מרק סיני חמוץ חריף

כבר סיפרתי במתכון של האטריות הסיניות שחוץ מההתמכרות שלי לאוכל אסייתי, אני גם מכור לסרטוני אוכל ביוטיוב. בכל פעם שמשעמם לי, או שאני מחפש השראה לבישולים, אני פונה ליוטיוב. אחד הערוצים שאני הכי אוהב שייך ל- Seonkyoung Longest, קוריאנית שחייה בארה"ב. חוץ מהשם הבלתי אפשרי שלה, הסרטונים שלה גם ארוכים למדי, אבל יש לה עשרות מתכונים אסייתים שנראים פשוט מעולה. אפשר כמעט לטעום ולהריח את האוכל שהיא מכינה.

כשרחלי אמרה לי שיש לה חצי יום פנוי ואנחנו יכולים לבשל ביחד, אמרתי לעצמי שבא לי מרק ופניתי אל יוטיוב כדי למצוא השראה. מצאתי אצל Seonkyoung מתכון למרק חמוץ-חריף שהזכיר לי את המתכונים של המסעדות הסיניות של פעם, והחלטתי שאותו אני הולך להכין. גם רחלי מצאה אצלה מתכון לסלט אטריות סובה וטופו (טבעוני!) שיצא מדהים, את המתכון הזה תוכלו למצוא בבלוג ההורס שלה.

המתכון המקורי כולל כמה רכיבים שקשה להשיג אצלנו, אז שיניתי אותו שיהיה יותר מתאים אלינו, וגם הארכתי מעט את זמן הבישול, כדי שהמרק יקבל טעמים עמוקים יותר. עדיין, מדובר במרק שמכינים בקלות ממש, ותוך חצי שעה כולל כל הבישול, הוא מוכן. זה מרק משביע במיוחד, טעים, ואפילו די בריא (בלי טיפת שמן!), ונטיפי הביצים האלה שמכינים בחצי שניה, הם כנראה הדבר שכולם הכי אוהבים במרק הזה.

אם אתם לא מתים על טופו, אתם יכולים לוותר עליו, או לשים עוד עוף במקומו, אבל דעו שגם מי שלא חובב גדול שלו יוכל לחבב אותו פה, הוא סופג היטב את הטעמים של המרק. אם אתם רוצים גרסא צמחונית, ותרו על העוף, ואם באה לכם גרסה טבעונית, צריך רק לוותר גם על נטיפי הביצים, שהם אומנם מאוד טעימים, אבל לא הכרחיים.

רכיבים

8-9 פטריות שיטאקי מיובשות (בערך חצי חבילה, שאפשר להשיג בחנויות אסייתיות או בטיב טעם)

כ-400 גרם חזה עוף

כפית מים

כפית סויה

כפית קורנפלור

1/2 כפית פלפל לבן (אפשר גם שחור)

למרק:

6 כוסות ציר עוף (או מים)

1/4 כוס סויה

1/4 כוס חומץ רגיל

3 כפות קורנפלור

1/2 כפית פלפל לבן (גם פה, אפשר פלפל שחור)

כפית סוכר

כפית ג'ינג'ר מגורד

1/4-1/2 צ'ילי טרי (אפשר גם פתיתי צ'ילי מיובש לפי הטעם)

2 גזרים

2 ביצים

קוביה של טופו (אם מצאתם טופו משי, מעולה, אבל אפשר גם רגיל)

בצל ירוק וכוסברה לקישוט

שמן שומשום להגשה (לא חובה)

הכנה

משרים את פטריות השיטאקי המיובשות במים חמים למשך כ-20 דקות עד חצי שעה, עד שהן מתרככות.

בינתיים, משרים את העוף במרינדה קלילה לכמה דקות: חותכים את חזה העוף לרצועות דקות, מערבבים עם כפית הסויה, כפית המים, כפית הקורנפלור והפלפל ומערבבים. מניחים בצד.

מגרדים את הג'ינג'ר ושמים בצד.

חותכים בזהירות את הגזרים לגפרורים דקים ואת הטופו למלבנים דקים (אם קניתם טופו משי, חיתכו אותו בזהירות, הוא מתפרק בקלות).

בקערה קטנה מערבבים את הסויה, החומץ, הפלפל, הסוכר והקורנפלור. טורפים את התערובת עד שהיא אחידה ואין יותר גושי קורנפלור.

מרתיחים בסיר את המים או הציר ובזמן הזה מסננים את הפטריות מהמים החמים ופורסים אותן לפרוסות דקות.

כשהמים רתחו, מוספים את הג'ינג'ר המגורד, הגזר, העוף והפטריות. מערבבים היטב כדי שחתיכות העוף לא יידבקו אחת לשניה, ומביאים שוב לרתיחה.

