק, שלא אהבנו. אכלנו גם ספגטי קרבונרה מושלם, ופסטה עם בייקון ואפונה שהיתה טעימה אפילו יותר מהקרבונרה, והיינו צריכים לריב על הביסים האחרונים שלה.

P1260232_post (Custom)

גם הטירמיסו לקינוח היה מעולה. בדיוק מה שמדמיינים כשחושבים על מסעדה איטלקית כמו של פעם, וגם המחירים זולים. הפסטות עלו בסביבות ה-10 יורו, האנטי פסטי קצת פחות, וחצי ליטר של יין הבית עלה 4 יורו.

P1260236_post (Custom)

בונוס א'

יש בעיר מאות, אם לא אלפי גלידריות, רובן טובות מאוד, מעטות ממש לא. המבחן הכי קל לזיהוי גלידה טובה הוא מבחן גלידת הפיסטוק. אם הגלידה ירוקה זרחנית ובוהקת, בצעו פניית פרסה ובחרו מקום אחר. אם הגלידה בצבע ירוק דהוי ומעט אפרפר, יש סיכוי טוב שמדובר בגלידריה טובה, שלא מכניסה חומרים לא טבעיים לגלידות שלה.

אמנם קיבלנו הרבה המלצות לגלידה סאן קריספינו ליד מזרקת טרווי, אבל דווקא כשביקרנו שם הגלידה היה מעט קרחית ולא ממש מרשימה.

P1250570_post (Custom)

אם אתם פוגשים בסניף של GROM, אל תהססו לאכול שם. כל הטעמים שיצא לי לטעום אצלם היו מעולים ממש, והמרקם של הגלידה הוא הדבר הכי מופלא שתפגשו בטיול.

P1250726_post (Custom)

גם ברשת DON NINO, שפזורה בכל העיר, תוכלו למצוא גלידה מעולה, למרות שהיא נראית סופר תיירותית, והיא באמת כזו, עם מחירים גבוהים מהממוצע, אבל גלידה טובה באמת.

P1260065_post (Custom)

בונוס ב':

בחלק הראשון של הטיול, שהיה טיול עובדה כמו שכתבתי, לקחו אותנו למסעדה נהדרת, אם כי במיקום קצת לא מעניין. קאסרטה היא אמנם הבירה של מחוז קמפניה, אבל היא לא אתר תיירות פופולארי במיוחד. היא נמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מנאפולי, אז אם מזדמן לכם לעבור פה ליד, או בדרך לאנשהו, אל תפספסו את מסעדת Le Colonne. מסעדה עם כוכב מישלן אחד, של השפית רוזנה מרציאלה, שהיתה גם שופטת במאסטר שף איטליה, ומסתבר שהיא השגרירה הרשמית של גבינת המוצרלה די באפלו בעולם. בעקבות כך, המסעדה מתמחה במנות סביב המוצרלה שמכינים במקום, והיא לא פחות מאלוהית.

P1250699_post (Custom)

המחירים של המנות פה לא יקרים (12-20 יורו בערך), אבל מדובר במנות קטנות למדי. אכלנו פה פיצה "הפוכה", שהיא בעצם פיצה שה"בצק" שלה הוא מגבינת מוצרלה, וה"גבינה" היא מפירורי לחם, כדור של מוצרלה מטוגם בבלילה עם מילוי של אטריות ופסטו מנת פסטה מצוינת ברוטב עגניות ושמנת, ועוד כל מיני מנות בשר מעולות. שווה עצירה אם אתם בסביבה.

P1250720_post (Custom)

מקווה שההמלצות האלו יעזרו לכם לתכנן ולהנות מהטיול בעיר הקסומה הזו, ואני אשמח לשמוע אם השתמשתם בהם, ואם יש לכם המלצות נוספות שלא ציינתי.

מסעדת פופינה

התכנון הראשוני שלנו היה ללכת למסעדות סולה, שנשמעה מאוד מסקרנת ומעניינת.

כמה דיווחים לא ממש מחמיאים מהזמן האחרון גרמו לנו לשנות כיוון, ולהזמין מקום בפופינה החדשה בנווה צדק. התפריט של המסעדה נשמע מעניין ומסקרן, ושונה מאוד מהתפריטים הדי משוכפלים של רוב המסעדות.

הגענו בשעה 21:30 למסעדה שהיתה מלאה לחלוטין. רוב החלל נשלט ע"י בר גדול, ובתוכו המטבח הפתוח, ושולחנות פזורים סביבו. המסעדה מעוצבת בקו נקי ומודרני יחסית, וגם מוארת היטב. טיפה רועשת מדי, אבל לא בצורה מוגזמת, וניתן לנהל שיחה מבלי לצעוק.

קיבלנו את התפריטים, והמלצרית, שהיתה חביבה להפליא והפגינה הכרה טובה מאוד של התפריט והמנות, עזרה לנו לבחור מנות. התפריט לא מחולק לקטגוריות של מנות ראשונות/עיקריות/אחרונות אלא לחמישה חלקים, על פי טכניקות הכנה שונות : כבישה/אידוי/אפייה/צלייה/בישול איטי. בכל חלק יש כמה מנות ראשונות ועיקרית אחת או שתיים, וניתן לזהות ביניהן בעיקר בעזרת המחיר. לכל חלק יש גם קוקטייל שמותאם לשיטת ההכנה, וקינוח שמוכן באותה השיטה.

