אטריות ביינג-ביינג – אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

כל מי שמכיר אותי אפילו מעט, יודע שאני מכור לאוכל אסייתי. המטבח שאני הכי אוהב בעולם הוא המטבח התאילנדי, עם האיזון המושלם שלו בין חריף-מתוק-חמוץ-מלוח, אבל תנו לי כל מאכל ויאטנמי, סיני, יפני, הודי ומה לא, ואני מרוצה. תנו לי אטריות, ובעיקר אטריות סיניות, ואני בשמיים.

התמכרות שניה שלי, קצת פחות מוכרת וקצת יותר טריה, היא ההתמכרות ל-Youtube. אני מנוי לעשרות ערוצים באתר, וכל יום לפני השינה (ולפעמים גם בשעות אחרות של היום) אני צופה בעוד ועוד סרטונים. חלקם בנושאי אוכל, אבל יש גם עוד המון אחרים שאני אוהב.

אחד הערוצים שאני עוקב אחריו נקרא Strictly Dumpling. מייק, שמפעיל את הערוץ, הוא סיני-אמריקאי שבדרך כלל טועם ואוכל המון אוכל סיני ברחבי המדינה, אבל מדי פעם גם מכין מתכונים סיניים במטבח הביתי שלו. המתכון הזה שלו, לאטריות עבות שמכינים לבד בבית ברוטב די פשוט, נראו לי ממכרות. מצד אחד, להכין אטריות לבד בבית ועוד בלי מכונת פסטה? נשמע מסובך וקשה מדי. מצד שני, הוא גורם לזה להראות כל כך פשוט, והוא אומר שזה אחד המאכלים הטעימים שהוא מכיר. הייתי חייב לנסות.

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

אלו בעצם אטריות עבות ובשרניות שמכינים לבד בקלות (יחסית, יש פה עדיין עבודה עם בצק), ועם רוטב מאוד פשוט שהוא בעיקר שמן מתובל בצ'ילי, שום ובצל ירוק., עם תוספת של קצת סויה וחומץ. זה נשמע פשוט, וגם אני אמרתי לעצמי שזה בטח סתם נחמד ולא יותר, אבל באמת שלא תאמינו עד כמה הטעם של האטריות האלה ממכר, ועד כמה הריח שלהן יישאר איתכם לעוד הרבה זמן ויעשה לכם חשק להכין את המנה שוב ושוב. והיא גם לגמרי צמחונית. בעצם, היא אפילו טבעונית!

הכנתי אותה יחד עם רחלי ונטלי כבר לפני כמה חודשים, והנה סוף סוף אני מעלה את המתכון. אם יש לכם קצת זמן פנוי, תסמכו עליי, וצאו להרפתקאה של הכנת המנה הזו. ההתמכרות מובטחת!

הנה הוידאו של מייק. הוא יעזור לכם בעיקר בהבנה של איך להכין את האטריות עצמן, ואת שיטת ההכנה המיוחדת שכוללת "מתיחה" של הבצק והטחה שלו בשולחן העבודה. זה נשמע משוגע, אבל זה די פשוט אחרי שקולטים את זה, וגם די גאוני. קפצו לדקה 6:53 כדי לראות את השיטה.

מצרכים (כ-3 מנות)

2 כוסות קמח לבן

1 כוס מים

1 כפית מלח (לבצק)

1-2 כפות פתיתי צ'ילי מיובשים (תלוי כמה חריף אתם אוהבים)

3-5 שיני שום קצוצות דק (שוב, תלוי כמה אוהבים. אני שם כמה שיותר)

2 בצלים ירוקים, קצוצים דק

2 כפות סויה

1 כף חומץ סיני שחור (אפשר גם חומץ רגיל, זה בסדר גמור)

1 כפית מלח נוספת (לאטריות)

חצי כוס שמן ניטרליי (אפשר שמן בוטנים אם יש, אבל לא חובה)

2-3 בוק צ'וי (אם אין, גם תרד יעבוד מעולה)

חופן נבטים (לא חובה. אני פחות אוהב אז לא שמתי אותם)

הכנה

מתחילים בהכנת הבצק: מניחים את הקמח וכפית המלח בקערה גדולה, ומוסיפים בהדרגה את המים, תוך כדי ערבוב עם כף עץ (או עם צ'ופסטיקס, אם אתם מרגישים סיניים במיוחד). מוסיפים כף או שתיים של מים, מערבבים מעט, וחוזר חלילה עד שכל המים הועברו לקערה.