כשהמרק שוב רותח, מוסיפים תוך כדי ערבוב את תערובת הסויה-חומץ-קורנפלור, אחרי שקצת טרפנו אותה שוב כדי להעלות את כל הקורנפלור ששקע בקערה. מערבבים היטב את המרק עד שהוא רותח שוב, הוא יסמיך מעט בגלל הקורנפלור. מנמיכים את האש ומבשלים את המרק כ-10 עד 15 דקות, עד שהגזר רך. מעלים שוב את עוצמת האש ומביאים לרתיחה לקראת הביצים.

טורפים בקערה את שתי הביצים, ואחרי שהמרק רתח שוב מוסיפים אותם לסיר באיטיות בתנועה מעגלית שתפזר אותן היטב בכל הסיר. מחכים כ-10 שניות ובעזרת כף עץ מערבבים. הנה לכם נטיפי ביצים ממש כמו במסעדות (הן נראות המון עכשיו, אבל אל דאגה, הביצים יתערבבו וישקעו).

מוסיפים לסיר את הטופו, מערבבים, ומבשלים עוד 5 דקות. זהו, המרק מוכן. מקשטים בכוסברה ובבצל ירוק קצוץ, ובכמה טיפות שמן שומשום.

רומא, רומא, רומא, רומא!

אז כמו שכבר כתבתי בפוסטים האחרונים, העבודה החדשה קצת שואבת הרבה מהזמן שלי, ולא ממש יוצא לי לפנות זמן לפוסטים בבלוג (למרות שיש 2-3 פוסטים מצולמים, אני פשוט לא מצליח לשבת לכתוב אותם).

בכל זאת, יצא לי לנסוע בנובמבר לשבוע ברומא, שכלל גם יום אחד בנאפולי, ויש לא מעט לספר על האוכל המצוין שאכלתי שם (אמנם לא הרבה כמו כמויות האוכל בטיול לברלין, אבל עדיין לא מעט).

P1250876_post (Custom)

היומיים וחצי הראשונים של הטיול היו סוג של טיול עבודה (גם הוא קשור איכשהו לאוכל, כמובן), כך שאין הרבה מה לספר עליהם, אבל לאחר מכן הגיעה ש', חברתי הטובה, וטיול העבודה הפך לטיול כיפי במיוחד.

P1260140_post (Custom)

האמת היא שציפיתי לחבב את רומא, אבל לא חשבתי שאוהב אותה כמו שקרה לי במשך השבוע הזה. העיר הזו כבשה אותי בגדול. החל מהיופי הבלתי ייאמן שלה, שביומיים האחרונים של הטיול לא הצלחתי להאמין איך אנחנו כבר פחות שמים לב ומתלהבים מעוד בניין מהמם, כנסייה אדירה או ארמון מפואר, אחרי שבימים הראשונים כל רחוב וכל סמטה היו סוג של הפתעה מדהימה ועוצרת נשימה.

P1250568_post (Custom)

למרות שמדובר בבלוג אוכל, הנה כמה עצות כלליות לגבי העיר:

  • הזהירו אותי רבות לגבי כמות הגנבים והכייסים בעיר, עד לרמה שהיה נדמה לי לפעמים שמדובר בעיר שהיא זירת פשע אחת גדולה. למרבה ההפתעה, התנהגות סבירה בצורת יד בכיס של הארנק במקומות צפופים וסירוב מנומס לכל מיני בקשות ופניות ברחוב (ולא היו המון כאלה) היא כל מה שצריך שם. רוב אתרי התיירות המרכזיים עמוסים בשומרים ושוטרים, וההרגשה הכללית שאני קיבלתי בה היתה כמו בכל עיר גדולה אחרת, בלי בעיות מיוחדות.

P1260125_post (Custom)

  • התחבורה הציבורית בעיר לא מפותחת במיוחד. שני קווי הרכבת התחתית לא ממש מגיעים לכל המקומות (ומצטלבים רק בנקודה אחת), וכדי לרכוש כרטיסי נסיעה לאוטובוס צריך לרכוש אותם בחנויות או קיוסקים, ולא תמיד פשוט למצוא אותם. רוב ההתניידות במרכז העיר יכולה להתבצע יחסית בקלות ברגל (בין 10 ל-25 דקות הליכה בין רוב המקומות, ותמיד כיף להסתובב שם ברחובות), וגילינו שמוניות (כל עוד אלו המוניות הרשמיות הלבנות, ונוסעים לפי מונה) לא יקרות בכלל, ורוב הנסיעות שכן עשינו עלו בין 6 ל-11 יורו, כך ששווה לתפוס מונית כשמתעצלים.
  • אנחנו מאוד התלהבנו לראות את האתרים המעניינים בעיר, והלכנו לרובם. אם אתם אוהבים (או אפילו מעט מחבבים) ארכיטקטורה וארכיאולוגיה, אני ממליץ בחום לא לוותר על הביקור בפורום. קשה לתפוס (גם בתמונות) עד כמה המקום הזה מדהים, עצום ועוצר נשימה, גם מבחינת הגודל, וגם מבחינת ההיסטוריה שהתרחשה בו. אותו כרטיס מקנה גם כניסה לקולוסיאום, שנמצא ממש במרחק הליכה, וגם הוא בהחלט שווה ביקור. עצה שרשומה כמעט בכל ספרי ואתרי הטיולים, ובכל זאת היתה מאוד מועילה, ונראה שאף תייר לא באמת מקשיב לה: תתחילו את הסיור בפורום. קופת הכרטיסים שם כמעט ריקה בבוקר, ובקולוסיאום התורים עצומים ממש. אחרי שקניתם שם כרטיס, בכניסה לקולוסיאום פשוט תדלגו על על התור בקופות.