היינו שלושה, והזמנו 3 מנות ראשונות, מנת לחם ושלושה קוקטיילים בתור התחלה.

מנת הלחם (16 ש"ח) כללה שני סוגי לחמים. אחד לבן שהיה טעים, עם תוך רך וקרום פריך, ואחד כהה יותר שהכיל צימוקים והיה מעט דחוס ומעולה. החמאה היתה רכה וקלה למריחה. בהמשך הערב ביקשנו עוד פעמיים מנות לחם ולא חויבנו עליהן בנוסף לחיוב של המנה הראשונה.

פופינה

 

טרטר ג'ין טוניק- קוביות אינטיאס, קולי ירוק, שאלוט, מלפפון, טוביקו ווסאבי וקוביות ג'ין וטוניק (58 ש"ח) הגיע ראשון, מקטגוריית הכבישה. מאוד אהבתי את שילוב הטעמים הרענן והמאוד "ירוק". קוביות הג'ין והטוניק נראו כגימיק, אבל הוסיפו מרירות נעימה שאיזנה את החמיצות. הטוביקו והמלפפונים הוסיפו פריכות. דווקא הקציפה (שגם הופיעה בגרסאות שונות בעוד מנות) לא תרמה כלום, גם לא מבחינת טעם. לא מנה מפתיעה או מיוחדת, אבל מאוד טעימה.

פופינה

 

בצל וגבינה כחולה- בצל במילוי תרד, גבינה כחולה, וצנוברים על קרם כרובית (44 ש"ח) מקטגוריית האידוי. המילוי של הבצל היה מצוין, עם שילוב נהדר בין התרד, האגוזיות של הצנוברים והחריפות העדינה של הגבינה הכחולה. קרם הכרובית ופרחי הכרובית הצלויים היו טעימים גם הם. אני לא בטוח בקשר בין הבצלים והמלוי לבין הכרובית, אבל המנה היתה טעימה.

פופינה

 

פיצת פירות ים- פיצה שחורה עם קרם גבינת עיזים, שרימפס קצוצים, סקאלופס, טימין וצ'ילי אדום (74 ש"ח) מקטגוריית האפייה נראה מאוד מיוחד, וגם היתה טעימה עד מאוד. הבצק היה דק, אבל יציב ופריך, וגם פירות הים השתלבו מצוין עם גבינת העיזים שהיתה עדינה ולא אגרסיבית. מנה מצוינת, שרק גודלה הקטן, או מחירה הגבוה, קצת מעיבים.

פופינה

 

הקוקטיילים ששתינו היו:

מרגריטה סלק- טקילה, ג'ינג'ר, כוסברה (42 ש"ח) שהיתה טעימה ולא מתוקה מדי, אבל הרגישה "רגילה" ופשוטה מדי ביחס לתיאור.

פופינה

 

מרטיני אננס וגזר- וודקה ליים ודבש (39 ש"ח) היה נחמד ומתוק, אבל במידה. הוא כלל גם פרוסת גזר מגולגלת עם כמה פניני טפיוקה בתוכה.

פופינה 8

 

BMP- בורבון, דלעת, מייפל (44 ש"ח) היה המוצלח ביותר, עם טעמים עמוקים ומיוחדים. היה קשה לזהות דלעת או מייפל, אבל הוא היה מעניין.

פופינה

הקוקטיילים היו חביבים, אבל בעקבות הדגש שהם מקבלים בתפריט, ציפיתי מהם ליותר.

תוך כדי שהתלבטנו מה להזמין לעקריות, עבר בין השולחנות מי שהסתבר לנו שהוא אחד הבעלים של המקום. הוא היה חביב ביותר, ועזר לנו (ובעיקר לי) בהתלבטויות.

לחי עגל- בבישול ארוך, פולנטה קריספית וקולי עגבניות (98 ש"ח) (נחשו מאיזו קטגורייה) היתה מנה טעימה, אם כי מעט שגרתית. הבשר היה רך וממש התפרק במגע מזלג והרוטב היה עשיר וטעים. הפולנטה האפויה לא היתה ממש קריספית, בגלל הרוטב, אבל היתה טעימה בתור הפחמימה התורנית. את הסלט הקטן לא טעמתי. בסך הכל טעים ומנחם, אבל די רגיל.

פופינה

 

רביולי ריבת דלעת- אמרטו שקדים, כבד אווז וקציפת כמהין (78 ש"ח) מקטגוריית הבישול האיטי היתה מנה מאוד טעימה, עם טעמים חזקים, שהצליחו להשתלב היטב. הבצק היה עשוי נהדר, והמילוי היה מתוק וטעים. כבד האווז עזר למתן את המתיקות עם מעט מרירות נעימה, והקציפה בהחלט הוסיפה טעם חזק של כמהין, שלא היה אגרסיבי מדי. הבעיה היחידה של המנה היתה הגודל שלה, או בעצם הקוטן. שלושה רביולי, טעימים ככל שיהיו, לא הצליחו להשביע את מי שאכל אותה. קצת בעייתי בתור מנה עיקרית, והיה עדיף אם היו מגדילים אותה, גם אם זה אומר שצריך להעלות את מחירה. אבל, שילוב הטעמים המוצלח גורם לי בכל זאת לחבב אותה.