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

אחרי שכל המים בקערה, מתחילים לערבב את הבצק עם הידיים ולאחד אותו. אחרי דקה או שתיים, הבצק מתאחד לכדור. ממשיכים ללוש עוד כ-9-10 דקות עד שכדור הבצק אחיד ונעים למגע. אפשר להוציא אותו מהקערה וללוש על השיש, עם זה יותר נוח לכם (ואפשר גם לעשות את כל התהליך במיקסר, אבל בכל זאת תנו לו עוד דקה או שתיים של לישה ידנית אחרי שהוצאתם אותו מהמיקסר).

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

מחזירים את כדור הבצק לקערה, מכסים אותו ונותנים לו לנוח כחצי שעה.

אחרי המנוחה, מעבירים את הבצק למשטח מקומח היטב וחותכים אותו לארבע חתיכות שוות. מעצבים כל חתיכה לצורת לחמניה, או צילינדר עגול. בצלחת קטנה שמים מעט שמן ומעבירים את ארבעת הצילינדרים של הבצק לתוך השמן. מצפים אותם היטב בשמן מכל הצדדים. עוטפים שוב בניילון נצמד ומניחים לבצק לנוח עוד שעה. בזמן הזה הוא יספוג את השמן ויהפוך לרך יותר ונעים לעבודה.

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

קצת לפני שעוברת השעה של המנוחה, מרתיחים סיר גדול עם מים בתוכו, שבו נבשל את האטריות. בזמן הזה אפשר גם לקצוץ את השום ואת הבצל הירוק ולחתוך את הבאק צ'וי או התרד לחתיכות בגודל בינוני, כאלו שיהיה נעים לאכול בביס אחד.

אחרי שהבצק נח שעה, לוקחים חתיכה אחד מתוך הארבע, מניחים על משטח מקומח, ומרדדים אותה לצורת מלבן קטן. בעזרת המערוך, מחלקים את הבצק לשלושה, ע"י לחיצה של המערוך לאורך הבצק (שוב, קל מאוד להבין את ההסבר הלא ברור הזה אחרי שצופים בוידאו, זה כמעט בלתי אפשרי להסביר בטקסט בלבד). תופסים את הבצק בשני קצותיו ומותחים לאט לעט תוך כדי שמטיחים אותו במשטח העבודה כל כמה שניות (זה נראה מיותר, אבל ההטחות האלה גורמות לו להימתח לא רק בקצוות שאנחנו מושכים בהם אלא לכל אורכו). הנה שוב הקטע הזה בוידאו כדי שיהיה ברור איך להכין:

זהו, החלק הקשה כבר עבר, והוא אפילו לא היה כזה קשה. מניחים בעדינות את האטריות בצד עד שנסיים למתוח ולחתוך את כולן, באזור עם הרבה קמח, כדי שלא יידבקו אחת לשניה (אל דאגה, כל הקמח ירד בבישול).

כשסיימנו את הפעולה לכל ארבעת חלקי הבצק, מעבירים את האטריות לסיר עם המים הרותחים ומבשלים 2-3 דקות (תלוי בעובי שיצא לכם. טועמים חתיכה קטנה כדי לבדוק אם הן מוכנות. הן צריכות להישאר מעט בשרניות ונגיסות, זה כל הכיף). מסננים (לא לשפוך את המים הרותחים! אנחנו צריכים אותם כדי לבשל מעט את הבאק צ'וי) ומעבירים את האטריות לקערות הגשה.

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

בזמן שהן מתבשלות, מחממים לרתיחה בסיר קטן את חצי כוס השמן (לא בטוח שנשתמש בכולה, אבל עדיין שיישאר קצת מאשר שיהיה חסר). כשהאטריות בצלחות, שמים את הבאק צ'וי או התרד לכמה שניות במים הרותחים שבסיר ומוציאים לקערה בצד.

מערבבים מעט את האטריות בצלחות (כדי שלא יידבקו) ומפזרים מעל לכל צלחת את השום, הצ'ילי הגרוס והבצל הירוק. בקערה קטנה מערבבים את הסויה, החומץ וכפית המלח.

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

בזהירות, מוזגים על האטריות, ובמיוחד על המרכז עם השום והצ'ילי מעט מהשמן, עם מרית. השמן יתסוס, יבעבע ויטגן על המקום את הצ'ילי והשום. תיזהרו לא להשתכר מהריח שמתפזר בבית. השמן צריך לטגן את כול השום והצ'ילי שעל האטריות, וככה בודקים כמה ממנו צריך לשים.

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

מוסיפים את הבאק צ'וי או התרד, שופכים מעל את תערובת הסויה-חומץ-מלח ומערבבים היטב.

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

זהו, מוכן! לא תאמינו עד כמה זה טעים.

אטריות סיניות ביתיות בשום וצ'ילי

רומא, רומא, רומא, רומא!

אז כמו שכבר כתבתי בפוסטים האחרונים, העבודה החדשה קצת שואבת הרבה מהזמן שלי, ולא ממש יוצא לי לפנות זמן לפוסטים בבלוג (למרות שיש 2-3 פוסטים מצולמים, אני פשוט לא מצליח לשבת לכתוב אותם).