P1250855_post (Custom)

  •  מאוד חיכינו לסיור שלנו ב-ותיקן ואפילו הזמנו את אחד הסיורים היקרים ביותר באתר מראש (עוד דרך מצוינת לחסוך תורים גדולים לקניית כרטיסים), אבל "זכינו" לסיור עם המדריכה המשעממת ביותר ביקום כולו שאיכשהו הצליחה להמאיס עלינו את כל המראות המהממים שראינו שם. הייתי ממליץ לקחת סיור קצר יותר, ולנסות לטייל לבד בקצב שלכם, אבל לא לוותר לגמרי, המקום בהחלט מעניין.

P1260015_post (Custom)

  • ולסיום, משהו שכן קשור לאוכל: העיר מלאה במלכודות תיירים, רובן נמצאות ליד המקומות המרכזיים כמובן (אבל- יש לא מעט מקומות טובים במקומות המרכזיים האלה, חלק מהם כאן בהמלצות שלי). קשה לי לספור את כמות האנשים שסיפרו לי כמה הם אכלו רע ברומא, כמה לא טעים שם, וכמה האוכל סתם יקר. החוויה שלי היתה שונה לגמרי. אז תעשו מחקר טוב לפני הטיול, קחו המלצות מאנשים שאתם סומכים עליהם, ודי בטוח שתצליחו לאכול טוב בעיר.

ולפני שנתחיל בהמלצות שלי, תודה לכל החברים שהמליצו, עזרו ונתנו עצות. תודה לאופיר, רוני ופולק, אדי, ענבר, שגיא, ליאור, אינס, נועה, דרור וכל מי שאולי שכחתי (מקווה שלא!). וכמו תמיד, השמות של המקומות הם לינקים לעמוד הפייסבוק של המסעדה, או לאתר שלה, אם מצאתי.

La Prosciutteria Trevi

(Via della Panetteria, 34 (ליד מזרקת טרבי)

יש מצב שזו המציאה הכי גדולה וכיפית של הטיול, ותודה ענקית לשגיא על התמונה ששלח לי של המקום, וככה זיהיתי אותו תוך כדי שיטוט בעיר. מדובר במקום קטן במיוחד, שמגיש פלטות של נקניקים וגבינות מעולות ממש, ובמחירים שווים במיוחד. רק צריך לבחור גודל רצוי (יש ב-5 יורו, 10 יורו ו-20 יורו) והם כבר ימלאו את קרשי העץ שלהם במבחר נאה, כולל קצת פירות וירקות וכולל גם כמה פרוסות לחם מרוחות בממרחים כיפיים (וגם עוד לחם בלי כלום, בצד).

P1250553_post (Custom)

חזרתי לפה פעמיים (אם לא כוללים פעם שלישית שבה רק קניתי כריך לאכול תוך כדי הליכה). האווירה כיפית במיוחד, עם מוזיקה טובה, ועיצוב שכולל נקניקים תלויים לייבוש בכל מקום, בקבוקי יין וממרחים ורטבים שאפשר לקנות. המקום קטן, אז לפעמים צריך לחכות לשולחן, אבל האמינו לי שזה שווה את זה. היין זול, וממש כיף להעביר פה ערב או צהריים כיפיים במיוחד.

P1250550_post (Custom)

אם יש פורקטה, אל תוותרו עליה (6.5 יורו לצלחת עם לא מעט בשר).

ויש גם פסטות, שהיו זולות, טעימות, אם כי לא יוצאות דופן במיוחד (ומבושלות קצת יותר מאל דנטה).

Osteria Da Fortunata

(Via del Pellegrino, 11 (Campo de fiori

על המסעדה הזו קיבלתי המלצות מלא מעט אנשים, והן בהחלט היו מוצדקות. בחזית המסעדה עומדת מעין דודה איטלקית (ולפעמים יש מי שמחליפות אותה) שמרדדת, מגלגלת וחותכת את הפסטה למסעדה, והיא סוג של אטרקציה בפני עצמה, אבל גם האוכל שווה את ההגעה.