פופינה

 

פילה מוסר ים צלוי -פטוצ'יני ארטישוק, קצפת עגבניות וציר עוף שחום (108 ש"ח) מקטגוריית הצלייה היתה העיקרית שאני לקחתי והיא גם היתה המוצלחת ביותר.  הדג נצלה במדויק, עם עור פריך ובשר רך ועסיסי וציר העוף היה עשיר ועמוק בטעמיו, והשתלב באופן מפתיע עם הדג. גם הפסטה המיוצרת במקום היתה טעימה, עם כמה חתיכות של ארטישוק (שהרגיש טרי ולא משומר) ואפונת שלג שהוסיפו פריכות. מנה מצוינת, שמאוד נהנתי ממנה.

פופינה

 

הקינוחים נראו מעניינים כולם,  ובעזרת מלצרית נוספת, שהיתה גם היא חביבה ומאוד ידידותית, בחרנו שניים.

טארט תפוחים צלויים- בצק עלים וגלידת קורנפלקס (46 ש"ח) היה טארט קטן אבל מספק. הבצק הרגיש בייתי בצורה חיובית והמילוי היה נהדר ולא מתוק מדי. השיחוק האמיתי היה גלידת הקורנפלקס, או בעצם חלב קורנפלקס. היא היתה חלקה, עשירה והטעם שלה פשוט גאוני. אני מכיר מתכון של MOMOFUKU  MILK BAR מניו יורק לגלידה מחלב שהישרו בו קורנפלקס והבנתי שפה משרים שיבולת שועל צלויה כדי להגיע לטעם דומה.

פופינה

 

עוגת מסקרפונה מאודה- תותים במשרה גבינה וקציפת פירות יער (38 ש"ח)– היתה גם היא טעימה ולא שגרתית. עוגת הגבינה הזכירה עוגה אפויה, אבל היתה פחות דחוסה וכבדה והשילוב הקלאסי של תותים, פירות יער וגבינה הוא תמיד טעים. המרקמים השונים הם שייחדו את המנה והפכו אותה למוצלחת במיוחד.

פופינה

 

לאחר הקינוחים המלצרית מזגה לנו כוסיות קטנות של יין מוסקטו מתקתק, שהיה סיום מוצלח. באותה הזדמנות גם דיברנו איתה על חלק מהמנות, ובמיוחד על מנת הרביולי שהייתה קטנה מדי לטעמנו. היא הקשיבה בסבלנות והיה נראה שבאמת מעניין אותה ואת המקום לשמוע. היא הסבירה שבגלל המרכיבים הכבדים הם הגיעו למסקנה שהגודל מספק ושכמות גדולה יותר תהיה כבדה וקשה לאכילה. אמרנו שאולי כדאי לפחות להדגיש ללקוחות שזו מנה קטנה ואולי אף להציע גרסא יותר גדולה שלה בתוספת מחיר.

את הארוחה ליווינו גם ביין שהבאנו איתנו. מירון של יקב הרי גליל שהיה מעולה, עם טעם עמוק, לא כבד מדיי והוא הצליח לא להאפיל על האוכל. דמי חליצה של 35 ש"ח סבירים לחלוטין.

על שלוש מנות ראשונות, שלוש עיקריות, שני קינוחים, שלושה קוקטיילים, מנת לחם, בקבוק פלגרינו גדול (24 ש"ח) ודמי חליצה, שילמנו 744 ש"ח לפני שירות. לא זול, אבל גם די ממוצע לארוחת ערב מלאה במסעדה תל אביבית.

הארוחה היתה מוצלחת, האוכל היה טעים ומוקפד והשירות היה מצטיין.  המנות יצאו בזמן, למרות שהמסעדה היתה מלאה לגמרי, המלצריות היו מקסימות והפגינו הכרה טובה של התפריט. ממש לא הורגש שהמסעדה עובדת רק כמה שבועות, והיתה הרגשה של מקום שעובד ומתפקד כמו שצריך. הבעיה היחידה היתה השולחן הקטן שבו הושיבו אותנו. הוא לא ממש התאים לשלושה סועדים, ולא היה בו מקום לכל הכוסות והצלחות ונאלצנו לתמרן ולסדר מחדש בכל פעם שהגיעה צלחת. את בקבוקי המים והיין הנחנו על אדן החלון שישבנו לידו.

בכל זאת, אולי בגלל הציפיות הגבוהות, היה חסר לנו סוג מסוים של "שפיץ", של ייחוד, כדי שנצא באמת נפעמים. עם עוד קצת כיוונונים קלים, והפחתה של כמות הקציפות במנות, זו יכולה להיות מסעדה נהדרת. ביינתים, היא טובה מאוד וגם זה לא עניין של מה בכך.