בכל זאת, יצא לי לנסוע בנובמבר לשבוע ברומא, שכלל גם יום אחד בנאפולי, ויש לא מעט לספר על האוכל המצוין שאכלתי שם (אמנם לא הרבה כמו כמויות האוכל בטיול לברלין, אבל עדיין לא מעט).

P1250876_post (Custom)

היומיים וחצי הראשונים של הטיול היו סוג של טיול עבודה (גם הוא קשור איכשהו לאוכל, כמובן), כך שאין הרבה מה לספר עליהם, אבל לאחר מכן הגיעה ש', חברתי הטובה, וטיול העבודה הפך לטיול כיפי במיוחד.

P1260140_post (Custom)

האמת היא שציפיתי לחבב את רומא, אבל לא חשבתי שאוהב אותה כמו שקרה לי במשך השבוע הזה. העיר הזו כבשה אותי בגדול. החל מהיופי הבלתי ייאמן שלה, שביומיים האחרונים של הטיול לא הצלחתי להאמין איך אנחנו כבר פחות שמים לב ומתלהבים מעוד בניין מהמם, כנסייה אדירה או ארמון מפואר, אחרי שבימים הראשונים כל רחוב וכל סמטה היו סוג של הפתעה מדהימה ועוצרת נשימה.

P1250568_post (Custom)

למרות שמדובר בבלוג אוכל, הנה כמה עצות כלליות לגבי העיר:

  • הזהירו אותי רבות לגבי כמות הגנבים והכייסים בעיר, עד לרמה שהיה נדמה לי לפעמים שמדובר בעיר שהיא זירת פשע אחת גדולה. למרבה ההפתעה, התנהגות סבירה בצורת יד בכיס של הארנק במקומות צפופים וסירוב מנומס לכל מיני בקשות ופניות ברחוב (ולא היו המון כאלה) היא כל מה שצריך שם. רוב אתרי התיירות המרכזיים עמוסים בשומרים ושוטרים, וההרגשה הכללית שאני קיבלתי בה היתה כמו בכל עיר גדולה אחרת, בלי בעיות מיוחדות.

P1260125_post (Custom)

  • התחבורה הציבורית בעיר לא מפותחת במיוחד. שני קווי הרכבת התחתית לא ממש מגיעים לכל המקומות (ומצטלבים רק בנקודה אחת), וכדי לרכוש כרטיסי נסיעה לאוטובוס צריך לרכוש אותם בחנויות או קיוסקים, ולא תמיד פשוט למצוא אותם. רוב ההתניידות במרכז העיר יכולה להתבצע יחסית בקלות ברגל (בין 10 ל-25 דקות הליכה בין רוב המקומות, ותמיד כיף להסתובב שם ברחובות), וגילינו שמוניות (כל עוד אלו המוניות הרשמיות הלבנות, ונוסעים לפי מונה) לא יקרות בכלל, ורוב הנסיעות שכן עשינו עלו בין 6 ל-11 יורו, כך ששווה לתפוס מונית כשמתעצלים.
  • אנחנו מאוד התלהבנו לראות את האתרים המעניינים בעיר, והלכנו לרובם. אם אתם אוהבים (או אפילו מעט מחבבים) ארכיטקטורה וארכיאולוגיה, אני ממליץ בחום לא לוותר על הביקור בפורום. קשה לתפוס (גם בתמונות) עד כמה המקום הזה מדהים, עצום ועוצר נשימה, גם מבחינת הגודל, וגם מבחינת ההיסטוריה שהתרחשה בו. אותו כרטיס מקנה גם כניסה לקולוסיאום, שנמצא ממש במרחק הליכה, וגם הוא בהחלט שווה ביקור. עצה שרשומה כמעט בכל ספרי ואתרי הטיולים, ובכל זאת היתה מאוד מועילה, ונראה שאף תייר לא באמת מקשיב לה: תתחילו את הסיור בפורום. קופת הכרטיסים שם כמעט ריקה בבוקר, ובקולוסיאום התורים עצומים ממש. אחרי שקניתם שם כרטיס, בכניסה לקולוסיאום פשוט תדלגו על על התור בקופות.

P1250855_post (Custom)

  •  מאוד חיכינו לסיור שלנו ב-ותיקן ואפילו הזמנו את אחד הסיורים היקרים ביותר באתר מראש (עוד דרך מצוינת לחסוך תורים גדולים לקניית כרטיסים), אבל "זכינו" לסיור עם המדריכה המשעממת ביותר ביקום כולו שאיכשהו הצליחה להמאיס עלינו את כל המראות המהממים שראינו שם. הייתי ממליץ לקחת סיור קצר יותר, ולנסות לטייל לבד בקצב שלכם, אבל לא לוותר לגמרי, המקום בהחלט מעניין.