P1250599_post (Custom)

גם לפה חזרתי פעמיים, פעם עם החברים מטיול העבודה ופעם אחרי זה עם ש'. נכון שהמראה והמיקום של המסעדה משווים לה מראה תיירותי קצת (טוב, לא קצת. מאוד), אבל אל תטעו, מדובר במקום עם פסטות מעולות, ועם תפריט שהוא כולו באיטלקית בלבד (אם כי לא מסובך להבין אותו עם מעט עזרה מגוגל ומהידע הכללי).

P1250606_post (Custom)

הפסטה עצמה נגיסה וכיפית, הרטבים עמוסי גבינות עזות טעם, וזה אוכל איטלקי, פשוט, טעים וכיפי, בלי יותר מדי מסביב. דווקא הניוקי שהזמנו פה בפעם הראשונה, וקיבלנו המלצה עליהם, היו לא יותר מ-סבירים.

P1260108_post (Custom)

למנה ראשונה אל תוותרו על כדורי גבינת הבוראטה המצוינת, שהגיע עם שתי ברוסקטות קטנות עם סרדינים טובים, כדי להבין עד כמה עוד יש לבוראטה המקומית שלנו לאן לשאוף.

P1260106_post (Custom)

הפסטה הכי טובה שאכלנו היתה עם לחי חזיר והמון פרחי זוקיני מעולים. רוטב כמעט לא מורגש מבחינת כמות, אבל עז טעם, עם בשר שקצת מזכיר בייקון אבל רך ובשרני יותר. מנת פסטה מושלמת. גם מנת הקצ'יו-א-פפה היתה מצוינת והקרבונרה היתה טעימה, אם כי כבדה למדי. מחירי הפסטות נעים בן 11-15 יורו, והם סבירים לגמרי.

Ciuri Ciuri

Via Leonina, 18/20, Via Labicana, 126/128, L.go Teatro Valle, 1/2, P.za San Cosimato, 49/b.

אמנם לא מדובר במסעדה, אלא ברשת של גלידריות, אבל וותרו על הגלידות פה (יש מספיק גלידריות טובות יותר), ולכו על הקנולי הנהדר. הבצק פה פריך במיוחד, בלי להיות שמנוני, המילוי של הגבינה לא מתוק מדי, ובו זמנית גם לא חמצמץ כמו שלפעמים קורה, והתוספות מעולות. הקנולי במילוי השוקולד טעים גם הוא, אבל ממש ממש מתוק, אז לכו על ההוא עם הגבינה והשוקולד צ'יפס. הוא מושלם.

P1250881_post (Custom)

Pizzeria Ai Marmi

Viale Trastevere 53

 

הפיצריה המשפחתית והרועשת הזו היא בדיוק מה שאתם מדמיינים כשחושבים על מסעדה איטלקית לא יקרה של פעם. המון שולחנות כבדים וצפופים, משפחות רועשות ותנורי פיצה ענקיים. דווקא כדורי הסופלי (סוג של כדורי ריזוטו מטוגנים, דומים לארנצ'יני רק בלי גבינה) שהומלצו לנו היו לא מעניינים מספיק, אבל הפיצה שאכלנו פה היתה כנראה הפיצה הכי טעימה שאכלתי אי פעם. בצק דק, אבל עדיין יציב, ושילוב מושלם של רוטב עגבניות עדין וגבינה. התוספות שלקחנו, של פטריות ובשר חזיר, היו באמת מושלמות. אם חשבתם שאי אפשר לעניין אתכם עם פיצה פשוטה שכזו, אתם חייבים לעצמכם ביקור פה. עם יין זול, ועוד כמה מנות ראשונות (בעיקר מטוגנות), וגם בזכות האווירה המקומית, מדובר בעצירת חובה.

P1250899_post (Custom)

Antica Enoteca

via della Croce 76/b

בר מסעדה שבו אכלנו את הארוחה בערב האחרון שלנו בעיר. המקום ענק, עם שלושה חללים גדולים שונים, מעט חשוך, עם מוזיקה כיפית וטובה, וגם האוכל היה מצוין. אכלנו פיצה טובה עם פרשוטו וזיתים, רביולי מצוינים ממש עם פטריות פורצ'יני והמון פרמזן, וטירמיסו נהדר ממש. היין והאלכוהול פה יותר יקרים מהרבה מסעדות בעיר, אבל יש מבחר די גדול, וגם לא מעט קוקטיילים.

P1260154_post (Custom)

Trattoria Da Gino

Vicolo Rosini, 4

כמה שעות לפני הטיסה שלנו חזרה, אכלנו ארוחת צהריים במסעדה הנהדרת הזו, שהיתה הסיום המושלם לטיול. טרטוריה ותיקה שמרגישה כאילו היא שם תמיד, עם מלצר מבוגר מאוד, שהיה חייכן, חביב, התעקש שנסיים הכל מהצלחות כמו ילדים טובים, וגם עזר לנו ממש עם הבחירות מהתפריט.

P1260223_post (Custom)

אכלנו צלחת אניטיפסטי שכללה כמה נקניקים טובים, ירקות אפויים בתנור, כמה סלטים ועגבניה ממולאת. כולם היו טובים, למעט פרוסה קטנה של מעין פריטטה עם המון ירק, שלא אהבנו. אכלנו גם ספגטי קרבונרה מושלם, ופסטה עם בייקון ואפונה שהיתה טעימה אפילו יותר מהקרבונרה, והיינו צריכים לריב על הביסים האחרונים שלה.

P1260232_post (Custom)

גם הטירמיסו לקינוח היה מעולה. בדיוק מה שמדמיינים כשחושבים על מסעדה איטלקית כמו של פעם, וגם המחירים זולים. הפסטות עלו בסביבות ה-10 יורו, האנטי פסטי קצת פחות, וחצי ליטר של יין הבית עלה 4 יורו.

P1260236_post (Custom)

בונוס א'

יש בעיר מאות, אם לא אלפי גלידריות, רובן טובות מאוד, מעטות ממש לא. המבחן הכי קל לזיהוי גלידה טובה הוא מבחן גלידת הפיסטוק. אם הגלידה ירוקה זרחנית ובוהקת, בצעו פניית פרסה ובחרו מקום אחר. אם הגלידה בצבע ירוק דהוי ומעט אפרפר, יש סיכוי טוב שמדובר בגלידריה טובה, שלא מכניסה חומרים לא טבעיים לגלידות שלה.

אמנם קיבלנו הרבה המלצות לגלידה סאן קריספינו ליד מזרקת טרווי, אבל דווקא כשביקרנו שם הגלידה היה מעט קרחית ולא ממש מרשימה.

P1250570_post (Custom)

אם אתם פוגשים בסניף של GROM, אל תהססו לאכול שם. כל הטעמים שיצא לי לטעום אצלם היו מעולים ממש, והמרקם של הגלידה הוא הדבר הכי מופלא שתפגשו בטיול.

P1250726_post (Custom)

גם ברשת DON NINO, שפזורה בכל העיר, תוכלו למצוא גלידה מעולה, למרות שהיא נראית סופר תיירותית, והיא באמת כזו, עם מחירים גבוהים מהממוצע, אבל גלידה טובה באמת.

P1260065_post (Custom)

בונוס ב':

בחלק הראשון של הטיול, שהיה טיול עובדה כמו שכתבתי, לקחו אותנו למסעדה נהדרת, אם כי במיקום קצת לא מעניין. קאסרטה היא אמנם הבירה של מחוז קמפניה, אבל היא לא אתר תיירות פופולארי במיוחד. היא נמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מנאפולי, אז אם מזדמן לכם לעבור פה ליד, או בדרך לאנשהו, אל תפספסו את מסעדת Le Colonne. מסעדה עם כוכב מישלן אחד, של השפית רוזנה מרציאלה, שהיתה גם שופטת במאסטר שף איטליה, ומסתבר שהיא השגרירה הרשמית של גבינת המוצרלה די באפלו בעולם. בעקבות כך, המסעדה מתמחה במנות סביב המוצרלה שמכינים במקום, והיא לא פחות מאלוהית.

P1250699_post (Custom)

המחירים של המנות פה לא יקרים (12-20 יורו בערך), אבל מדובר במנות קטנות למדי. אכלנו פה פיצה "הפוכה", שהיא בעצם פיצה שה"בצק" שלה הוא מגבינת מוצרלה, וה"גבינה" היא מפירורי לחם, כדור של מוצרלה מטוגם בבלילה עם מילוי של אטריות ופסטו מנת פסטה מצוינת ברוטב עגניות ושמנת, ועוד כל מיני מנות בשר מעולות. שווה עצירה אם אתם בסביבה.

P1250720_post (Custom)

מקווה שההמלצות האלו יעזרו לכם לתכנן ולהנות מהטיול בעיר הקסומה הזו, ואני אשמח לשמוע אם השתמשתם בהם, ואם יש לכם המלצות נוספות שלא ציינתי.