P1260015_post (Custom)

  • ולסיום, משהו שכן קשור לאוכל: העיר מלאה במלכודות תיירים, רובן נמצאות ליד המקומות המרכזיים כמובן (אבל- יש לא מעט מקומות טובים במקומות המרכזיים האלה, חלק מהם כאן בהמלצות שלי). קשה לי לספור את כמות האנשים שסיפרו לי כמה הם אכלו רע ברומא, כמה לא טעים שם, וכמה האוכל סתם יקר. החוויה שלי היתה שונה לגמרי. אז תעשו מחקר טוב לפני הטיול, קחו המלצות מאנשים שאתם סומכים עליהם, ודי בטוח שתצליחו לאכול טוב בעיר.

ולפני שנתחיל בהמלצות שלי, תודה לכל החברים שהמליצו, עזרו ונתנו עצות. תודה לאופיר, רוני ופולק, אדי, ענבר, שגיא, ליאור, אינס, נועה, דרור וכל מי שאולי שכחתי (מקווה שלא!). וכמו תמיד, השמות של המקומות הם לינקים לעמוד הפייסבוק של המסעדה, או לאתר שלה, אם מצאתי.

La Prosciutteria Trevi

(Via della Panetteria, 34 (ליד מזרקת טרבי)

יש מצב שזו המציאה הכי גדולה וכיפית של הטיול, ותודה ענקית לשגיא על התמונה ששלח לי של המקום, וככה זיהיתי אותו תוך כדי שיטוט בעיר. מדובר במקום קטן במיוחד, שמגיש פלטות של נקניקים וגבינות מעולות ממש, ובמחירים שווים במיוחד. רק צריך לבחור גודל רצוי (יש ב-5 יורו, 10 יורו ו-20 יורו) והם כבר ימלאו את קרשי העץ שלהם במבחר נאה, כולל קצת פירות וירקות וכולל גם כמה פרוסות לחם מרוחות בממרחים כיפיים (וגם עוד לחם בלי כלום, בצד).

P1250553_post (Custom)

חזרתי לפה פעמיים (אם לא כוללים פעם שלישית שבה רק קניתי כריך לאכול תוך כדי הליכה). האווירה כיפית במיוחד, עם מוזיקה טובה, ועיצוב שכולל נקניקים תלויים לייבוש בכל מקום, בקבוקי יין וממרחים ורטבים שאפשר לקנות. המקום קטן, אז לפעמים צריך לחכות לשולחן, אבל האמינו לי שזה שווה את זה. היין זול, וממש כיף להעביר פה ערב או צהריים כיפיים במיוחד.

P1250550_post (Custom)

אם יש פורקטה, אל תוותרו עליה (6.5 יורו לצלחת עם לא מעט בשר).

ויש גם פסטות, שהיו זולות, טעימות, אם כי לא יוצאות דופן במיוחד (ומבושלות קצת יותר מאל דנטה).

Osteria Da Fortunata

(Via del Pellegrino, 11 (Campo de fiori

על המסעדה הזו קיבלתי המלצות מלא מעט אנשים, והן בהחלט היו מוצדקות. בחזית המסעדה עומדת מעין דודה איטלקית (ולפעמים יש מי שמחליפות אותה) שמרדדת, מגלגלת וחותכת את הפסטה למסעדה, והיא סוג של אטרקציה בפני עצמה, אבל גם האוכל שווה את ההגעה.

P1250599_post (Custom)

גם לפה חזרתי פעמיים, פעם עם החברים מטיול העבודה ופעם אחרי זה עם ש'. נכון שהמראה והמיקום של המסעדה משווים לה מראה תיירותי קצת (טוב, לא קצת. מאוד), אבל אל תטעו, מדובר במקום עם פסטות מעולות, ועם תפריט שהוא כולו באיטלקית בלבד (אם כי לא מסובך להבין אותו עם מעט עזרה מגוגל ומהידע הכללי).

P1250606_post (Custom)

הפסטה עצמה נגיסה וכיפית, הרטבים עמוסי גבינות עזות טעם, וזה אוכל איטלקי, פשוט, טעים וכיפי, בלי יותר מדי מסביב. דווקא הניוקי שהזמנו פה בפעם הראשונה, וקיבלנו המלצה עליהם, היו לא יותר מ-סבירים.

P1260108_post (Custom)

למנה ראשונה אל תוותרו על כדורי גבינת הבוראטה המצוינת, שהגיע עם שתי ברוסקטות קטנות עם סרדינים טובים, כדי להבין עד כמה עוד יש לבוראטה המקומית שלנו לאן לשאוף.