ברלין – כמה טעימה את! חלק ב'

הפוסט הזה הוא המשך לפוסט חלק א' על הטיול לברלין. אפשר ישר לגשת לעניינים ולהמשיך לספר על המסעדות שאכלנו בהן, אבל לפני כן, עוד שני בלוגים מקומיים שנתקלתי בהם תוך כדי כתיבת הפוסט, ואולי יעזרו לכם. הראשונה, Foodie in berlin, כבר עזבה את העיר (ופתחה בלוג חדש על ברצלונה), אבל עדיין מדובר במאגר שווה במיוחד.  והשניה, Stil in berlin, מאגדת לא רק ביקורות על מסעדות ואוכל, אלא בכלל על מקומות שווים בעיר (החל ממאפיות ועד גלריות לאומנות ומספרות), וכדאי להציץ שם.

בפוסט הקודם גם קיבלתי בקשה לכתוב על הדירה שישנו בה, אז בבקשה, זה הלינק אליה. מדובר בדירה שמתאימה לשני זוגות או לשני חברים/ות שרוצים לישון בחדרים נפרדים. היא הרבה יותר נעימה ומרווחת ממה שהתמונות מראות, ומצוידת בכל מה שצריך (חוץ מטלויזיה, אבל זה לא באמת נחוץ בטיול). אלה, המארחת, היא צעירה סופר נחמדה והיה מאוד קל לתקשר איתה ולשאול שאלות, ותוך כדי הסתבר שהיא גם מדברת קצת עברית וחיה פה בארץ כמה שנים. המיקום של הדירה נהדר, עם תחנת שכוללת שלושה קווי תחתית, וכמה וכמה קווי אוטובוס וחשמלית ממש במרחק 100 מטר (גם קווי הלילה מגיעים לשם), סופר מרקט גדול של REWE במרחק 5 דקות הליכה והמון חנויות חמודות, מאפיות, מסעדות ובתי קפה במרחק הליכה קצר, ורחובות ראשיים של שכונת MITTE במרחק הליכה קצת יותר ארוך של רבע שעה.

ella (Custom)

יאללה, נמשיך עם האוכל:

Gorki Park

עוד מקום שהיה לנו ממש טעים בו, אבל חלק מהשירות היה הזוי למדי, כך שההמלצה קצת בערבון מוגבל. רצינו ללכת לארוחת בוקר ב-Daluma המגניבה, אבל תפריט הבוקר כלל בעיקר פודינג צ'יה, אז ויתרנו, ועברנו לגורקי שנמצאת ממש ממול. למרות שהיו מקומות פנויים, הברמנית אמרה לנו שהם עמוסים מאוד ושכדאי שנלך למקום אחר (מי אומר דבר כזה ללקוחות?) אבל ידענו שיש לנו קצת סידורים וחיפושים מה לעשות באותו היום, אז התיישבנו בכל זאת. שאר הצוות היה נחמד מאוד, אבל הברמנית צעקה על לקוחות, עשתה פרצופים, ומתישהו גם קיבלה מצב רוח טוב והתחילה לשיר בקולי קולות. הזויה משהו. אבל באמת שהיה טעים מאוד, ורצינו לחזור גם לארוחת ערב, מה שלא קרה בסוף. הזמנו ארוחת בוקר Worker and farmer זוגית שהיא חגיגה של נוסטלגיה לכל מי שגדל בבית רוסי עם בליני, לביבות תפוחי אדמה עם סלמון וחזרת, לביבות גבינה מתקתקות, בלינצ'ס מגולגלים עם שמנת חמוצה, נקניק ביתי ועוד כל מיני פינוקים. יחד עם ארוחה נוספת ליחיד שכללה חביתה ענקית עם נקניק ותפוחי אדמה וסלסלת הלחמים השווה שמגיעה, לא הצלחנו להשתלט על כל האוכל למרות שהיינו ארבעה ובאמת חיכינו לא מעט לאוכל. 35.30 יורו לגמרי משתלמים, למרות הברמנית המשוגעת.

P1220951_post (Custom) (2)

Transit

אל המקום הזה הגענו די במקרה (אל הסניף ב-mitte), אחרי שהלכנו לשני מקומות אחרים ברשימת המסעדות שהיתה איתי, וגילינו ששניהם נסגרים ביום ראשון ממש מוקדם (ובאף מקום לא ממש רשום את זה). כמה טוב שגם טרנזיט היתה ברשימה שלי, ושבסוף נכנסנו לפה. מדובר במקום מאאגניב במיוחד, כולל קהל צעיר מאוד (נשבע שהיינו היחידים מעל גיל 30 שם) ויפה עד כאב (אולי במקרה סיימו לצלם ליד איזה קטלוג אופנה וכל הדוגמנים/יות הגיעו לאכול או משהו). טוב, חזרה לאוכל. מדובר בסוג של טאפאס אסייתי, כשרוב המנות עולות 3 יורו, וחלק קטן 8. אפשר להשתגע ולהזמין המון דברים שונים, וזה בעצם הכיף. לא מדובר באוכל הכי אוטנתי שתמצאו, אבל כל מה שאכלנו היה טעים ממש, כולל סלט אטריות שעועית קצת חריף, ברווז ברוטב שזיפים, קלמארי מטוגן, ספייריבס ברוטב חמוץ מתוק, ושיפוד גאוני של בשר חזיר קצוץ עטוף בעלים ירוקים ומטוגן. החשבון לארבעה מורעבים אחרי שהיו אחרי לא מעט שיטוטים הסתכם ב-47 יורו משתלמים במיוחד. בדיוק מסוג המקומות שהייתי רוצה עוד מהם בארץ.

transit (Custom)

Bandol sur mer

המסעדה הכי יקרה שאכלנו בה בטיול, אבל גם הארוחה הכי שווה ומעניינת. התלבטנו רבות לאיזו מסעדה חגיגית ללכת לכבוד ראש השנה, ובסוף החלטנו עליה (היה נדמה לי שהיא תהיה קצת זולה יותר ממה שיצא בסוף, לא בדקתי את המחירים המעודכנים באתר). המראה של המסעדה מאוד מטעה, היא נראית מאוד בסיסית וקז'ואלית, לא ממש בהתאם למחירים בה, אבל זה חלק מהחן שלה. העיצוב די מוזר, עם מסכי טלויזיות ישנות שתלויים בחלל, מגירות מפוזרות ועוד כל מיני אלמנטים לא ממש קשורים, אבל החלל הקטן (5 שולחנות) והמטבח הפתוח משרים אווירה נעימה, והמלצרית הבודדת עושה עבודה מעולה, מסבירה על הכל, והיתה ממש חביבה וידענית. המסעדה מציעה שני תפריטים, אחד מבוסס בשר ואחד מבוסס דגים ופירות ים, שניהם כוללים 5 מנות (כולל קינוח) ועולים 74 יורו לאדם, כשהתפריט מתשנה מפעם לפעם. אפשר גם להזמין מנות בנפרד או לבנות תפריט טעימות של יותר מ-5 מנות, הם מאוד גמישים. אנחנו לקחנו שני תפריטים בשריים ושניים של דגים, כך שיצא לנו לטעום מהכל. אני לא אפרט על כל האוכל כי זה ייקח פוסט שלם וארוך בפני עצמו, רק אציין את הלחם המעולה שלא הפסיק להגיע, עם חמאה חומה ומלוחה שהיתה טעימה באופן קיצוני.

bandol_1 (Custom)

וכל המנות היו טעימות, חלק יותר וחלק הרבה יותר, אבל הרגשנו שתפריט הדגים יצירתי ומעניין יותר. הוא כלל גרסה מקומית של בויאבז מצוין, מנה אדירה של שרימפ ענק ברוטב מתקתק של סלט וריברבר ומנה יפיפיה ממש של חלמון "מושלם" (כזה שבושל 30 דקות ב-65 מעלות) עם ירקות ירוקים וקפה.

bandol_5 (Custom)

 

תפריט הבשר היה טעים גם הוא, אם כי מעניין קצת פחות, אבל הטרטר עם גילוחי כבד האווז והעיקרית של כתף החזיר עם הפטריות היו מעולות בהחלט.

bandol_4 (Custom)

דווקא בגזרת הקינוחים, הקינוח של תפריט הדגים היה פחות טוב (אם כי עדיין מעולה). טקסטורות שונות של שוקולד בלגי, עם קצת נענע ועם גרניטת ג'ינג'ר מעולה. הקינוח של תפריט הבשר, לעומתו, היה אחד הקינוחים הטובים שטעמתי. רובו התבסס על דלעת, והוא כלל גלידת דלעת, כדורי דלעת קטנים ממותקים, טראפלס של שוקולד לבן ממולאים בקרם דלעת ועוד כל מיני. יחד עם שוקולד לבן, קצת דבש ואבקת ליקריץ' היה מדובר בקינוח מרענן ומושלם. יחד עם החשבון קיבלנו גם מרמלדת אפרסק, טראפל שוקולד לבן ופירות יער ומדלן שקדים.

bandol_6 (Custom)

האם שווה את המחיר? בעינינו, בתור ארוחה אחת מפנקת היה שווה בהחלט (יום למחרת שילמנו על כרטיסים למופע 65 יורו, והארוחה היתה בילוי לא פחות כיפי).