P1260106_post (Custom)

הפסטה הכי טובה שאכלנו היתה עם לחי חזיר והמון פרחי זוקיני מעולים. רוטב כמעט לא מורגש מבחינת כמות, אבל עז טעם, עם בשר שקצת מזכיר בייקון אבל רך ובשרני יותר. מנת פסטה מושלמת. גם מנת הקצ'יו-א-פפה היתה מצוינת והקרבונרה היתה טעימה, אם כי כבדה למדי. מחירי הפסטות נעים בן 11-15 יורו, והם סבירים לגמרי.

Ciuri Ciuri

Via Leonina, 18/20, Via Labicana, 126/128, L.go Teatro Valle, 1/2, P.za San Cosimato, 49/b.

אמנם לא מדובר במסעדה, אלא ברשת של גלידריות, אבל וותרו על הגלידות פה (יש מספיק גלידריות טובות יותר), ולכו על הקנולי הנהדר. הבצק פה פריך במיוחד, בלי להיות שמנוני, המילוי של הגבינה לא מתוק מדי, ובו זמנית גם לא חמצמץ כמו שלפעמים קורה, והתוספות מעולות. הקנולי במילוי השוקולד טעים גם הוא, אבל ממש ממש מתוק, אז לכו על ההוא עם הגבינה והשוקולד צ'יפס. הוא מושלם.

P1250881_post (Custom)

Pizzeria Ai Marmi

Viale Trastevere 53

 

הפיצריה המשפחתית והרועשת הזו היא בדיוק מה שאתם מדמיינים כשחושבים על מסעדה איטלקית לא יקרה של פעם. המון שולחנות כבדים וצפופים, משפחות רועשות ותנורי פיצה ענקיים. דווקא כדורי הסופלי (סוג של כדורי ריזוטו מטוגנים, דומים לארנצ'יני רק בלי גבינה) שהומלצו לנו היו לא מעניינים מספיק, אבל הפיצה שאכלנו פה היתה כנראה הפיצה הכי טעימה שאכלתי אי פעם. בצק דק, אבל עדיין יציב, ושילוב מושלם של רוטב עגבניות עדין וגבינה. התוספות שלקחנו, של פטריות ובשר חזיר, היו באמת מושלמות. אם חשבתם שאי אפשר לעניין אתכם עם פיצה פשוטה שכזו, אתם חייבים לעצמכם ביקור פה. עם יין זול, ועוד כמה מנות ראשונות (בעיקר מטוגנות), וגם בזכות האווירה המקומית, מדובר בעצירת חובה.

P1250899_post (Custom)

Antica Enoteca

via della Croce 76/b

בר מסעדה שבו אכלנו את הארוחה בערב האחרון שלנו בעיר. המקום ענק, עם שלושה חללים גדולים שונים, מעט חשוך, עם מוזיקה כיפית וטובה, וגם האוכל היה מצוין. אכלנו פיצה טובה עם פרשוטו וזיתים, רביולי מצוינים ממש עם פטריות פורצ'יני והמון פרמזן, וטירמיסו נהדר ממש. היין והאלכוהול פה יותר יקרים מהרבה מסעדות בעיר, אבל יש מבחר די גדול, וגם לא מעט קוקטיילים.

P1260154_post (Custom)

Trattoria Da Gino

Vicolo Rosini, 4

כמה שעות לפני הטיסה שלנו חזרה, אכלנו ארוחת צהריים במסעדה הנהדרת הזו, שהיתה הסיום המושלם לטיול. טרטוריה ותיקה שמרגישה כאילו היא שם תמיד, עם מלצר מבוגר מאוד, שהיה חייכן, חביב, התעקש שנסיים הכל מהצלחות כמו ילדים טובים, וגם עזר לנו ממש עם הבחירות מהתפריט.

P1260223_post (Custom)

אכלנו צלחת אניטיפסטי שכללה כמה נקניקים טובים, ירקות אפויים בתנור, כמה סלטים ועגבניה ממולאת. כולם היו טובים, למעט פרוסה קטנה של מעין פריטטה עם המון ירק, שלא אהבנו. אכלנו גם ספגטי קרבונרה מושלם, ופסטה עם בייקון ואפונה שהיתה טעימה אפילו יותר מהקרבונרה, והיינו צריכים לריב על הביסים האחרונים שלה.

P1260232_post (Custom)

גם הטירמיסו לקינוח היה מעולה. בדיוק מה שמדמיינים כשחושבים על מסעדה איטלקית כמו של פעם, וגם המחירים זולים. הפסטות עלו בסביבות ה-10 יורו, האנטי פסטי קצת פחות, וחצי ליטר של יין הבית עלה 4 יורו.