 Mogg

למסעדה הזו קראו עד לא מזמן Mogg and Melzer על שם שני השותפים שהקימו אותה, אבל Melzer עזב ועכשיו נשאר רק Mogg. שעות הפתיחה התצמצמו והמקום כבר לא פתוח בבוקר, מה שעדיין לא מעודכן באתר שלהם (אבל כן בעמוד הפייסבוק, ולכן קישרתי אליו). מדובר בדלי קטן וחמוד, שמתמחה בכריכי פסטרמי מעולים, כמו בדלי ניו יורקי – יהודי טיפוסי. הגענו בשעת בוקר מאוחרת לבראנצ' וגילינו שזו ממש השעה שבה נפתח עכשיו המקום (11 בבוקר) ולכן עוד היה ריק, אבל יש שמועות על תורים ארוכים בשעות העומס. כריך הרובן באמת היה מעולה, עם המון בשר טוב, וגבינה מותכת מעל, אבל דווקא הכריך השני, עם חזיר מפורק, אבוקדו ורוטב צ'יפוטלה הבריק במיוחד. בשר שהיה גם עסיסי וגם קצת קראנצ'י, רוטב פיקנטי מעולה ואבוקדו שהוסיף עוד קצת עושר, היו שילוב פשוט מושלם. הכריכים הגיעו גם עם חמוצים וסלט קוסלואו עדין בצידם. עוד הזמנו גם בריוש עם פטריות וביצה עלומה שהיה נהדר גם הוא, במיוחד בזכות הפטריות הצלויות והבשרניות. לא זול פה (כריך הרובן עולה 14.5 יורו, כריך החזיר 9.5), אבל בהחלט היה טעים ובסופו של דבר יחד עם שתיה קלה (גזוז תפוח שמכינים במקום) וקפה החשבון הסתכם ב67.5 יורו לארבעה.

mogg (Custom)

 District mot

זו היתה הארוחה האחרונה שלנו בעיר, והתלבטנו רבות איפה לאכול אותה, ובסוף הוחלט לחזור למסעדה הויאטנמית הזו, שהיתה סוגרה כשהגענו אליה ביום ראשון. העיצוב הצבעוני והמוגזם פה נראה לגמרי אוטנתי, כולל גלילי נייר הטואלט הארוזים בפלסטיק על השולחנות (ואם כסאות פשוטים מפלסטיק ללא משענת עושים לכם רע, זה אולי לא המקום בשבילכם).

P1230179_post (Custom) (2)

התפריט עצום מימדים, ויכול בקלות לבלבל את מי שלא בקיא במטבח העשיר הזה. הוא כולל כמה מנות לא שגרתיות במיוחד כמו תולעי משי, רגליים של עוף וכאלה, אבל אנחנו (קצת לצערי) הלכנו על מנות סטנדרטיות יותר.  כמובן שהזמנו קערה (עצומה!) של מרק פו עם שני סוגים של פרוסות בקר וכמה כדורי בשר קטנים, והקערה המתבקשת בצד של נבטים, עלים ירוקים וליים. הפו היה מצוין, עם ציר עדין וטוב ואטריות חלקלקות וכיפיות. היו גם צלעות חזיר מעולות ממש  שהגיעו עם שני סוגים של אטריות ומין לביבות ירק טובות ומנה שנקראית Bun cha והיא בעצם תבשיל שמשלב קציצות חזיר עם רצועות בשר ברוטב קצת שמנוני אבל מעולה שהכיל לא מעט שום והיה פיקנטי-מתוק-חמוץ והלך מצוין עם אטריות האורז הדקות שהגיעו בצד. אל תוותרו על המנה הזו, בעיקר בזכות הרוטב. המנה היחידה שלא היתה טובה היתה לחמניית באן מאודה שמולאה בבשר עוף והזמנו בהמלצת המלצר. המילוי היה אנמי וחסר טעם כמעט לחלוטין.

P1230186_post (Custom) (2)

קינחנו עם סטיקי רייס ומנגו, שהיה שונה לגמרי מהגרסא התאילנדית שאני מכיר, למרות המראה הראשוני, והכל בתוכו אורז שחור ודביק במיוחד, עם המון פיסטוקים ובוטנים. לא שגרתי, אבל טעים. שתינו גם כמה משקאות ויאטנמיים מצוינים כמו הקפה הקר והחזק מאוד שלהם, ושייק אננס וחלב קוקוס, וסך הכל זו היתה ארוחה מוצלחת מאוד, והחשבון הסתכם ב-48 יורו לארבעתנו.

district mot (Custom)

זהו, אלו המקומות שאכלנו בהם ונהננו בהם, והיו עוד המון שלא הספקתי לבקר ורציתי, במיוחד שוק האוכל התאילנדי של סופי השבוע שנקרא Thai park ב- Fehrbelliner Platz ונשמע נהדר. אם יוצא לכם לבקר שם, אשמח לשמוע איך היה.

נראה לי שדי קשה לתאר עד כמה התאהבתי בעיר, ברחובות הכיפיים שלה, בסצינת המסעדות הנהדרת, באווירה שלה בערבים ובכלל, ואין ספק שאחזור אליה בקרוב, ואולי גם אכתוב מדריך נוסף. מקווה שבינתיים המדריך הזה יוכל לעזור למי שייבקר בה, ואשמח לשמוע בתגובות אם יצא לכם להשתמש בו.