P1260236_post (Custom)

בונוס א'

יש בעיר מאות, אם לא אלפי גלידריות, רובן טובות מאוד, מעטות ממש לא. המבחן הכי קל לזיהוי גלידה טובה הוא מבחן גלידת הפיסטוק. אם הגלידה ירוקה זרחנית ובוהקת, בצעו פניית פרסה ובחרו מקום אחר. אם הגלידה בצבע ירוק דהוי ומעט אפרפר, יש סיכוי טוב שמדובר בגלידריה טובה, שלא מכניסה חומרים לא טבעיים לגלידות שלה.

אמנם קיבלנו הרבה המלצות לגלידה סאן קריספינו ליד מזרקת טרווי, אבל דווקא כשביקרנו שם הגלידה היה מעט קרחית ולא ממש מרשימה.

P1250570_post (Custom)

אם אתם פוגשים בסניף של GROM, אל תהססו לאכול שם. כל הטעמים שיצא לי לטעום אצלם היו מעולים ממש, והמרקם של הגלידה הוא הדבר הכי מופלא שתפגשו בטיול.

P1250726_post (Custom)

גם ברשת DON NINO, שפזורה בכל העיר, תוכלו למצוא גלידה מעולה, למרות שהיא נראית סופר תיירותית, והיא באמת כזו, עם מחירים גבוהים מהממוצע, אבל גלידה טובה באמת.

P1260065_post (Custom)

בונוס ב':

בחלק הראשון של הטיול, שהיה טיול עובדה כמו שכתבתי, לקחו אותנו למסעדה נהדרת, אם כי במיקום קצת לא מעניין. קאסרטה היא אמנם הבירה של מחוז קמפניה, אבל היא לא אתר תיירות פופולארי במיוחד. היא נמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מנאפולי, אז אם מזדמן לכם לעבור פה ליד, או בדרך לאנשהו, אל תפספסו את מסעדת Le Colonne. מסעדה עם כוכב מישלן אחד, של השפית רוזנה מרציאלה, שהיתה גם שופטת במאסטר שף איטליה, ומסתבר שהיא השגרירה הרשמית של גבינת המוצרלה די באפלו בעולם. בעקבות כך, המסעדה מתמחה במנות סביב המוצרלה שמכינים במקום, והיא לא פחות מאלוהית.

P1250699_post (Custom)

המחירים של המנות פה לא יקרים (12-20 יורו בערך), אבל מדובר במנות קטנות למדי. אכלנו פה פיצה "הפוכה", שהיא בעצם פיצה שה"בצק" שלה הוא מגבינת מוצרלה, וה"גבינה" היא מפירורי לחם, כדור של מוצרלה מטוגם בבלילה עם מילוי של אטריות ופסטו מנת פסטה מצוינת ברוטב עגניות ושמנת, ועוד כל מיני מנות בשר מעולות. שווה עצירה אם אתם בסביבה.

P1250720_post (Custom)

מקווה שההמלצות האלו יעזרו לכם לתכנן ולהנות מהטיול בעיר הקסומה הזו, ואני אשמח לשמוע אם השתמשתם בהם, ואם יש לכם המלצות נוספות שלא ציינתי.

מק אנד צ'יז

אני קצת מרגיש כמו תקליט שבור כשבכל אחד מהפוסטים האחרונים בבלוג אני כותב שאני יודע שכבר הרבה זמן לא כתבתי פה, ושיש לי יותר מדי עבודה ואני לא מספיק להתפנות לבלוג, אבל זה באמת נכון. צילמתי לא מעט פוסטים ומתכונים (ויש גם פוסט המלצות על טיול כיפיי וטעים במיוחד שעשיתי לרומא) ואני פשוט לא מצליח למצוא זמן לשבת ולכתוב פוסטים.

אבל הפרוייקט החדש "מבשלים ביחד" שיזמה רחלי מ-FOODPAGE, אחת האנשים האהובים עליי בעולם כולו, אותו פיספסתי בסיבוב הראשון שלו שהיה חודש שעבר (ואם פספסתם אותו, אתם חייבים לראות את המתכונים הנהדרים שיצאו בו), הצליח בכל זאת להושיב אותי לכתוב פוסט.

מק אנד צ'יז

הנושא החודש היה "מנות מנחמות", ומיד אחרי שהתיישבתי לחשוב על מה להכין, הבנתי שאני חייב להכין מק אנד צ'יז, המתכון המנחם המושלם עבורי. השילוב הזה בין פריכות לקרמיות, כשהכל עטוף בלא מעט גבינה ודברים משמינים (כן, לא מדובר במתכון הדיאטטי בעולם. אוכל מנחם, לא?) הוא המאכל המושלם לאכול ביום חורף קר, או כשהמצב רוח קצת מדוכדך. יש ברשת המון מתכונים למק אנד צ'יז, חלקם דומים מאוד, וחלקם שונים מאוד, והמתכון הזו הוא סוג של גרסא שלי שמחברת דברים שאהבתי בכל מיני מתכונים שונים ואספתי לאורך הזמן. מי שרוצה יכול לוותר על הבייקון, או להחליף אותו בחזה אווז.

מק אנד צ'יז

צילום: רחלי קרוט

רוצים לראות את שאר המתכונים (ההורסים, באמת!) של הפרוייקט החודש? תיכנסו לכאן.

רכיבים

לציפוי:

4-5 פרוסות בייקון (אפשר לוותר, אבל חבל, עדיף להחליף בחזה אווז)

20 גרם חמאה

כף שמן זית

1 כוס פנקו

2-3 שיני שום, קצוצות דק או כתושות

מלח לפי הטעם (בערך חצי כפית)

לפסטה:

1 חבילת פסטה קצרה

100 גרם חמאה

6 כפות קמח

4 כוסות חלב

125 מ"ל שמנת מתוקה

350 גרם גבינת צ'דר מגורדת (עדיף עזת טעם ולא כתומה)

100 גרם פרמז'ן מגורדת

2 כפות מלח

כפית פלפל שחור או לבן

הכנה

מחממים תנור ל-200 מעלות ומרתיחים מים לפסטה.

ממיסים במחבת את 20 גרם החמאה יחד עם השמן, מוסיפים את פירורי הפנקו ואת השום, ומטגנים עד שהפנקו מזהיב מעט (ומשתגעים מהריח). מוציאים לקערה קטנה.

חותכים את פרוסות הבייקון לקוביות קטנות, ובאותה מחבת מטגנים אותן (לא צריך שמן, יש בביקון מספיק שומן) עד שהקוביות שחומות.

מוסיפים את הבייקון לפירורי הלחם, ומערבבים.

מק אנד צ'יז

מכניסים את הפסטה למים הרותחים (והמומלחים כהוגן!) ובזמן שהיא מתבשלת מכינים את רוטב הגבינה.

ממיסים בסיר (שאחרי זה תיכנס בו גם הפסטה) את 100 גרם החמאה. כשהיא נמסה, מוסיפים את הקמח, וטורפים היטב עם מטרפה. מטגנים מעט, אז שהתערובת מעט משחימה (אבל ממש מעט). מוסיפים לאט את החלב והשמנת המתוקה, תוך כדי טריפה, וממשיכים לטרוף למשך כמה דקות עד לרתיחה. מנמיכים מעט את האש, וממשיכים לטרוף עד שהתערובת מסמיכה כך שהיא מצפה גב של כף עץ וכשמעבירים בה אצבע ה"שביל" נשאר פתוח. מורידים מהאש.

מק אנד צ'יז

צילום: רחלי קרוט

מיד מוסיפים מלח, פלפל וחצי מכמות הגבינות. טורפים היטב עד שהגבינה נמסה, ומוסיפים גם את החצי שני. טורפים שוב עד שהרוטב אחיד.

מק אנד צ'יז

כשהפסטה מוכנה מוסיפים אותה לרוטב ומערבבים היטב.

מק אנד צ'יז

צילום: רחלי קרוט

מעבירים את הפסטה והרוטב לתבנית משומנת היטב, משטחים אותה, ומפזרים מעל את תערובת פירורי הלחם והבייקון.

מק אנד צ'יז

אופים בתנור כ-20 דקות, עד שפירורי הלחם זהובים ויפים.

מק אנד צ'יז

סלט פסטה אביבי

פסטה, מבחינתי, היא קצת כמו תפוחי אדמה. סוג של פחמימה שכיף לאכול כמעט בכל צורת בישול. מבושלת, אפויה או מטוגנת (אחח, זכרונות עמומים של פסטה מטוגנת עם שום ובצל שאמא שלי לא הכינה כבר שנים). מכור אמיתי לפחמימות.

אחד הדברים הכי כיפיים בלהכין סלט פסטה הוא שאפשר בכיף לאכול אותו גם ביומיים שלושה אחרי ההכנה, ישירות מהמקרר (כן, ואפילו ישירות מהקופסא!) ולכן תמיד כיף להכין כמות גדולה, גם אם רוב הזמן אתם מבשלים לאחד, כמוני.

סלט פסטה אביבי

האביב זו העונה שבה המון ירקות ירוקים מפציעים אצלנו לתקופה קצרה, למרות שאספרגוסים היו איתנו השנה, לראשונה לדעתי, לאורך כל השנה. כיף לנצל את התקופה הזו של ולהשתמש בכל הירקות הטעימים האלה.

אם לא בא לכם על חלק מהירקות במתכון, או שסתם לא הצלחתם להשיג אותם, אפשר בקלות לוותר עליהם או להחליף בירקות אחרים, לפי מה שאוהבים. קחו בחשבון שירקות שונים צריכים טיפול קצת שונה. אם מוסיפים למשל גזר או כרוב, מספיק לקצוץ אותם דק ולהוסיף לסלט. או רוצים להוסיף ירקות כמו זוקיני, כרובית או ברוקולי, צריך לחלוט אותם מעט במים, כמו שנחלוט במתכון את האספרגוס והשעועית. יש גם טריק קטן לעצלנים כמוני, ובו חולטים את הירקות יחד עם הפסטה, וחוסכים זמן וכלים.

ירקות רכים כמו עגבניה ומלפפון לא יתאימו פה, גם בגלל שהם לא אוהבים להישאר במקרר אחרי שחותכים אותם (הם  הופכים לסמרטוטיים, מפרישים נוזלים ומרקיבים), וגם כי הם פחות מתאימים לסלט פסטה, לפחות בעיניי.

רכיבים

1 חבילת פסטה קצרה שאוהבים (אני השתמשתי ב-רדיאוטרי)

1 חבילת אספרגוס (ירוק או לבן, לפי מה שיש או שאוהבים)

חופן גדול של שעועית ירוקה טרייה, שנקראת גם לוביה (במקרה חירום בלבד- קפואה)

1 פלפל ירוק אדום (גמבה)

200-250 גרם של ארטישוק משומר בשמן (בדרך כלל זה בערך חצי צנצנת)

2 שיני שום כתושות

גרידה מחצי לימון

מיץ מחצי לימון

4 כפות שמן זית

1 כף דבש או סילאן

2 כפות חומץ תפוחים (אפשר גם רגיל או סוג אחר שאוהבים)

1 כפית חומץ בלסמי

מלח ופלפל לפי הטעם.

מעט צ'ילי חריף גרוס (לא חובה, אבל מוסיף המון)

הכנה

מחממים סיר גדול מלא במים (אנחנו רוצים שיהיה כמה שיותר גדול, כך שיכיל גם את הפסטה שלנו וגם את הירקות שצריכים לעבור חליטה) ובזמן שהם מתחממים מכינים את הכל.

את האספרגוס חותכים לרצועות באורך של כ-3 ס"מ.

סלט פסטה אביבי

גם את השעועית קוצצים לחתיכות באותו האורך, ושומרים יחד עם האספרגוס.

סלט פסטה אביבי

חותכים את הגמבה לקוביות קטנות.

סלט פסטה אביבי

את הארטישוקים, בדרך כלל מגיעים חצויים, חותכים לשניים (זאת אומרת, לרבעים). שומרים מעט מהשמן שעליהם, הוא מוסיף המון טעם לסלט.

סלט פסטה אביבי

מגרדים את קליפת הלימון לכלי קטן (ועדיף צנצנת שנוכל לנער) בשביל הרוטב, ואז סוחטים פנימה חצי ממנו. (אל תנסו הפוך! מאוד קשה לגרד לימון סחוט).

מוסיפים לצנצנת את השום הכתוש, השמן, הדבש, שני סוגי החומץ, הצ'ילי ומעט מלח ופלפל (אחרי שנערבב עם הפסטה ונטעם, נוסיף עוד אם נרצה).

כשהמים רתחו, מוסיפים להם מלח בכמות נדיבה (הם צריכים להיות מלוחים קצת פחות מהים התיכון אם טועמים) ומחכים דקה-שתיים עד שירתחו שוב ומוסיפים את הפסטה.

כ-3 דקות לפני שהפסטה מוכנה (כל סוג ואורך הבישול שכתוב על האריזה שלו) מוספים לסיר את האספרגוס והשעועית, ומערבבים היטב. (הפסטה שוקעת והירקות צפים, וזה בסדר).סלט פסטה אביבי

בתום 3 הדקות, בודקים שהפסטה מוכנה (לפעמים בגלל שהוספנו את הירקות וקצת קיררנו את המים, היא צריכה עוד חצי דקה-דקה). מסננים את הפסטה והירקות מהמים, ומחזירים לסיר.

מוסיפים לסיר את הפלפל האדום, ואת הארטישוקים.

סלט פסטה אביבי

מנערים היטב את צנצנת הרוטב (או מערבבים היטב בקערה) עד שהוא אחיד, מוסיפים לסיר ומערבבים.

טועמים, ואם צריך, מוסיפים עוד מלח ופלפל.

אפשר לאכול את הסלט מיד כשהוא עוד חמים, אבל הוא הרבה יותר טעים כשהוא קר.

שומרים בכלי סגור במקרר וחוטפים מהכלי בכל פעם שמתחשק.

סלט פסטה אביבי